משה חוגג הפתיע את כל העולם כשפנה השבוע ליוסי בניון והציע לו להצטרף לבית"ר. חוגג יודע שאם המהלך הזה ייצא אל הפועל כל העולם יטען נגדו שהוא הופך את בית"ר לבית גיל הזהב עם דודו גורש בן ה־38, טל בן חיים בן ה־36, ערן לוי בן ה־33 ומאור בוזגלו ושיימן בני ה־31. אבל חוגג רואה את הדברים אחרת. הוא רוצה פרסונה שהיא סוג של קונצנזוס שתהיה גורם מאחד בחדר ההלבשה, סוג של מה שאיתי שכטר היה כאן בשנים האחרונות, מה שטוטי עשה ברומא. היכולות של בניון מקצועית הן בונוס. חוגג רוצה דמות שתסחוף אחריה ותהיה העיניים והאוזניים של בעל הבית בתוך חדר ההלבשה, העיניים והאוזניים גם של המאמן.
הפנייה לבניון נשמעה בהתחלה כאילו מדובר במתיחה. אבל חוגג לא מתעסק במה יגידו. ההצעה שלו לבניון היא כרטיס החיש־גד הכי גדול שבניון יכול היה לקבל בגילו. בבית"ר טוענים שלהצעה הזאת יש גם הבטחה עתידית אחרי פרישה ממשחק פעיל. לבניון יש מוטביציית שיא לסגור מעגל עם בית"ר, יש לו מוטיבציה עוד יותר גדולה להוכיח לאלי טביב, אחרי שהאחרון גירש אותו בצורה משפילה מטדי, שהוא חוזר מהחלון אחרי שטביב הועף מאותו חלון בדיוק.
משפחת לוזון בשיגעון מהסיפור הזה, והם גם הבהירו שיתלוננו נגד בית"ר על כך שפנתה לשחקן תחת חוזה. זה היה מחזיק מים אם היה מדובר בשחקן יותר צעיר ופחות פרסונה מבניון, אבל בגיל ובמעמד הזה סביר שהלוזונים יכבדו את מספר 15 ולא ייצאו למלחמה.
בניון פנה למשפחת לוזון והבהיר להם שהמעבר לבית"ר הוא בדמו, שזה החלום האחרון כנראה שנשאר לו להגשים כשחקן פעיל, שהוא לא ישכח להם לעולם שנתנו לו את הבמה אחרי שטביב גלגל אותו מכל המדרגות וחיבקו אותו, שהוא מבקש שלא ימנעו ממנו לחזור לטדי לאטרף של בית"ר, לאוהדים ביציע המזרחי והמערבי שטביב דאג למנוע ממנו להמשיך לזכות באהבתם. הלוזונים סירבו לבקשתו והם כועסים, אבל הם יירגעו מהר מאוד, כי הנפשות הפועלות הן בניון, חוגג, שאבי לוזון היה שושבין העסקה שלו עם בית"ר, וגיא לוזון, האחיין האהוב שהוא מאמן בית"ר.
הלוזונים יודעים שהם יצטרכו את חוגג, אולי כשגיא לוזון יצטרך חסינות כשיעמוד לפני פיטורים, אולי כשמנור סולומון כן יימכר לקבוצה בארץ, אולי כשפתח תקוה תרצה חיזוק וחוגג ירצה לדלל את הסגל. הכדור אצלם. אם יתרככו, זה יהיה הקאמבק הכי גדול וההימור הכי גדול בכדורגל הישראלי.
× × ×
הסיבה העיקרית שבגללה החליטו בבית"ר בקיץ האחרון למנות את גיא לוזון למאמן היא העובדה שגם המבקרים הגדולים ביותר של לוזון תמיד הזכירו לזכותו שגם אם הכדורגל והתוצאות יותר טובות או פחות טובות, הוא לא דופק חשבון לאף אחד ואצלו אי אפשר לעשות שכונה. אחרי הקרקס שהיה כאן בעונה שעברה, כשאף אחד לא ספר את האיש על הקווים, והאימונים היו ברובם מושתתים על משחקי מחניים וטניס רגיל, לוזון נתפס כאוטוריטה, מאמן ששחקן שלא יעשה אצלו הגנה או יחרוג מההוראות הטקטיות יקבל, במילים שלוזון אוהב להגיד, "שפיץ הביתה".
