חוגג. אין תמורה בעד האגרה | צילום: אלכס קולומויסקיחוגג. אין תמורה בעד האגרה | צילום: אלכס קולומויסקי
חוגג. אין תמורה בעד האגרה | צילום: אלכס קולומויסקי
(חוגג. אין תמורה בעד האגרה | צילום: אלכס קולומויסקי)
ביטול אירוע ההפנינג בארנה ואיתו הפוסט המאוכזב של משה חוגג, כולל ספקולציות לגבי המשך דרכו, הכניס את המערכת בבית וגן לפאניקה. בגלל זה חוגג רץ ביום ראשון בערב ל'ראשון לכל כדור' בערוץ הספורט, מכיוון שבבית"ר ניסו להדגיש שחוגג לא הולך לשום מקום וכדי לשכנע את כולנו שעולם כמנהגו נוהג גם רצו הודעות על כך שבית"ר הציעה לרוני לוי באופן רשמי חוזה לעונה הבאה.
אין שום כוונה מצידנו לטעון שחוגג מחפש דרך מילוט מבית"ר כי זה פשוט לא נכון, אבל שום דקות מסך בשום מדיה תקשורתית לא ישנו את העובדה שבית"ר בדרך לדיאטה. היא בוודאי תישאר יציבה כלכלית עם הגב הכלכלי של חוגג (שגם לגביו יש התעקשות בלתי מוסברת לספקולציות) אבל בעונה הבאה היא תתכווץ.
הדבר הראשון שחוגג מתכוון לעשות הוא לקלוט כרכש רק שחקנים חופשיים. אחרי השקעה כספית של 20 מיליון שקל בשנתיים ברכש חוגג מבין שהוא יכול להנחית כאן גם לא מעט כשרונות שהם שחקנים חופשיים. החגיגה הגדולה שבה השקיע 2.5 מיליוני יורו על מיכאל אוחנה ועלי מוחמד, מיליון יורו על גדי קינדה, חצי מיליון על פרדי פלומיין ועוד כחצי מיליון על לוי גארסיה נגמרה. מעכשיו בית"ר תקלוט כל מי שלא תצטרך לשלם עבורו ביי־אאוט, בתרגום חופשי דמי העברה.
הבעיה עם חוגג לצד כוונותיו הטובות היא שלצידו של כל קיצוץ צריך גם כמה מילים מפוצצות שעולות כסף. חוגג מיהר להצהיר השבוע, בכפוף לכוונה לקלוט שחקנים חופשיים, שהוא מתכוון להקים מערך סקאוטינג. מי שמכיר את המטריה יודע שהיום, עם תוכנות מתקדמות ונגישות לתחקיר מעמיק על כל שחקן, אין שום צורך ב'מערך'. מספיק אדם אחד שבקי ברזי הטכנולוגיה והכדורגל שיעביר לבחינת העיניים המקצועיות של רוני לוי ויוסי בניון שחקן שהוא רכש פוטנציאלי ובזה נגמר העניין.
ההתבססות על שחקנים חופשיים תתבצע בצמוד לוויתור על שחקנים שהעלות שלהם מול התועלת שלהם לא מצדיקה את החזקתם בבית"ר. טל בן חיים הבלם יסיים את דרכו בבית"ר בשריקה האחרונה של המחזור האחרון לעונה ויחסוך לחוגג 400 אלף דולר ברוטו. אנטואן קונטה, שמסיים חוזה ולבית"ר יש עליו אופציה, לא צפוי להישאר אלא אם כן יפגין יכולת יוצאת דופן בפלייאוף (או שבית"ר תממש עליו את האופציה כדי למכור אותו). פרדי פלומיין, שמרוויח כאן 225 אלף יורו, נמצא על המדף ובבית"ר מקווים שתימצא הקבוצה שתציע עליו סכום ראוי. גם לגבי לוי גארסיה, חוגג ירצה לגזור קופון כבר בקיץ הקרוב וגם הוא יהיה על המדף, ואם ההצעות לגביו לא יהיו אטרקטיביות הוא יישאר.
בבית"ר צפויים להיפרד גם מדיוגו ורדסקה, שלא מצליח לשכנע אף אחד שהוא בלם שמשדרג משמעותית את העסק, למרות שייתכן שיוסי בניון, שהנחית אותו בארץ ומאמין בו, יעדיף שבית"ר תיתן לו צ'אנס נוסף.
בצד זה, אם קונטה ופלומיין יישארו הם צפויים להידרש לקיצוץ בשכרם, כמו גם דן איינבינדר, שמרוויח בבית"ר 300 אלף דולר בעונה וחוגג כבר בקיץ האחרון ניסה למצוא דרך כדי לחסוך לעצמו את החוזה, בין היתר בגישושים מול מכבי חיפה שהתעניינה באיינבינדר ואפשרות להנחה משמעותית מאייל סגל בעיסקת עלי מוחמד בתמורה למעבר של איינבינדר לנתניה.
