בפוסט מרגש, עם ניצחון בדרבי במשחק הפרידה שלו מהמועדון ועם אינספור חוויות, עזב אושרי דודאי את בית"ר אחרי שמונה שנים בבית וגן, תזמון מושלם לריאיון עם מי שבכל שנותיו במועדון הקפיד להישאר מתחת לרדאר. חמש שנים תחת אלי טביב כדובר ועוד שלוש שנים תחת משה חוגג כמנהל קבוצה, ונדמה שדודאי יכול לשפוך המון אור על מה שהיה גם מקום העבודה שלו ועוד לפני זה אהבת ילדות. "מחוץ למעגל המשפחתי, בית"ר זו האהבה הראשונה שלי.
"להגיע לעבוד במועדון זו זכות גדולה ולשרת את המועדון זכות ענקית. הגיע השלב שבו רציתי להתפתח, מה שלא יכולתי לעשות במסגרת המועדון כי אני אדם טוטאלי. אחרי ששיתפתי את הקרובים אליי והקרובים לי במועדון התקבלה ההחלטה להמשיך הלאה. אומרים ששנה בבית"ר היא כמו עשר שנים במקום אחר, אז אפשר לעשות את המתמטיקה לבד לגבי שמונה השנים שלי פה, שמונה שנים שבהן שבתות וחגים ימים ולילות כולם הוקדשו למען בית"ר".
נסה להסביר את הדעה הרווחת שבית"ר בסוף זה בית משוגעים אחד גדול.
"אני לא חושב ככה. זה מקום מורכב, ששונה ממועדונים אחרים. הדי־אן־איי שלה מסודר ומבולגן כאחד, ובעצם סליחה על הפילוסופיה, הבלגן זה הסדר שלה. בגלל שזו הקבוצה של המדינה יש לבית"ר מנעד רחב של דעות וכל אחד רוצה לקחת חלק ולקבל פיסה לעצמו. כמו שיש סינדרום ירושלים יש סינדרום בית"ר ירושלים, אי אפשר להתנתק מבית"ר רגשית. בגלל זה המועדון חיייב סנטר פנימי חזק ולא כל אחד יכול להחזיק בה מעמד. גם כשיש סיסטמה, כשהמערכת עובדת, תמיד יהיה גם רחש שלא מאפשר שקט, כי כשיש שקט זו לא בית"ר. המעגל הזה לא נגמר. אי אפשר לשבור אותו, אבל כן אפשר להרחיב אותו כדי שניתן יהיה לעבד את הדברים. צריך להכיר את בית"ר, להרגיש אותה ולהיוולד לתוכה, אחרת אי אפשר להחזיק בה מעמד. מי שכן שרד בה אלה אנשים שחיו לתוכה".
אז זה חלק מהתזות שבגללן בעלי בית פרטיים לא מצליחים לשרוד פה?
"בעל בית, גם אם הוא אוהב כדורגל ובעל ממון, אם אתה לא אוהד בית"ר ברמ"ח איבריך ושס"ה גידיך יהיה קשה לך לשרוד. אני לא נאיבי, מכיר היטב את העולם ואת עולם הכדורגל, אבל אתה צריך להיות בעל ממון שגדל ביציעים, שמסוגל להכיל את הווליום, את הרעש ואת הקונטרסט. יהיה לך קשה מאוד להכיל את כל הדברים האלה אם אתה לא בן המקום".
יגידו בצדק אולי שגם גולהדאר לא נולד בקרית שלום ואלונה לא יודעת מה זה וסרמיל ומי זה שלום אביטן.
"זו הייחודיות של בית"ר. בית"ר היא אחרת. היא המעבדה שבה עושים אינסוף ניסויים, וכשזה לא מצליח זורקים את המבחנה. הבעלים של בית"ר חייב לדבר בית"רית וירושלמית, ללא משוא פנים וללא רגשי נחיתות. צריך מבנה אישיות מסוים. נכון שזה מצמצם את האפשרויות אבל יש בזה משהו מיוחד".
הכל אנשים
דודאי הוא 'בית"רולוג'. הוא גדל ביציעי ימק"א, צמח בטדי, רקם על כובע גרב את סמל המועדון וסמל ארגון האוהדים 'גוב האריות' בגלל שהמוטו של הארגון היה 'בית"ר מעל הכל'. גם כותב שורות אלה התעמת איתו לא פעם, כשאירוע מסוים לא היטיב עם בית"ר. באותה נשימה, מעולם דודאי לא רטן כשחיצי הביקורת הופנו אליו.
