אין אוהד כדורגל ירושלמי שלא מכיר את סמי מלכה ושלומי מלכה, כוכבי בית"ר והפועל שהיו אחראים ישירים למשחקי הדרבי הסוערים של שנות ה־80. סמי, לצידם של יוסי מזרחי, אורי מלמיליאן ואלי אוחנה, היה אחד השחקנים האהובים על יציע העץ הצהוב. שלומי, לצידם של מישל דיין, יעקב בוזגלו ויאיר אסייג, היה הגיבור של יציע הבטון האדום. השבוע, לכבוד הדרבי שמגיע ביום ראשון, הפגשנו אותם (ולא, אין ביניהם קשר משפחתי) לשיחה מרגשת שהזכירה נשכחות.
5 צפייה בגלריה
סמי (מימין) ושלומי מלכה, השבוע. העלו ביחד את בית"ר מהליגה הארצית ללאומית בעונת 1980־1981
(צילום: רפי קוץ)
הסיפור של שלומי מלכה עם הכדורגל הירושלמי מתחיל בעונת 1978-1977. כבן אחותו של כוכב בית"ר דאז ויקטור לוי ותושב חצור הגלילית, הילד, תלמיד כיתה י"ב חיכה לחופש חנוכה כדי שהדוד שלו לוי ייקח אותו לבקר באימון של בית"ר. "אנחנו מגיעים לימק"א, אני וויקטור", מספר שלומי, "ואני יושב בחדר ההלבשה ומחכה שיתחיל האימון. ניגש אלי דני נוימן ואומר לי: 'ילד, ויקטור אומר שאתה חתיכת שחקן. לך לעמיאל האפסנאי, קח בגדים ובוא להתאמן איתנו'. אנחנו עולים לכר הדשא, ודוד שוויצר, המאמן ז"ל, שואל את השחקנים: 'מי זה?' דני שם לדוביד את היד על הכתף, ומי שמכיר ויודע מבין שבשביל לשים לדוביד את היד ככה צריך הרבה אומץ, ואומר לו: 'הבאתי לך כוכב כדורגל'. מתחיל האימון, אני עושה סלאלום על יצחק ג'אנו ונכנס עם הכדור לרשת, ואחרי זה שם עוד גול בנגיחת דג. נגמר האימון, כולם נכנסים להתקלח. דוביד קורא לי לחדר ואומר לי: 'אברהם לוי ידאג לך להכל. מעכשיו אתה שחקן בית"ר'. ההורים שלי לא האמינו שהבן שלהם הגיע לקבוצה הזו. התגשמות חלום. כילד קטן הייתי אומר לאחיות שלי: 'יום אחד תראו אותי בטלוויזיה'. הנה, לפעמים חלומות מתגשמים".
נסיך בית"ר
סמי, נגיד בקצרה, היה תמיד נסיך בית"רי. ילד מקרית מנחם עם שורשים של אב ששיחק בבית"ר עוד בתנועת הנוער במרוקו ומהר מאוד סומן כדבר הגדול הבא. בין 300 ילדים שהגיעו בעונת 1978 למבחנים בבית"ר בגן סאקר, נבחרו הוא, אלי אוחנה, אודי אשש, אבי כהן ומשה בן הרוש כמי שמתאימים לקבוצת הנוער.
בעונת 1981-1980 רשומים צמד המלכות כמי שהובילו את בית"ר מהליגה הארצית ללאומית כשאורי מלמיליאן פצוע. המלכות הבקיעו באותה עונה 19 שערים (שלומי 10 וסמי 9) והוליכו את בית"ר לליגה הראשונה. שלומי מלכה, אגב, היה גם שותף לזכייה בגביע המדינה ב־1979.
במחזור האחרון של עונת 1984-1983 שלומי מלכה כמעט נכנס לדפי ההיסטוריה של בית"ר. שבוע קודם בית"ר הפסידה להפועל תל אביב של משה סיני ושמטה את המקום הראשון למכבי חיפה. בהפסד הזה לאדומים, במצב של 0:0 רשם סמי מלכה החמצה מסמרת שיער. שבוע לאחר מכן בית"ר ניצחה את שמשון 2:3 משלושער של סמי מלכה. שלומי הושאל למכבי רמת עמידר שהתמודדה עם מכבי חיפה. שם בקרית אליעזר, החמיץ שלומי מלכה מחמישה מטר מול אבי רן ז"ל, ואם היה כובש בית"ר היתה אלופה.
