כמו בזירת אגרוף, משה חוגג עמד במוצאי שבת עם אלי אוחנה ומוני ברוש במנהרה בטדי, כשבצידה השני מבודד לגמרי עמד ניר קלינגר. חוגג היה באטרף, רצה לראות דם. "זה לא יכול להימשך ככה", אמר. "חייבים לעשות זעזוע. אי אפשר לעבור לסדר היום על מה שקורה כאן. אסור לשתוק על זה". אוחנה, שכבר ראה כמה דברים בכדורגל, פעל בשני מישורים. מצד אחד, הבנה מלאה לגודל התסכול והאכזבה של בעל הבית; מצד שני, ניסיון לשמור על הספינה יציבה ולא לזרוק לשפת הים את יושביה כי היא עלולה לעלות על שרטון. "או קיי", אמר אוחנה. "אז נפטר את קלינגר, ואז מה? מה הלאה? יש מועדון וקבוצה שצריך לנהל בשבעת המחזורים הקרובים. אין שום מאמן היום שאפשר לסגור איתו עד לעונה הבאה וגם לא אחד כזה שיסכים להגיע לשבעה מחזורים. צריך לנשום, לנשוך את השפתיים ולחשוב טוב טוב. אין לנו את הלוקסוס לשלוף מהמותן ולעשות טעויות". ברוש היה באותה דעה. "אנחנו חמים מדי אחרי משחק, החמצן לא חזר, אנחנו צריכים לעשות את הדברים בשיקול דעת".
בכל הדיאלוג הזה היה חשש מסוים שחוגג, שהיה במוד של שבירת כלים, יודיע לשני הכפופים לו שעם כל הכבוד להם הוא כבר קיבל את ההחלטה, שהוא לא מתייעץ איתם אלא מודיע להם. אבל הפעם הוא בחר לשמור על מסגרת הסיעה. במקרה של יוסי בניון למשל הוא קיבל את ההחלטה לבד. כך גם במקרה אילון אלמוג, מהלך שבסופו של דבר השתבש. קצת מצחיק עכשיו להיזכר שכשאוחנה וברוש מנו בפניו את שמות המועמדים לאימון בית"ר אצלו בבית, הוא זה ששלף את השם קלינגר עם הנימוק: "אלונה אמרה לי שהוא בין הבודדים שיש לה ממנו זכרונות טובים כמאמן".
חוגג היה באטרף ואפשר להבין אותו, כי עם כל המיליונים שהוא שם בבית וגן, הדרישות שלו היו די צנועות. הדבר הראשון שהוציא אותו מדעתו הוא שבבית"ר אין דרך ואין שום דבר להתגאות בו. כשישב במשחק מול סכנין בדוחא וחזר הביתה עם הפנים בין הידיים עוד האמין שיגיע השינוי, אבל בארבעת המשחקים האחרונים הוא סובל ביציע. יתרה מכך, היה מי שאמר שבכל תקופת קלינגר המשחק שבו חוגג נהנה מכדורגל היה בבאר שבע, כי למרות ההפסד בית"ר שלטה, יזמה והגיעה לאינספור מצבים. "הכול מקרי בקבוצה הזו", נשמע חוגג אומר במוצ"ש. "ההרכבים הזויים, היכולת רעה, אנחנו רק הולכים אחורה. מה ביקשתי אליפות וגביע? מקום בין שש הראשונות, ואנחנו יותר קרובים לקו האדום מאשר לשם". חוגג גם לא הבין איפה הניסים והנפלאות שקלינגר הבטיח לו מוודוץ' ואנאן, ולמה היה כל כך דחוף להיפטר מסילבסטר. הדבר היחיד שחוגג לא האשים בו את קלינגר זה גדי קינדה, שנראה לגמרי סביר מאז שהגיע.
חוגג רטן, ואוחנה וברוש בכל הזמן הזה מנסים להרגיע אותו, להבהיר שזה לגיטימי לדרוש את ראשו של קלינגר אבל הטיימינג בעייתי. וחוגג, אמר מקורב אליו, מרגיש כמו אבא שהפיק יום הולדת לבן שלו, ושבוע אחרי שבוע מחריבים לו את המסיבה, דורשים ממנו עוד אקססוריז כדי לשדרג את העסק והוא רק הולך ונראה יותר גרוע והעולם שותק.