"הנכס הכי גדול של בית"ר זה הקהל שלה, אבל המועדון לפני הכל, אחריו הקהל, ואחריהם הפרסונות שנמצאות בבית וגן ביומיום. אם כולם יבינו שזה הסדר הנכון, בית"ר תחזור למקומה הטבעי"
"היו גם רגעים לא קלים לאורך שמונה השנים האחרונות. אחד הבולטים שבהם היה כשחלק מסוים בקהל ניסה לערער את האהדה שלי לבית"ר בגלל דעותיי הפוליטיות השמאליות. לא הייתי אמור אולי להיפגע אבל זה רק מראה את מידת האהבה שלי למועדון. אנחנו כמה שעות לפני המשחק מול נתניה בטדי, אני כבר לא בתפקיד וכבר בהכנות להגיע לשבת ביציע. אגב, יש כמה נקודות ממשק בין בית"ר למקום העבודה החדש שלי, משרד יחסי הציבור 'רוח גבית' של ליעד רוח, ככה שהמעבר אמור להיות חלק".
בוא נדבר על אלי אוחנה. מצד אחד מר בית"ר, מצד שני יש לא מעט מצקצקים שמבקרים את תפקודו.
"אלי אוחנה לפני הכל הוא אוהד בית"ר. כדי לדייק לך את זה, אלי אוחנה זה בית"ר ירושלים. זו דמות שמחפשת לפייס, לקרב, לעשות טוב ולפתור בעיות בתוך המערכת ומחוץ לה. אלי הוא איש של שיח, איש ענק שרחוק מאוד מתדמית הרוק סטאר שלו והוא בעל אנושיות צרופה. זה שהחבר הכי טוב שלו בעולם זה אדם שהולך איתו מגיל עשר, זה אומר משהו על כך שהוא אדם יציב ואיש של בית. הכוכבנות שאפפה את אלי מרצונו או שלא מרצונו רחוקה מאוד מהמציאות. זה אדם שיוצא מגדרו כדי לסייע לכולם. מענטש אמיתי".
בוא נחזור לרגע ההוא לפני שמונה שנים כשניר שלום מתקשר לבשר לך שאתה הדובר החדש של בית"ר.
"ניר שלום הביא אותי לבית"ר והוא מנטור ענק שלימד אותי המון ניואנסים של התנהלות וחיבר אותי לבעלים אלי טביב. טביב, בניגוד גמור למה שנוהגים לחשוב, הוא אדם פרמגטי, מצחיק, מאציל סמכויות ומאפשר לכל אחד את האינפוט שלו. אחד המינויים המשמעותיים של טביב היה של רוני לוי כמאמן, שמעבר להיותו סמל למקצוענות הוא האיש עם הכי הרבה אינטליגנציה רגשית שהכרתי. הוא נאמן לדרכו מבלי לסטות ממנה ואני חושב שבית"ר פספסה אותו. יחד איתו אני חייב לציין את יוסי בניון, אחד הכדורגלנים הגדולים בתולדות המדינה, אדם מאוד פרגמטי שהגן על האנשים שלו בקנאות, ידע לטפל בדברים בצורה כירורגית מבלי להרדים אותם וזכה לרספקט מהקהל, מהתקשורת ומכולם. יוסי נתן לרוני כבוד מקצועי והיה להם שיתוף פעולה נדיר של מנהל מקצועי ומאמן. זו עוד הפסד ענק של המערכת, כי פרט למקצועיות, הניסיון והידע, יוסי הוא גם אדם טוב לב. היתה בו דרך סלולה להצלחה, ועובדה שיוסי שם את המפתחות ביום שבו הוחלט לוותר על רוני כי הוא נאמן לערכיו".