לפני עונת 1985-1984 החליט הסוכן של שלומי מלכה להקשות על בית"ר במשא ומתן הכספי. "לא ידעתי מכלום", מספר שלומי מלכה. "הסוכן שלי אמר לאברהם לוי שיש לי הצעה גבוהה פי שניים מהפועל. אורי מלמיליאן רואה אותי יוצא מהמשרדים ואומר לי: 'אתה עושה טעות חמורה. הפועל זו קבוצה של מאבקי הישרדות. רק מהפרמיות של הנקודות שתעשה אצלנו תרוויח פי שלושה מהפועל', אבל הסוכן כבר סגר עניין עם עמנואל זיסמן ז"ל, פטרון הפועל, ואני ילד טוב, עשיתי מה שאומרים לי".
סמי: "הפסדת את השנים הכי יפות של בית"ר. היינו קבוצת צמרת, זללנו תארים, גביעים, מאבקים על אליפות וכמובן האליפות ההיסטורית. חבל".
שלומי מהנהן. "זו רק דוגמה אחת מני רבות איך אורי היה רואה את הנולד. אסור היה לא להקשיב לאורי. פרופסור. אגב, אורי מלמיליאן ואני תמיד אומרים שפרט לעובדה שהיה הגדול מכולם, תמיד היה נותן לאנשים סביבו את העצות הכי טובות ובחיים לא היה אומר מילה רעה על אף אחד".
הוולה של סמי
וכך, בזמן שסמי מלכה ובית"ר חוגגים גביע ראשון של דור שנות ה־80 (והשלישי בתולדות בית"ר) והופכים את הכדורגל הישראלי להצגה אחת גדולה של ירושלים הצהובה וחיפה הירוקה, שלומי מלכה עוזר להפועל לעלות לליגה הראשונה עם שער ניצחון בפנדל של יעקב בוזגלו מול רמת השרון בימק"א. בשער האדומים ניצב הרצל קביליו ז"ל וברדיו משמיעים בלופ את שירו של שוער העבר 'לירושלים הלכתי'. בדרבי הראשון של עונת 1986-1985, כשהפועל עולה חדשה ובית"ר כבר אימפריה, הצהובים מנצחים 0:2 משערים של אבי גולדר וחנן אזולאי. בדרבי של הסיבוב השני סמי מלכה מכריע את ההתמודדות עם וולה לרשת של אריה בז'רנו ומסיים את הדרבי כשהוא על כתפי אוהדי בית"ר, ששרים כמיטב המסורת 'אבל בהסתדרות'. הפועל, לא נעים להגיד, לא ברמה של בית"ר, אבל בשני הדרבים היא מוציאה לצהובים־שחורים את הנשמה. "אוהדים היו מטריפים אותנו בשבוע שלפני הדרבי", אומר שלומי. "כמה שיחסי הכוחות נטו לטובת בית"ר, היינו מגיעים ומשאירים הכל על המגרש. הייתי מרגיש חשמל בגוף. אי אפשר היה להסתובב בירושלים מרוב שכולם היו טעונים".
סמי: "היו באים אוהדים לאימונים או בשוק או בשכונות ואומרים לי: 'אל תיקחו אליפות ואל תביאו גביע אבל תדרסו את הפועל'. היינו יושבים בחדר ההלבשה בימק"א שלוש שעות לפני משחק והקירות היו רועדים מהרעש. הייתי יוצא לכר הדשא ולא מאמין שבמגרש כמו ימק"א נכנסים פי שניים אנשים מהקיבולת. ההד של האוהדים היה מגיע עד לגן העצמאות".
שלומי: "חשוב לי מאוד בלי להיות דיפלומט ששתי הירושלמיות יצליחו וזה כואב ששתיהן נאבקות היום על ירידה ואין את הגאווה הזו ואת האטרף של קבוצות שבאות למשחק גדול אלא עסוקות בהישרדות".