ביום שני האחרון כל הסיסמאות האלה התגלו כחסרות שחר. חבורת הפרזיטים ששוטטה על המגרש, כשאף אחד מהם לא טורח לעשות הגנה, כשכל איבוד כדור הופך לחמישה ושישה שחקנים בצהוב שמצלמים את שחקני היריב, ובאיבוד הכדור שהוביל לשער שספגה בית"ר, לשחקן אחד של חדרה (לוסיו) יש זמן לרוץ עם הכדור, להסתרק ולהתגלח ולכוון את ההרמה לראש של פרדי פלומן, שגם תפס מקום והכין את הגוף, ואם היה אפשר היה לו גם זמן לאכול ארוחת ערב לפני שנגח את הכדור לפינה של איתמר ניצן. זה היה שיעור באיך לא משחקים כדורגל. זה פתטי ברמה כזאת שמשה חוגג צריך לתת לשחקנים שלו קנס על הפקרות.
לוזון יודע כדורגל. לא יעזור כלום לאף אחד. אבל נדמה שהוא נמצא במלכודת שעד שלא יפרק את חוטי הנפץ שלה בית"ר לא תגיע לכלום והוא יגיע מהר מאוד הביתה. הדבר הראשון: לוזון, כנראה בגלל החוויות הרעות/הכשלונות בהפועל תל אביב ובמכבי חיפה, איבד ביטחון. הוא כבר לא משדר את הפאסון והקשיחות שהובילו אותה עד היום בקריירה. כל מי שעבד איתו שנים רבות אחורה בצמוד העיד עליו ש"הרבה יותר מקשטן ומאלי כהן השריף, גיא לא היה דופק חשבון לכוכב הכי גדול, היה מעדיף ילדים בני 19 על שחקנים מוכחים אם הוא קלט שאותו כוכב עושה טובה או לא נותן את התחת".
הבוקסים המקצועיים שחטף בבטן הן במתחם וולפסון והן בסמי עופר ריככו את לוזון במובן הכי רע של המילה. אם ערן לוי בועט מ־60 מטר לשער, אור אינברום, הכוכב הגדול שסיים זה עתה קריירה מרשימה בברצלונה וביובנטוס מאבד כדור ונשאר לעמוד, קריאף לא מחלץ כדורים, ורד לא עושה הגנה, כי אם ערן לוי לא יורד אחורה, אז למה שהוא, הקפטן, יוריד מכבודו, ובתוך כל השוק הזה לוזון לא נכנס לחדר ההלבשה ומפרק את השחקנים שלו, אז כנראה הוא איבד את הדרך.
בעיה נוספת, חמורה בהרבה, היא שלוזון, ואת זה גם השחקנים שלו יודעים ומרגישים, ומחזירים לו את זה כבומרנג, לא מאמין ברוב הסגל שעומד לרשותו. גדולה של מאמן היא להוציא את המקסימום ממה שיש, גם אם אלה אמצעים דלים. ניסו אביטן הוא דוגמה מצוינת, גם קורצקי ברעננה ודראפיץ' בנתניה, לפחות עד העונה. לוזון מסתובב עם כאב בטן נוכח מה שרץ אצלו באימונים בבית וגן.
איתמר ניצן מבחינתו הוא ברירת מחדל שקיבל בירושה מאלי טביב. ערן לוי הוא שחקן שצריך לשלם עבורו מס גבוה מאוד, כי הוא לא עושה הגנה וצריכים ארבעה־חמישה שחקנים שיעבדו עבורו וזה מוציא את לוזון מדעתו, אבל הוא יישר קו בעניין הזה עם בעל הבית. יאקוב סילבסטר לא ממש כוס התה שלו, ואפילו טל בן חיים, שהוא אחד מיקיריו של לוזון, הגיע לכאן רק כדי למתוח את משחק הכיסאות של הזרים כדי שיהיה אפשר להנחית כאן קשר אחורי זר (טיירה) ומגן שמאלי מחו"ל. במציאות כזאת קשה עד בלתי אפשרי להצליח.
עשרות אנשים, לא מעט מהם אינסטרסנטים, השיגו את מספר הטלפון של משה חוגג ביום שני בלילה כדי להגיד לו שהוא חייב, אבל חייב, לפטר את לוזון. זה מגעיל, כי גם אם לוזון צריך ללכת הביתה (ויכול להיות שזה באמת יקרה) חוגג נחשף השבוע לכל מה שמכוער בכדורגל הישראלי. הרצון של כולם לתת עצות, הלהיטות של כל אחד לדאוג למקורב שלו, המחשבה שכשמישהו נמצא ברצפה, במקרה הזה לוזון, אז אפשר לדרוך עליו ולדלג מעליו.
