נמרוד לוי (23, 2.08), הרכש החדש של הפועל, מנסה בימים אלה להתמצא במרחב של שכונת רמת שרת, מרחק יריקה מהאולם במלחה וקילומטרים ספורים מהארנה. לוי, תושב מודיעין, מגלה בימים אלה את ירושלים.
"זו עיר עם חום בלתי רגיל של האנשים, אהבה מאוד גדולה לספורט, אנשים שאכפת להם מהפועל וכבר רוצים שתתחיל העונה כי הם התגעגעו לכדורסל. אני חדש פה אבל התחושה היא של חממה", אומר לוי. "גם המעטפת בהפועל, מהאפסנאי דרך אנשי ההנהלה וכמובן השחקנים והצוות המקצועי, נותנת תחושה של בית. אלה בדיוק הדברים שבר טימור אמר לי לפני שהגעתי, שאני ארגיש בבית. אז הכל עדיין טרי, אבל זה כיף גדול כל החיבוק הזה מסביב".
לוי הוא לייט בלומר. הכל הלך לו קשה ולאט בקריירה. הוא נולד ברמת גן. כשהיה בן שנה עברה משפחתו למודיעין. האב יליד באר שבע ואוהד עד היום את הקבוצה של אלונה ברקת. לוי התחיל כרכז בגיל 13 וכבר סומן ועבר למכבי תל אביב. הוא הספיק לנדוד בכפר סבא, באר יעקב ועירוני רמת גן, עד שבגיל 20 קיבל את הצ'אנס בגליל בליגה השנייה והעמיד ממוצעים של 13.9 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו־2.7 אסיסטים. לוי נחטף בידי מכבי ראשון לציון של אריק שיבק, אבל אחרי שני משחקים יובש על הספסל וביקש לעזוב. מי שקלטה אותו היתה דווקא מכבי, ושם הגדירו עבורו מחדש את המונח נער פוסטר, עם שש דקות בלבד בממוצע למשחק. בקיץ שעבר הגיעה ההצעה מאשדוד, ושם הגיעה הפריצה.
"חלק מקריירה של שחקן זה עליות וירידות", הוא מסביר. "אני לא יודע מה זה לייט בלומר. אם אני עכשיו בהפועל ירושלים, מועדון נחשב ומפואר בכדורסל ה
ישראלי ומקום שבחר בי ואני הכי רציתי להגיע אליו, אז כנראה משהו בכל זאת בסדר", הוא מסביר בציניות מעושה. "העובדה שאני בהפועל היא סימן שביצעתי את קפיצת המדרגה ואני בטח לא מרגיש שנתקעתי באיזשהו שלב בקריירה".
אין דרך להעלים את זה ולמרות שלוי לא אוהב את ההשוואות, אבל הילד הגיע לארנה על המשבצת של עמדה מספר 4, כן, זו של ליאור אליהו שהוא אמור להיכנס לנעליו, ואלה חתיכת נעליים. "ליאור שחקן ענק, אחד הגדולים שהיו פה, שעשה דברים מדהימים בקריירה, אבל אני לא חושב שאני נכנס לנעליים של מישהו, רק רוצה להצליח בזכות עצמי", הוא מבהיר.
× × ×
הפועל מחזרת אחרי לוי כבר תקופה ארוכה, למעשה מאז ינואר האחרון, אז היה אמור להגיע אבל נעלב מההצעה הכספית של האדומים. בקיץ, לעודד קטש, גיא הראל ואייל חומסקי היה ברור שלוי הוא מאסט. "עודד דיבר איתי וקיבלתי ממנו את התחושה מהרגע הראשון שהוא רוצה אותי. בשבילי זה כיף גדול שפיגורה כמו עודד נותנת בי אמון. חיכיתי הרבה זמן להגיע למועדון גדול ולהיות חלק ממנו וזו פריבילגיה להתאמן אצל עודד גם בנבחרת וגם בקבוצה. האישיות של עודד זה משהו אחר, מחשמל. הייתי ילד קטן אבל אני זוכר אותו זוכה בגביע אירופה עם פנאתינייקוס אחרי ניצחון על מכבי. הוא פיגורה בכדורסל".
דיברת על להיות חלק ממועדון גדול. במכבי לא ספרו אותך.
"זה לא מעניין למה וכמה וזה מאחוריי. אני לא מעוניין לדבר על מכבי. המשכתי הלאה. אני היום בהפועל ירושלים ורק היא מעניינת אותי. חוסר הצלחה או חוסר חיבור למקום מסוים זה חלק מחיים של ספורטאי".
היו לך בקיץ הצעות מאירופה, הפועל היתה על הקו. היה לך ברור שאתה מגיע לירושלים?
"ברגע שעודד דיבר איתי רק לזה כיוונתי, לא היתה התלבטות. הפועל זה מועדון עם עוצמות שמתנהל ברמה אירופאית בדרגות מקצוענות הכי גבוהות. אני מודה על ההזדמנות שקיבלתי פה כל יום, וגם העובדה שהפועל מתחרה באירופה ויש לה שאיפות גם בזירה הזו רק דרבנה אותי להגיע לפה. אני מאוד רעב".
זה מגיע גם עם התיק של לספק את הסחורה. גיא הראל אמר במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה שאתם מכוונים לכל התארים.
"מועדון כמו הפועל ירושלים וכל מי שדיברתי איתו, כולל השחקנים, האוהדים והצוות, רוצה ומכוון לתארים. חד־משמעית. זה הכיוון ואף אחד לא מתחמק מזה. כרגע רק התחלנו ויש הרבה עבודה קשה. אנחנו מתרכזים בניסיון להתחבר וליצור כימיה בין כל החלקים ויש לנו עוד דרך ארוכה וקשה לפני שנכתיר את עצמנו".
× × ×
לוי עדיין מנסה להתאקלם בעיר ובקבוצה החדשה שלו, אבל אם יש משהו שהוא וחבריו החדשים מאוד גאים בו זו המעטפת האנושית שיש השנה על הפרקט בארנה. "הישראלים חברים ביניהם כי רובנו מכירים מהנבחרת, והזרים כולם, מה שמייחד אותם זה שמאוד אכפת להם ממה שקורה מסביב. הם עושים הכל כדי לייצר אנרגיות חיוביות. אלה שהיו כאן בעונה שעברה הפכו את הקליטה של החבר'ה החדשים, ביניהם אני, למאוד מהירה וקלה. יש כאן חבר'ה טובים בסך הכל וזה מאד חשוב בכל קבוצת ספורט. בסוף, מה שחשוב זה שיהיה כיף להגיע לאימון, לדבר ביחד, לשחק ביחד, שכל אחד יעזור לשני למצות את הפוטנציאל שלו. אנחנו מבינים מצוין שאנחנו יד אחת, קבוצה. אף אחד לא מנסה לקחת לשני פוקוס, ואם כבר כל אחד דווקא מנסה לתת לשני כמה שיותר ביטחון".
מה יש לך להגיד לאוהדי הפועל?
"יצא לי לראות משחקים של הפועל גם בארץ וגם באירופה ואני כל פעם מתרגש מחדש מהאווירה שהאוהדים האלה מייצרים וכבר מחכה בכליון עיניים להיות חלק מזה, לעלות על הפרקט ולראות צבא אדום מאחוריי ביציע. אני אוהב את הטירוף הזה, אני רעב מאוד לרגש אותם, לתת להם סיבה לקפוץ ביציע. יאללה, כבר מת שזה יתחיל. זה בוער בכולנו".