נטו בית"ר
דודאי היה שם, לא פעם, עם הרגליים האחוריות כדי שחילופי השלטון בין טביב למשה חוגג יעברו חלק. בזמן שהמערכת בבית"ר ניסתה להכיל את המעבר בין בעלי הבית, דודאי בשקט ומתחת לרדאר עזר מאוד בתהליך הקליטה של בעל הבית החדש. "חוגג הגיע רעב ורצה לסדר את השורות ולעוף קדימה. השגיאה העיקרית שלו היתה הוצאה כספית לא מבוקרת בשנה הראשונה והעיסוק התדיר ברשתות החברתיות, שהסיט אותו מהדרך. היה מקום לא פעם מצידו להחריש דברים. אני בהחלט יכול להבין את תחושת התסכול והאכזבה שלו. אני לא יודע להגיד אם נעשה לו עוול, אבל באותה נשימה אם הוא מרגיש ככה מי אנחנו שנתווכח עם תחושות של בנאדם?"
כאוהד וכבעל תפקיד מנוסה במועדון, יש לך הסבר למה התחושה היא שבית"ר כבר לא אטרקטיבית?
"אני לא שותף לתחושה הזו. אם אתה אוהד בית"ר אתה צריך לדעת להכיל כל סיטואציה. בית"ר היא בת ערובה בחזית. הוויכוח הוא בין הבעלים לבין חלק מהקהל. אלה שמרגישים שהקבוצה כבר לא עושה להם את זה פשוט בחרו לקחת צד בוויכוח הזה ולא הסתכלו מאה אחוז נטו רק על המועדון".
כדובר וכמנהל קבוצה שהסתובב ימים ארוכים בחדר ההלבשה בבית וגן, יש משמעות למונח 'חדר הלבשה בריא'?
"אני לא מאמין בזה. בסוף יש תוצר של תוצאות. אם יש ניצחונות זה לא אומר בהכרח שהכל טוב וחדר ההלבשה בריא, ואם חדר ההלבשה בריא זה לא אומר שהקבוצה תזכה באליפות. יש כאן יותר מדי נסיבות ופרשנויות".
אתה מדבר ואני שומע בקול שלך שאתה כבר מתגעגע.
"נולדתי בית"רי, אני חי כבית"רי, ואני אמות בית"רי. אני לא מסתיר את זה אלא גאה בזה. עסקתי בחינוך ובתקשורת וניסיתי להטמיע את עצמי ולצקת תוכן בעבודה שלי תוך כדי נאמנות טוטאלית. לא הייתי שורד בבית"ר שמונה שנים בלי התמיכה של משפחתי. בלעדיהם זו היתה משימה בלתי אפשרית. יש בבית"ר אנשים נהדרים אחד אחד: אם זה איש הלוגיסטיקה מאיר הרוש, שאני לא יודע איך המועדון הזה יוכל יום אחד להתנהל בלעדיו; מאמן השוערים משה בן דוד, שהובא לכאן לפני 17שנה על ידי אלי אוחנה, שנוסע כל יום מעכו לירושלים ובחזרה והנאמנות שלו והמסירות שלו אין להן קץ; ואם זה אנשים מבית"ר 'הישנה', כמו יוסי מזרחי, סמי מלכה ודוד אמסלם שהיה פה. הם אבנים בכותל של המועדון הזה".
עצה לסיום למחליפך אלירן דנין?
"אלירן נכנס בטכעיות לתפקיד. הוא מלא מוטיבציה ואהבה למקום ואני בטוח שהוא יביא את עצמו לתפקיד בצורה הכי נכונה וטובה. בית"ר בחרו נכון. עצתי היא מתוך אחריות תמיד לנשום עמוק לפני או תוך כדי פעולה שאתה רוצה לבצע. המקום והתפקיד שואבים אותך אבל כשהכל מתקתק אתה מרגיש הכי עשיר, הכי בריא והכי שמח בעולם ועף לשמיים.
"יש פה מאמן, ארווין קומאן, שהוא כל כך ריאליסטי ופרגמטי וחייבים לשמור עליו, כי למרות כל הקשיים, כשגם התזוזה של הבעלים לא מקילה עליו, הוא מסתכל תמיד על טובת העניין ולאורך זמן הוא יצליח לעשות כאן יש מאין. הנכס הכי גדול של בית"ר זה הקהל שלה, אבל המועדון לפני הכל, אחריו הקהל, ואחריהם הפרסונות שנמצאות בבית וגן ביומיום. אם כולם יבינו שזה הסדר הנכון, בית"ר תחזור למקומה הטבעי".
