פעיל מרכזי במפלגת כחול לבן, השעטנז הפוליטי בין בני גנץ ליאיר לפיד, אמר בשבוע שעבר שכדי שהחיבור בין הרמטכ"ל לשעבר לכתב הצבאי בדימוס של העיתון במחנה יצליח הם צריכים להיפגש עם סלובודן דראפיץ' ושי ברדה ולקבל מהם שיעור בזוגיות מקצועית מוצלחת. נקודת מפתח בזוגיות של צמד המאמנים של מכבי נתניה היא היכולת שלהם מצד אחד לצרוח ולקלל אחד את השני על זוטות כמו למשל איזו מוזיקה לשמוע בדרך לאימון, אבל ברגע האמת הם ישכבו אחד עבור השני על גדר המערכת.
לפני כמה שבועות ברדה קיבל הצעות מהפועל תל אביב וקרית שמונה שהציעו לו לפצוח בקריירת אימון סולו. הוא לא סירב ולא ענה בחיוב אלא ביקש שיתקשרו לדראפיץ'. אותו דראפיץ' בעט בחלום המקצועי הכי גדול שלו כשהבין שאלי טביב לא מוכן שברדה ימשיך בבית"ר ודראפיץ' יישאר לבד. דראפיץ' הזכיר לטביב שני נתנייתים מתחום אחר בחיים ואמר לטביב: "אין אלי בלי מריאנו ולהפך. זה או שאני ושי בבית"ר או שנינו בחוץ, אין באמצע".
סיפור הצלחה
כשהגיע דראפיץ' למשא ומתן עם מכבי נתניה, אז מפורקת כלכלית ומקצועית, ברדה שהה במוסקבה. אייל סגל הבעלים עד היום מספר שעם סלובו הוא סגר את התנאים הכספיים בחמש דקות. כשהגיעו לתנאים של ברדה דראפיץ' נלחם על כל שקל. "שאלתי אותו למה הוא דואג לשי יותר מלעצמו אז סלובו ענה: 'אני מוכן לבלוע צפרדעים ולעשות ויתורים כי זה החיים שלי. מגיע לשי ולפנינה (אשתו של ברדה) והילדים שיהיה להם שקט כלכלי'". אחרי שחתם גם בשמו של ברדה התקשר למוסקבה ואמר לחצי השני שלו: "תגיד מזל טוב, חתמנו בנתניה". ברדה נקרע מצחוק, קילל קצת וחתם במילים: "דאגת לעצמך לג'וב קרוב לבית על הגב שלי. שיהיה לנו בהצלחה".
ברדה ודראפיץ' הם סיפור ההצלחה הכי גדול של ליגת העל בעונה הנוכחית. הקבוצה שלהם איבדה את שני הנכסים הכי גדולים שלה, ערן לוי ודיא סבע, שזה בערך כמו, להבדיל, שתוציאו היום מברצלונה את ליאו מסי וסרחיו בוסקטס, וממוקמת במקום השני, עם תקציב של 25 מיליון שקל, רבע מזה של מכבי חיפה והפועל באר שבע, 60 אחוז פחות מהתקציב של בית"ר. ניסינו השבוע לגלות את סוד הקסם של השניים ושל הקבוצה שלהם רגע לפני שהם מארחים את בית"ר, במשחק שהוא להיות או לחדול עבור הקבוצה של משה חוגג.
הכול מתחיל בחדר הלבשה
בקיץ האחרון קלטו אייל סגל, דראפיץ' וברדה שערן לוי, הכוכב בה"א הידיעה של נתניה, אינו כתמול שלשום. "הוא היה מסתובב במחנה האימונים כשהוא ממורמר, מתוסכל, מרגיש שהוא מקופח. סגל ערך עם הכוכב שיחה, אחרי שקרא בעיתון שהכוכב שלו בדרך להפועל חדרה תמורת שכר של 200 אלף דולר לעונה. דראפיץ' וברדה ניסו להסביר לו ש"רק בנתניה אתה יכול לפרוח. אל תחפש הרפתקאות. הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר". אבל ככל שעברו הימים הם קלטו שלוי מצד אחד מריר ועצבני ומצד שני מנסה לבטל קבוצה ומועדון שלם, עם מסרים שלפיהם הוא אחראי לכל הרסנס המחודש של נתניה, מאז שהיתה הקבוצה הגדולה בארץ מתחילת שנות ה־70 ועד תחילת שנות ה־80. "ברגע שדראפיץ' קלט שערן מתנהל כאילו הוא יותר גדול מהמועדון זה נגמר. הוא לקח סיכון אדיר כי לנתניה לא היו תחליפים, מה גם שהיה ברור שסבע לא יישאר. אבל דראפיץ' החליט ללכת עד הסוף. הוא מעדיף להתרסק מקצועית מאשר ליצור מעמדות בחדר ההלבשה שלו.