****
שלישיית הקבינט של בית"ר הלכה הביתה. מה שקלינגר קלט כל הזמן זה שהכיסא שלו כבר לא מתנדנד אלא שרגל אחת שלו נשברה. מונולוג שהוציא מדם ליבו בסיום המשחק, בהנחה שהיה אמיתי ולא תעמולת בחירות, היה נדיר במחוזותינו: "צריך להסתכל במראה ולדעת לאן הולכים. הגעתי במחזור התשיעי במצב קשה אבל הביאו אותי בשביל פלייאוף עליון. לא הצלחתי ואין לי בעיה להגיד את זה - לא עמדתי במשימה. ברור שאני רוצה להיות בבית"ר בעונה הבאה. זה כבוד בשבילי, אבל דברים צריכים להיות בחשיבה ולא בכוח. אבין כל החלטה של חוגג. אני יכול להישיר מבט ולהגיד שלא עמדנו במשימה. יכולנו להגיע ולא עשינו את זה".
החל ממוצאי שבת קלינגר ירד למחתרת. הוא שיתף קבוצה מאוד מצומצמת של אנשים במה שעובר עליו. "חשבו שאני קוסם", אמר להם בציניות, "שמטה הקסם שלי יעבוד. היינו צריכים להגיע לפלייאוף העליון, אין ספק, למרות הכול. אבל בואו תראו דיסק ערוך של טעויות השיפוט נגדנו, כולל היום (בשבת האחרונה מול הפועל תל אביב; ש"א), ותבינו כמה נקודות לקחו לנו. קיבלתי קבוצה עם חורים בכל הגוף, שאתה לא יודע איפה לשים חוסם עורקים כדי לעצור את השטף".
בכל הזמן הזה חוגג חיפש מאמנים שיסכימו לקחת על עצמם את תפקיד מאמן בית"ר לשבעת המחזורים האחרונים של העונה. הוא לא הצליח למצוא אחד כזה. על ניסן יחזקאל, עוזרו של קלינגר, הופעל לחץ כבד לקחת את התפקיד. יחזקאל הודיע חד־משמעית שאם קלינגר הולך הוא הולך איתו, כי אין מציאות שבה מאמן עוזב ועוזר תופס את מקומו. במקביל, יחזקאל עדכן את קלינגר בהתפתחויות.
האימון של בית"ר, שתוכנן ליום ראשון, נדחה. בית"ר גם ניסתה במקביל לשכנע את אופיר חיים לקחת את הקבוצה לשבעת המחזורים האחרונים, אך גם הוא סירב (גם בגלל שהיתה לו ביד הצעה מהפועל כפר סבא). הרעיון לתת את המושכות לעוזר השני, דייוויד מרטן, נפסל על הסף. כשקלינגר שמע את מה שמתכננים לו מאחורי הגב הוא השתולל. "הפכו אותי לאויב העם. אין בעיה, שייקחו את המפתחות ואלך הביתה", אמר בשיחות סגורות.
עד שעות הערב של יום ראשון קלינגר וחוגג לא שוחחו. כשזה כבר קרה קלינגר החליט להיות אקטיבי לגמרי, זה שתוקף את בעל הבית, לא מתגונן, גם לא מתחנן על נפשו. "קח את הראש שלי ואלך הביתה. אין לי בעיה אם זה מה שאתה רוצה. אני לא צריך שירחמו עלי ולא רוצה טובות. אפשר לגמור את זה כאן ועכשיו". יש אומרים שקלינגר גם זרק לחוגג סוג של אולטימטום שלפיו יעזוב במיידי אבל הוא דורש את מלוא שכרו גם בעונה הבאה. חוגג, שהבין שאין לו אלטרנטיבה, שהמועדון צריך להתנהל עד לסיום העונה בצורה כזו או אחרת, ענה למאמן כשזה הניח את ראשו על המגש: "אתה תוקע אותי. אי אפשר להשאיר את הקבוצה ככה". סבב נוסף של ניסיון למצוא מישהו שייקח על עצמו את המשימה המפוקפקת לסתום חור עד חודש מאי, לא צלח.
בשני בבוקר יצאה ההודעה הרשמית מטעם חוגג ובית"ר: "מאמן הקבוצה ניר קלינגר שוחח עימי ביממה האחרונה. בשיחה ניר לקח אחריות על מצב הקבוצה וביקש להתפטר. לא קיבלתי את בקשת ההתפטרות של ניר מפני שאני חושב ומאמין שהוא צריך לאמן עד תום העונה. לגבי העונה הבאה תתקבל החלטה בתום העונה הנוכחית".