אם לאוהדי בית"ר יש בחלומות המסויטים את משה סיני, אז להפועל יש טראומה משלה (רעננה זה סיפור הרבה יותר מאוחר מ־2003) וקוראים לה ליאון פנסו. "מחזור אחד לסיום העונה, בזמן שסמי ובית"ר כבר חגגו אליפות היסטורית אנחנו בליגה השנייה", מספר שלומי. "אני מבקיע שער מוקדם שהשופט צבי שריר פוסל בטענת נבדל שלא היה ולא נברא. דקה שמונים וארבע, אני מבקיע את הראשון, 0:1, ומהחיבוקים של החברים שלי לקבוצה מאבד את ההכרה. ליאון פנסו משווה בדקה ה־92. שייע פייגנבאום רץ לשריר, בוכה: 'למה לא נתת לי לעשות חילוף'. 7,000 אוהדים בימק"א בדממה מקפיאת דם. שבוע אחרי זה יוצאים לשעריים. תיקו ואנחנו עולים. החמצתי במשחק הזה בלי סוף. הפסדנו 0:1, חולון ניצחו ועלו, ואנחנו נשארנו בליגה הארצית".
הפועל עלתה עונה לאחר מכן בעונת 1988-1987, ואחרי שאלי יאני ניצח אותה בדרבי קפוא בדצמבר 1988, כעבור שלושה חודשים מישל דיין עם צמד בבלומפילד, הביא לאדומים ניצחון ראשון בדרבי אחרי שמונה שנים, במשחק שבו שלומי מלכה הפגין יכולת מצוינת. "מישל היה ונשאר עד היום חבר אמת" אומר שלומי. "שחקן גדול, אדם מיוחד בטח הסמל הכי גדול של הפועל ונהניתי לצידו מכל רגע".
צריך לשמוע את שני המלכות מדברים על מאמנים. על איך סמי העז בתור שחקן צעיר לעזוב את הספסל אחרי ששוויצר ז"ל סירב לתת לו לשחק, אמר לו: "תודה דוביד שאתה עושה לי פרנציפים" והלך הביתה. שוויצר השעה אותו לשבוע, קנס אותו, אבל "אחרי הסיפור התחיל לספור אותי", מחייך סמי. שלומי נזכר איך אליהו עופר הפך אותו מקשר התקפי לקשר הגנתי. "הוא היה מבקש ממני לא ללחוץ יד לשחקני יריב כדי שיבינו שבאתי להיות אגרסיבי, שאני בא להילחם ואני לא חבר שלהם". באחד המקרים, כשבית"ר פגשה את ראשון לציון ושלומי עוד היה צהוב, שיחק בראשל"צ הדוד ויקטור לוי. "לפני המשחק היו דיבורים שאני וויקטור לא נשחק חזק אחד עם השני כי אנחנו משפחה. אחרי חמש דקות ויקטור נכנס בי ומפרק אותי. אני על הרצפה והוא בא, שם לי את היד על הראש ואומר לי: 'נעביבש' במרוקאית, כלומר 'אהובי נכנסתי בך כדי שלא תהיה לזות שפתיים'. אני מעריץ את ויקטור עד היום".
בית"ר המפרקת
לקראת סוף שנות ה־80 סמי מלכה הוא כבר אייקון בבית"ר, חלק בלתי נפרד ממלמיליאן, אוחנה ויוסי מזרחי במרובע שאם היום היה משחק בבית"ר היא היתה מפרקת כל יריבה. שלומי הוא קפטן הפועל. מישל דיין הוא מלך האדומים ומלכה האיש שמסדר את הכל מסביב. ספטמבר 1989, מחזור רביעי בבלומפילד. יואב דוגה, יו"ר הפועל, יוצא בעיתונים בהצהרה: "אנחנו ובית"ר לא באותה ליגה".
סמי מלכה: "כל השבוע דיברו איתנו על המשפט הזה. זה הטריף אותנו. איך דוגה מעז להקניט מועדון שזכה באליפות ובגביעים, כשהפועל עולה ויורדת ליגה כמו מעלית. כל השבוע באימונים בינינו השחקנים אמרנו: 'אנחנו נראה לדוגה שאנחנו באמת לא באותה ליגה'". שלומי: "יואב היה גאון שיווקי. הוא ידע שהמשחק בבלומפילד ויהיה קשה להביא קהל אז הוא הדליק את את אוהדי בית"ר והביא 10,000 ירושלמים ליפו". סמי מלכה בתצוגת תכלית עם שני שערים ניצח את הדרבי הזה 0:2. דוגה ניצל מהמון של אוהדי בית"ר שרצה לכלות בו את זעמו.