חידון האשליות
בבית"ר אישרו השבוע פרסום שלפיו הוגשה לרוני לוי הצעה להמשיך לאמן את בית"ר גם בעונה הבאה. זה לא מדויק בעליל. בבית"ר אומנם מתקיים דיאלוג ער עם לוי בנוגע להמשך הרומן בין הצדדים, אבל עדיין לא הגענו לשלב המספרים, שהוא בסופו של דבר זה שיכריע. חוגג, שוב בלי להתכוון, עשה השבוע דה־לגיטימציה לכל מי שהוא חלק מהצוות המקצועי בבית"ר, כשאמר: "בבית"ר להגיע לאירופה זו לא הצלחה גדולה. לא להגיע לאירופה זה כישלון". ובכן חוגג שכח כמה דברים. הראשון: הסגל של בית"ר הוא בינוני פלוס במקרה הטוב. המרחק, למרות האשליה האופטית בטבלה, בין הסגל של בית וגן לבין הסגל של מכבי תל אביב ומכבי חיפה הוא עצום. רוב הנקודות שהשיגה בית"ר העונה הן בזכות התעלות טקטית, כשבשלושת השבועות האחרונים אנחנו נהנים מים הכישרון וההתלהבות של אלירן עטר. במילים אחרות, ספק גדול מאוד אם מאמן אחר היה מוביל את בית"ר לרביעייה הראשונה. חוגג גם לא נקף אצבע כשבאחד מאתרי האינטרנט פורסם שלוי "יידרש לקצץ בשכרו". פרט לעובדה שגם חוגג לא היה רוצה שינהלו איתו משא ומתן דרך התקשורת, מי שחושב שלוי יסכים לעשות לבית"ר הנחה אחרי שבקיץ האחרון דחה הצעות גבוהות משל בית"ר טועה בגדול.
חוגג, כמו גם אנשים אחרים בבית"ר, משוכנע שרוני לוי יהיה מאמן הקבוצה גם בעונה הבאה. הסיפור הזה יכול להתפוצץ לכולם בפרצוף כשלוי ידרוש הבהרות ברורות לאן בית"ר הולכת בעונה הבאה ומה הן המטרות ביחס לכלים שהוא אמור לקבל. לוי הוא לא מאמן זול, ומה שחוגג לא מבין זה שהוא המאמן היחיד בארץ שאין לו אובססיה לאמן. הוא אמר לא למכבי תל אביב של גולדהאר כשהוא ומוטי איווניר הגיעו לקו הגמר כמועמדים למשרה בקריית שלום. סירב לדון באפשרות להחליף את גיא לוזון בעוד קלינגר ברח ליואב כץ ונפרד מטביב כשהאחרון ביקש לשלם לו פחות מאשר עונה קודם כאשר השאיר את בית"ר בליגה.
לוי, בעל כורחו, הפך בעונה האחרונה לחומת המגן של חוגג. בעל הבית מדבר את עצמו לדעת בקיץ ומצהיר על אליפות, אבל מספק תקציב שחקנים שנמוך מ־25 מיליון שקל (במסגרת תקציב כולל של 70 מיליון). הוא יושב ב'ראשון לכל כדור' כיסא ליד אנשי תקשורת, שלפחות אחד הולך ללוי (ולאלי אוחנה וליוסי בניון) על הראש מהרגע הראשון שבו הגיעו לבית וגן. הוא מרשה לעצמו להגיד שברמת הכדורגל בית"ר יכלה להוציא יותר. כי הוא, כמו האוהד הממוצע, מתבלבל בין אורי מגבו ומקס גרצ'קין ותמיר עדי ושלום אדרי ולירן רוטמן ובטוח שמדובר בדור מיכה, עומר אצילי, יהנותן כהן, ניקיטה רוקאביצה ואבי ריקן. זה בפשטות הפער בינו לבין רוני לוי, לא המספרים על החוזה. המציאות מול חידון האשליות.
הפער בין בעלים רציני (חוגג ביי־פאר הוא הבוס החביב בליגה ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו) לאחר שמתנהג כאחרון האוהדים. העובדה שבחר השבוע לפרסם תמונה של מזלג וכובע, ולהודיע לפרשנים שכביכול פקפקו בהחתמה של אלירן עטר - "בתיאבון", כלומר תאכלו את הכובע, היא פתטית. ראשית, מתי מעט היו ספקנים לגבי ההחתמה של עטר. שנית, אתם רואים את שחר, גולדהאר או אלונה ברקת מפרסמים פוסט שכזה? זה ההבדל בגודל בין בית"ר למכבי תל אביב ומכבי חיפה, הרבה לפני התקציב והרבה לפני כמויות הקהל במשחקי הבית.