לוי עזב לבית"ר, אלונה ברקת לא הניחה לנתניה עד שרכשה את סבע, ובמחזור הראשון תבוסה מהדהדת של 5:0 להפועל חיפה של קלינגר הבהירה היטב שנתניה הולכת לעונה קשה. אבל דראפיץ' וברדה, ואולי זו ההצלחה האמיתית שלהם, מעדיפים לתקן ליקויים מאשר להתרגש. כך היה בבית"ר, כשאצטדיון שלם דרש את ראשם אחרי ארבע נקודות בארבעה משחקים והעלבות בסגנון "בית"ר תל אביב/רמלה (הקבוצה שממנה הגיעו לבית וגן; ש"א) זו לא בית"ר ירושלים. תחזרו ללאומית", וכך גם הפעם. גם הטלפון של אייל סגל בעלי נתניה אחרי התבוסה המהדהדת לקבוצה של יואב כץ: "גם אם תקבלו במשחק הבא חמש, המעמד שלכם לא רלוונטי", עשה את שלו.
אין דרך אחרת לומר את זה, אבל נתניה של דראפיץ' וברדה מתנהלת בדיוק הפוך מבית"ר תחת משה חוגג. במילים אחרות: בעוד בבית וגן מילאו את השורות בקיץ בשמות עם אגו מפה עד להודעה החדשה, וכמעט כל שחקן רכש הוא אישיות מורכבת ובעייתית, בנתניה יש חוק יסוד מאוד ברור: תהיה הכוכב הכי גדול בעולם מבחינה מקצועית, אם אתה פוטנציאל לבעיות, אם יש לך היסטוריה של גיליון משמעת עמוס ואם אתה עשוי ביום שבו תראה את הספסל מקרוב להפוך לרעל בחדר ההלבשה, אז לא תודה, נסתדר בלעדיך.
לא הרבה יודעים, אבל עם לא מעט שחקנים מהארץ ומחו"ל דראפיץ' נפגש בעצמו. אחרי שהוא מתרשם שמקצועית שחקן מסוים יכול לתרום לו, הוא מתעקש לשבת איתו בארבע עיניים. יש לו משפט שהוא אוהב להגיד כשהוא מנתח אישיות של שחקן. הוא מתמצה ב"יש לו פנים טובות" או "שחקן מצוין אבל אנרגיה לא טובה, פנים לא טובות". כשהנחית את ניקיטה רוקאביצה בבית"ר הסביר לטביב שהשילוב שלו עם איתי שכטר יהיה קטלני, שהוא רוצה את החלוץ האוסטרלי למען השילוב עם מספר 9 שהגיע ממכבי חיפה. כך גם הצליח לצוד את פאטוס בצ'יראי, קפטן נבחרת מונטנגרו ואחד שהוא מנהיג באישיות שלו, אבל חשוב מכך: מספר 9 שלא בא לגנוב את ההצגה ולספור כמה גולים יש לו, אלא כזה שמבין שאת הערך המוסף שלו הוא מביא למען הצלחת הקבוצה. זה נכון גם לגבי היקה, הקשר האלבני החדש, קפטן נבחרת אלבניה, שם שרוצה להצליח מחוץ לגבולות מדינתו, לא אחד כזה שמסתכל על הכדורגל הישראלי כעל פרובינציה.
בנתניה כעסו השבוע שהזכרנו את זה, אבל שמות כמו מיחאי וודוץ', אור אינברום, ארון אולנארה או ערן לוי מודל 2019 בחיים לא היו שמות שדראפיץ' היה נותן אור ירוק להחתים אותם.
למי שזוכר, אלי טביב הנחית כאן בקדנציה של דראפיץ' חלוץ רומני מבטיח בשם ולאד מראר. בכל אימון כמעט מראר התלונן שהוא פצוע, במקרה אחר הגיע לאימון כשהוא לא בדיוק בפוקוס משום שבילה לילה קודם, ובמקרה נוסף הסתובב במתחם האימונים כמו כוכב אחרי שאיחר להתכנסות. דראפיץ', בפעם הראשונה בחייו כמאמן ראשי בקבוצה בסדר הגודל של בית"ר, טלפן לטביב ואמר לו: "תשחרר אותו. לא רוצה שחקנים כאלה אצלי בקבוצה". טביב נאבק, דיבר על כישרון, על הדיבידנדים שבית"ר תקצור אחרי שמראר יימכר לקבוצה גדולה באירופה. דראפיץ' חתם את השיחה במילים: "אי אפשר לעשות מיץ בריא מתפוז רקוב".