ימק"א. אפריל 1989, משחקי הפלייאוף התחתון. שלומי: "אני מעלה את הפועל ל־0:1 עם שער לחיבורים של בוני גינצבורג. כמה דקות לפני הסיום ברור לנו שאנחנו מנצחים את הדרבי. מלמיליאן פורץ לכיוון רחבת ה־16 שלנו. אני לא נוגע באורי אבל הוא מתגלגל בתוך הרחבה. עכשיו, תבין, אין שופט בעולם שלא שורק לאורי פנדל. השופט מצביע על הנקודה הלבנה. אורי מבקיע ונגמר 1:1. בית"ר חגגו ואנחנו לא האמנו שזה קורה לנו. באתי לאורי ואמרתי לו: 'איזו הצגה עשית'".
סוף ינואר 1990. מלמליאן כבר במכבי תל אביב. המגרש בימק"א בוצי בחדשות מבשרים שהדרבי הירושלמי נדחה ליום שלישי. במונחים של מה שהתרחש במגרש, למרות ששתי הירושלמיות בתחתית, בית"ר שכבה על הפועל והיתה צריכה להביס אותה. גליץ' של אופיר שמואלי על חלוץ האדומים יאיר אסייג, שקודם היה צועק "איי" ורק אז נופל, ופנדל להפועל. שלומי מלכה בקור רוח מדהים מגלגל את הפנדל לפינה של גולן מלול, 0:1 להפועל. תצוגה של שוער הפועל רוני ג'רבי עם כותרת ענקית בעיתונים: 'הדרבי של ג'רבי'.
5 צפייה בגלריה
סמי (מימין) ושלומי מלכה, השבוע. העלו ביחד את בית"ר מהליגה הארצית ללאומית בעונת 1980־1981
(צילום: רפי קוץ)
גם סמי (נכד אחד) וגם שלומי (ארבעה) הם כבר סבים, אבל הפיגורה היא כאילו שניהם יכולים וצריכים לשחק בדרבי של יום ראשון. שלומי מנהל מועדון הכושר של מטי במעלה אדומים, סמי רכז הספורט במתנ"ס פיליפ לאון ומנהל החטיבה הצעירה בבית"ר. באופן מקרי, לקפיטריה שבה אנחנו יושבים מגיעים אורית מזרחי, אשתו של יוסי, ועלי עותמן, עוד אייקון של הפועל. צריך רק להביט מהצד בכבוד, באהבה ובפרגון שהשמות סמי ושלומי מלכה, עותמן וכמובן מזרחי מקבלים כדי להבין שפעם לא רק שהיה כאן כדורגל משובח אלא גם היו אנשים שלא יכולת שלא להעריץ אותם בטוטאליות שלהם לסמל שעל החולצה. עותמן מזכיר לכולם דרבי, שבו כבש פעמיים, אחד לזכות הפועל ואחד עצמי, שהאדומים ניצחו, אבל מספר איך ב־1973 כל שחקני הפועל גויסו למלחמת יום הכיפורים, ו"אני עלי מבית צפאפה עם עוד עשרה ילדים מהנוער מקבל מבית"ר חמישה בדרבי ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי".
כשאנחנו מבקשים מסמי ושלומי להמר על התוצאה ביום ראשון הם נדחקים לפינה. "בגלל שאני כל כך מכיר וכל כך סומך על יוסי מזרחי ברור לי שהוא יידע בדיוק מה צריך לעשות כדי לנצח את המשחק הזה ואני מהמר על 1:3 לטובת בית"ר". שלומי הרבה יותר זהיר: "1:3 לאחת הקבוצות, לא יודע להגיד למי". על דבר אחד אין ויכוח: שימו את סמי בבית"ר ואת שלומי בהפועל ביום ראשון הקרוב והסיכויים לגולים עולים בעשרות אחוזים.