הרבה צבועים היללו את המינוי של לוזון והיום הם מתהפכים. זה לא אומר בהכרח שהליהוק הזה יוליד ירח דבש ויכול להיות שלוזון ישלם על חוסר האמונה שלו בסגל שלו ועל הרצון כל הזמן לחפש איפה צריך לחזק במקום להוציא את המקסימום ממה שיש. חוגג לא יעשה כלום אחרי שני משחקים, אבל הוכיח השבוע וגם בעסקיו בהייטק שהוא חף מכל סנטימנטים, שהוא עושה את מה שצריך לעשות כדי לפתור בעיות גם אם זה אומר לוותר על המאמן.
שני המשחקים הקרובים הם קריטיים עבור לוזון. זה מול הפועל חיפה ולאחר מכן סכנין בטדי. או אז, אם לא ישיג נקודות הוא יהיה בבעיה קשה. הנסיבות המוצדקות שלפיהן קיץ שלם לא יכול היה להריץ הרכב ושבית"ר נבנית עדיין תוך כדי תנועה לא יעמדו יותר לזכותו. מבחינתו של חוגג, הוא פועל בשני שלבים: בוא נעזור למאמן לשפר את הקבוצה וניתן לו את מה שהוא רוצה מבחינת רכש. בוא ננשום כי עברו רק שני משחקים. אבל יגיע הרגע (ואף אחד לא רוצה שזה יקרה חוץ מכמה שחקנים בבית"ר והרבה אוהדי מכבי חיפה ששמחים לאידו של לוזון) שחוגג יגיד שאם זה יימשך ככה, אינאף. ואז, גם החבר הטוב אבי לוזון, שושבין העסקה של חוגג ובית"ר שעושה נפשות לאחיינו, גם הוא לא יעזור.
× × ×
חוגג לא מבין או לא רוצה להבין איך יכול להיות שכל מהלך שלו נתקל במתנגדים. כולם רצו את ערן לוי אז פתאום יש מה להגיד על זה שלוי כבד מדי, עצלן מדי, כאילו אלה שפוצצו את תיבת ההודעות של חוגג כדי שיחתים אותו לא ידעו מיהו לוי. פתאום דודו גורש זקן מדי, אבל כולם שוכחים שהם הרגו את איתמר ניצן מהרגע הראשון; פתאום כולם שואלים בשביל מה צריך את טיירה כשכל הליגה בערך רצתה לקנות אותו מקרית שמונה.
השבוע נשאל חוגג למה הוא מנחית כאן את דודו גורש, שאוטוטו מגיע למשבר גיל 40. חוגג ביקש אלטרנטיבות. הוא הרי היה מוכן לשים כסף גדול מאוד על אופיר מרציאנו, אבל השוער לא קיבל שחרור מקבוצתו הסקוטית. הוא מוכן היה גם להביא שוער זר, אבל לא היה כזה בנמצא (אם אניימה היה רוצה לחזור לישראל הוא כבר היה כאן). חוגג לא רוצה למלא את בית"ר בממוצע גיל של בין 30 ל־35, אבל זה מה שיש בשוק.
המדהים הוא שככל שבית"ר מתרסקת על המגרש, כך הרצון של חוגג לשפר ולפתוח את הכיס עולה. השבוע הוא שם לאבי לוזון הצעה של 12.5 מיליון שקל על מחצית מכרטיסו של מנור סולומון. כל מי שאמר לחוגג שהוא נאיבי ושהוא נחפז מדי שמע בנאדם שיודע משהו על עסקים. "אנחנו גם נשדרג את בית"ר וגם נמכור אותו ביותר כסף בעוד שנה. כלכלית זה משתלם, בטח מקצועית", אמר. אבי לוזון אומנם סירב אבל זה מוכיח משהו על בעל הבית החדש של בית"ר. הדיסוננס הוא מדהים. בעונה שעברה השחקנים של בית"ר סיפקו את הסחורה ובעל הבית שלה אכל לכולם את הלב. השנה התהפכו היוצרות. השחקנים נראים כמו עלובי החיים, בעל הבית עושה דריבלים בשוק ההעברות ומפלרטט עם כל מי ומה שאפשר.
קשה שלא לקבל את הרושם שבית"ר הולכת ונהיית דומה למכבי חיפה של העונה שעברה. קבוצה מזדקנת עם בעל בית שלא מפסיק לפתוח את הכיס, קהל מדהים ושחקנים רופסים. גיא לוזון בטח מרגיש סוג של דז'ה וו. חוגג רוצה הכול, כמו ילד בחנות ממתקים. השבוע הוא ניסה להנחית כאן את בן שהר והוא יפנה שוב לאלונה ברקת בנושא הזה (למרות שבתיה שהר הבהירה לו ששהר לא מעונין להגיע לבית"ר) ואם זה לא ילך ינסה להביא את גיא מלמד. אם היה מגיע לבית"ר חודשיים לפני היה מייצר כאו קבוצה צעירה, רעבה, תוססת, עם אופק, חזון ותשתית לשנים הבאות.
