הוא גדל בירושלים, שירת ביחידה קרבית, עובד במשרד עורכי דין והרזומה שלו כולל פרט מעניין נוסף, שלא כולם מודעים לו. אבישי דרעי, בן ה-31, שהצטרף לאחרונה לקבוצת הכדורסל של הפועל לוד מהליגה הארצית, הוא אחיינו של שר הפנים ויו"ר תנועת ש"ס, אריה דרעי. "אני מבין שזה פרט פיקנטי, אבל לא מרגיש כל כך בנוח לדבר על זה. אני אוהב שמדברים איתי עליי", צוחק שחקנה של הקבוצה הממוקמת העונה בצמרת המחוז הדרומי בליגה הארצית.
ועדיין, הייחוס שלך בטח מעורר סקרנות בקרב הסובבים.
"אריה הוא משפחה, וזה לא סוד. אנחנו נפגשים מדי פעם, בחגים, בארוחות משפחתיות, באירועים. הוא אחד שמאוד אוהב ומתעניין בספורט".
אוהב ספורט?
"כן, אוהב ומכיר. כל פעם שאני פוגש אותו, הוא ישר מדבר איתי על המשחקים בצ'מפיונס, על מכבי ת"א והפועל ירושלים בכדורסל. אני הרי גר בירושלים, כך שבפעמים שיוצא לי - אני רואה אותו ומדבר איתו".
פגשת אותו לאחרונה?
"כן, לא לפני הרבה זמן. הוא ראה אותי וישר שאל 'אבישי, מה חדש בכדורסל?'. הוא בן אדם מאוד חם וחברותי".
אז היכן האחיין של הדוד המפורסם ממוקם במפה הפוליטית? "בשנים האחרונות התנדנדתי בין הבית היהודי לבין ש"ס", הוא מגלה.
הבית היהודי? איך הדוד קיבל את זה?
"באמת שאין שום מתיחויות, אנחנו משפחה כמו כל משפחה והכל מתנהל כמו שצריך. כל אחד מקבל את האחר. אני מגדיר את עצמי דתי, מתפלל ושומר שבת. בקיצור, משתדל לעשות טוב. אצלנו המשפחה היא ליברלית, כל אחד בוחר את הכיוון שלו".
נו, ובתשעה באפריל תשלשל את הפתק של ש"ס בקלפי? אריה יכול לסמוך עליך?
"באמת שעוד לא גיבשתי דעה, ואני לא אומר את זה רק לצאת פוליטקלי קורקט".
ומה עם החקירות שהדוד שוב נתון בהן?
"אנחנו משתדלים לא להיכנס לזה. אריה תמיד היה אישיות מושכת אש, אבל בשבילנו הוא בן משפחה, לא שר ולא חבר כנסת. אנחנו בקשר טוב איתו וכשאנחנו נפגשים לא מדברים על פוליטיקה ולא על חקירות. חוץ מזה, אני מאמין באמונה שלמה שזה ייגמר בקרוב והכל יסתיים בלא כלום".
לא השחקן הקלאסי
מעבר לייחוס המשפחתי, אבישי דרעי הוא לא הכדורסלן הקלאסי. הוא התחנך על ערכי הציונות הדתית, למד בבי"ס דתי ושומר מסורת עד היום. הוא שירת ביחידה קרבית (לוטר) וחזר לפרקט רק לאחר שהשתחרר, בגיל 22. "עשיתי את זה בשבילי", הוא מנסה להסביר. "קיבלתי החלטה בלב שאני אעשה שירות צבאי כמו שצריך. תרומה יותר גדולה למדינה, אם תרצה לקרוא לזה כך. ניסיתי לחזור אחר כך לשחק ברמות היותר גבוהות, אבל זה פחות הצליח".
בשנים האחרונות הוא סיים לימודי משפטים והחל לעבוד כעו"ד במשרה מלאה, במשרד קטן בירושלים. "חיידק הכדורסל לא עוזב אותך, אז אני ממשיך לשחק במקביל", הוא מחייך. "זה לנפש. גם אשתי תומכת, מגיעה למשחקים יחד עם הוריי. אנחנו משחקים כדורסל כי אנחנו אוהבים את זה, לא בגלל דבר אחר".
הוא גדל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, אבל לא ממש קיבל שם צ'אנס בקבוצת הבוגרים, כמו לא מעט שחקנים אחרים (והרשימה ארוכה). בלית ברירה הוא ירד לשחק בליגות הנמוכות ונהפך לאחד השחקנים הבולטים. בין השאר שיחק במכבי באר יעקב, בהפועל כפ"ס/כוכב יאיר, במכבי שוהם, במכבי רחובות, במכבי מעלה אדומים ועכשיו, כאמור, הוא בהפועל לוד.
"רציתי להיות לצד אשתי בתחילת העונה כי היא בהריון", מסביר דרעי מדוע הגיע רק באמצע העונה ללוד. "היום אני מאוד מבסוט, גיליתי כאן אנשים מאוד חמים, אווירה טובה ומשפחתית. מאוד רצו אותי בקבוצה. גם המאמן אושרי הראל בן אדם מיוחד ומאמין בי. הוא לחץ שאני אבוא למרות שלא שיחקתי בתחילת העונה. גם פיני חן עשה מאמץ שאגיע".
הקבוצה שלכם נחשבת העונה לאחת הטובות במחוז דרום של הליגה הארצית ומועמדת למשחקי פלייאוף העלייה, למרות ההפסד שספגתם בשדרות השבוע. אפשר לחלום על עלייה ללאומית?
"יש לנו קבוצה מאוד כשרונית, ובעיקר תלכיד אנושי טוב. עד לאן נגיע? קשה לי להגיד כרגע כי זו ליגה קשה ויש שתיים-שלוש קבוצות שהשקיעו הרבה כסף. חבל מודיעין ושדרות בראש כמובן. כל הקריירה שלי שיחקתי בקבוצות שהיו בצמרת ונאבקו למעלה. לעצם השאלה, אני מאמין שאנחנו נשיג את הכרטיס לפלייאוף העליון, שזו המטרה ומשם הכל אפשרי".
מה לגבי הקריירה שלך? בתחילת הדרך סומנת כפוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות, אבל זה לא קרה.
"זה נכון. שיחקתי בכל קבוצות הגיל בהפועל ירושלים וב-2007 זכיתי בגביע עם קבוצת הנוער ואפילו נבחרתי לחמישיית העונה, אבל איכשהו הקריירה שלי התפספסה בדרך. לא קיבלתי צ'אנס בליגה העל וגם לא ממש בלאומית".
עכשיו הוא חלק חשוב בפאזל המצליח של הפועל לוד, אבל כבר פחות רושם משחקים עם מספרים דו ספרתיים כמו שהתרגל בעבר. "עם הגיל והניסיון שאתה צובר, דברים אחרים מתחדדים", מסכם דרעי. "מנהיגות, הגנה, קבלת החלטות, יותר מסירות ואנרגיות. כשאתה צעיר בן 21-22, יותר קל לסיים משחקים עם 20 נקודות. היום אני מביא לקבוצה את מי שאני, לאו דווקא רק נקודות".