לדברים האלה יש גם סאב טקסט. חוגג לא באמת חושב שקלינגר צריך להישאר עד סוף העונה אבל אין לו באמת אלטרנטיבה אחרת כאמור. "לגבי העונה הבאה תתקבל החלטה בתום העונה הנוכחית", ובכן זה סוג של שמירה על כבודו של קלינגר, שמאז מוצ"ש חוגג מרט לו את כל הנוצות ואם לא היה עוצר לקלינגר, עם כל הכבוד, לא היתה אפשרות לעמוד רגע אחד מול שחקניו. הדבר דומה לזוג נשוי שהחליט שהוא מפרק את החבילה אבל מגיע לסיכום שהוא מפסיק לצעוק ולריב בחודש וחצי הקרובים עד שהבעל יעזוב את הבית כדי לא לשרוט את הילדים ולהעכיר את האווירה.
***
באימון של שני, אחרי שמעמדו ירד מסדר היום, קלינגר אמר לשחקנים: "לקחתי אחריות ושמתי את הראש שלי. הודעתי על כך למשה חוגג. חוגג חשב, חזר אלי למחרת וביקש שאמשיך עד לסיום העונה. כולם כאן צריכים לקחת אחריות על מצב המועדון ולהביא אותו למצב טוב יותר. אין ברירה אחרת. זאת האחריות של כולנו".
לבית"ר תהיה בעיה גדולה למנות מאמן בעונה הבאה. זה לא יהיה קלינגר, אבל שמות אחרים תפוסים. ליוסי אבוקסיס יש סעיף יציאה של חצי מיליון דולר וזה לא בא בחשבון. סלובודן דראפיץ' לא יזוז מנתניה, לא משנה המחיר. ניסו אביטן הוא עדיין בוסר. צוות זר זה משהו שקשה לאתר כרגע. היחיד שהוא קונצנזוס זה רוני לוי, אבל לוי צפוי לדרוש שכר גבוה, וזה משמעותי כי נראה שאחרי השנה הזו חוגג צפוי להעביר את בית"ר דיאטה. לא נחזור לתקופת הצנע של הקיץ הקודם, אבל חוגג עשוי להוריד את התקציב באחוזים ניכרים, ללכת על מהלך שבו בית"ר היא עם 30 עד 40 מיליון שקל תקציב, כשהעונה התקציב עמד על 60 מיליון. צריך גם לציין, שלא בטוח שלוי הוא כוס התה של חוגג, שיתקשה להכיל מאמן דעתן וקשוח כמו האיש שהיה פה כבר בשתי קדנציות. במקרה הזה, חוגג צריך להחליט כאג'נדה אם הוא רואה את טובת המועדון לנגד עיניו או שמא הוא מתנהל בסוגיית המאמן תחתיו כמו איזי שרצקי ואלי טביב. נכון אצל השניים האחרונים זה מוגזם ומוקצן, אבל אם בחירת המאמן הבא של בית"ר היא לפי אופיו הנוח של המיועד, אז אין כאן בשורה ולא למדנו כלום.
אפרופו הקיצוץ הצפוי בתקציב העונה הבאה, הבעלים או מי מטעמו יישבו עם שחקנים בשבועות הקרובים, כשהשחקנים שיבקשו שדרוג בשכר ייענו במילים: "תשכח מזה". זה יהיה המחיר שהם ישלמו על היותם חלק מרכזי בכשלון העונה הנוכחית.
את נושא מאור בוזגלו ינהל חוגג בעצמו, כשהמנטרה היא שבית"ר תיתן לשחקן הצעה, במסגרת טייק איט או ליב איט. במועדון עובדים כרגע על סגירה של מחנה אימונים. התפתחויות בנושא המאמן צפויות בעוד שבועיים־שלושה.
בעניין אחר ולא פחות חשוב: שלשום אירחה בית"ר את עמותת סח"י, סיירת חסד ייחודית לילדים מעמותת שלווה שתי מועדניות ממשפחות קשיי יום ובית הילד להפנינג פורים. הקבוצה תפגוש ביום ראשון הקרוב במסגרת הפלייאוף התחתון את הפועל חיפה, משחק בין הקבוצה הנוכחית של ארנטס שטקוס לקבוצה הבאה שלו ולא פחות מזה, מפגש נוסף בין יואב כץ לניר קלינגר לפני שהם נפגשים שוב בבית המשפט. טוב נו, קלינגר יוכל לטעון שם שאחרי שכמעט גורש מבית"ר, נטישת חיפה לא עשתה עמו חסד.