הטלפון של חוגג
בניצחון בשבת האחרונה על הפועל תל אביב דראפיץ' הפנה את הצלמים לעבר הספסל שלו. שם שחקנים שלא ראו דקת דשא כל העונה שפכו אחד על השני מים ורקדו בעקבות הבטחת המקום של נתניה בפלייאוף העליון. זה, אומרים בנתניה, ריגש את דראפיץ' וברדה הרבה יותר מהניצחון. עונה שלמה, אחרי כל משחק הם מעבירים באופן אישי אימון שחרור לשחקנים שלא שיחקו בשבת, כל שחקן שלא בסגל או בהרכב זוכה לשיחה בארבע עיניים עם הסבר מפורט למה הוא לא ברוטציה. "קבוצת כדורגל בריאה", הסביר פעם דראפיץ', "היא כזו שבה האפסנאי ואלה שמביאים את הכדורים מרגישים הכי חשובים בעולם בגלל היחס שהמאמן נותן להם". ככה למשל דראפיץ' אמר לדני גרעפס (דני נחמו) כשהיה בבית"ר, במקרה שבו נחמו התבקש לצאת מכר הדשא: "אתה 50 שנה בבית"ר ואני כמה חודשים. אם מישהו יכול להוציא מישהו מכר הדשא זה אתה אותי ולא אני אותך. אתה יכול אם אתה רוצה גם לעזור לי להעביר את האימון".
שיחה שקרתה באמת לפני כמה חודשים: משה חוגג הרים טלפון לאייל סגל. "כמה אתה רוצה על עלי מוחמד", שאל בעלי בית"ר. "2.5 מיליון יורו", ירה סגל. חוגג שאל אם יש מצב לטרייד. "תן לי את קלטינס ואעשה לך הנחה", אמר סגל. חוגג סגר את הטלפון. קלטינס הוא השחקן הישראלי שדראפיץ' וברדה היו רוצים בכל קבוצה. הם מינפו לילד ממבשרת את הקריירה, הם גילו אותו כמספר 6 בבית"ר בניגוד לכל התחזיות. מאז שעזבו הקריירה של קלטינס נעצרה והוא ממלא מקום כמגן או בלם לפי גחמות של מאמניו. את עלי מוחמד הביאו לנתניה כי חיפשו שחקן בסגנון של הילד הירושלמי. אגב, דראפיץ' רצה גם את מוחמד בבית"ר אבל נבהל כששמע את השם ואת התגובות שיהיו ביציע המזרחי אם יביא אותו לבית וגן. אגב, מוחמד הוא נוצרי, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא יחד עם בצ'יראי הם שתי הברקות של צמד המאמנים יחד עם רוקאביצה וחסוס רואדה. ביום שני הקרוב דראפיץ' וברדה, שלא פוזלים למעבר למועדון גדול, אבל מגדירים את הקדנציה בבית"ר ההחמצה הכי גדולה בקריירה האימון שלהם, ינסו לשים סוף פסוק לחלומות הפלייאוף העליון של בית"ר בדרך לעוד עונה מוצלחת.
חלון ההזדמנויות שלהם לחזור לבית"ר התרחש לפני שנה וחצי כששרון מימר פוטר מבית"ר וטביב הסתבך עם מינויו של אלי כהן השריף ובני בן זקן. או אז הציעו לאלי אוחנה, חבר נפש של דראפיץ' וברדה, לעשות נפשות לחבריו המאמנים אצל טביב. אוחנה סירב. הוא ידע אז שדראפיץ' וברדה הגיעו אל הנחלה במועדון שנותן להם קארד בלאנש לעשות את הדברים בדרך שלהם. כחבר אמיתי הוא לא רצה שיחזרו לסרטים של טביב.
בכל מקרה, אם חוגג רוצה שבעונה הבאה בית"ר תשתדרג לממדים שהוא מפנטז עליהם ובהנחה שהוא לא יכול להוציא את דראפיץ' וברדה מנתניה, מוטב שילמד כמה דברים מדרך העבודה שלהם, שבה השלם עולה על סך חלקיו.