במציאות שבה הגיעה כשהרכבת של הליגה כבר יצאה מהתחנה, הוא מנסה לדאוג שהשנה הזאת לא תברח לבית"ר ובקיץ הבא ייחשב מסלול מחדש. כלכלית זה לא הגיוני כי העונה הזאת תעלה לו המון כסף, אבל זה לא מענייו אותו. הוא רוצה שיהיה כאן טוב. כמו מישהו שיצא לסופ"ש ומגלה שהמלון הוא שלושה כוכבים במקום חמישה, הוא יכול לבלוע את הצפרדע ולחכות לעונה הבאה או להתחיל לשדרג את הקיים. זה יקר, זה עמוס פשרות, אבל הוא לא ייתן לשום דבר להרוס את החגיגה. בקטע הזה צריך להריע לחוגג.
× × ×
הבעיה בכדורגל הישראלי היא שאין בו מקום לאנשים טובים, כי קצת כמו במדינת ישראל כל לארג' הוא פראייר, כל ג'נטלמן זוכה למילת גנאי של טמבל, בקמץ. אם יש משהו שהביא את הקבוצות של אלי טביב להצלחה מקצועית יחסית, זו העובדה שהוא היה מתנהג לשחקנים שלו כאילו הם חבורה של פרזיטים. הם ידעו שאי אפשר להתעסק איתו, שמי שלא ייתן תוצרת יקבל בעיטה, שמי שינוח על זרי הדפנה ירגיש את זה בכיס או ברגליים (ירידה לספסל או עלייה ליציע). הכדורגלן הישראלי הממוצע הוא כזה, שיודע מצוין להפוך את החיים לבית הבראה אם יש מי שמאפשר לו לעשות את זה.
חוגג, באופן ראוי לציון, לקח את הבן שלו כדי להגיד תודה וסליחה לאוהדי בית"ר בסיום המשחק ביום שני ונמנע מלהעביר ביקורת על האנשים שהוא משלם להם משכורות. הוא חייב ללמוד, שבבית"ר במיוחד, כדי לשרוד ולהצליח צריך גינונים של ערס. ביום שני הוא היה צריך להיכנס פיזית לחדר ההלבשה בטדי ולשבור שם דלת שולחן או את לוח התדריכים. להגיד לחניכים שלו שבשביל לעשות הגנה וליפול על התחת מול חדרה בבית לא צריך מאמן ולא תרגול ולא מחנה אימונים ואפשר לעשות את זה גם בלי השוער הכי טוב בעולם ומגן שמאלי שהוא ילד. אברהם לוי לפני הרבה שנים אמר ליוסי אבוקסיס ורונן חרזי שהוא מבטל את האימון של כל הקבוצה כי הם נראים כאילו הם עושים טובה שהם רצים. "אל תעשו לי טובה ואל תתאמנו", אמר להם ולמאמן אלי כהן. באותו אימון אחרי שחרזי ואבוקסיס התחננו שהוא יתקיים ולוי נעתר, מספרים בבית"ר ששחקנים רצו עד זוב דם כי הם קלטו שהאדמה רועדת. באותו שבוע, אגב, בית"ר ניצחה את צפרירים חולון 0:5.
לוזון תכנן במשחק מול חדרה לעלות עם מערך של 4:5:1 וגילה שבית"ר משחקת בשיטה 4:1:5. רביעייה אחורית, קשר אחד שצמוד להוראות הטקטיות למרות יום רע (טיירה), וכל השאר שרצים למעלה. "נפוחים", "בטוחים שהם הגיעו לטיול", "מפונקים" - היו רק חלק מההאשמות של האנשים בבית וגן כלפי השחקנים. לוזון עושה שינויים בסגל ויעשה שינויים גם בהרכב למשחק הבא מול הפועל חיפה, אבל משפט שאמר השבוע גורם בבית"ר אמור לספר את הסיפור: "לא צריך לצעוק ולא צריך להתלהם. מי שלא יהיה טוב, יהיה שחקן אחר על התפקיד שלו והוא ילך הביתה. בית"ר תהיה בסוף כמו חברת הייטק, הטובים ביותר יהיו חלק ממנה, השאר בשלב כזה או אחר יקבלו את הנעליים האישיות ממאיר הרוש ויחפשו מקום אחר".
× × ×
סאול גארסיה, המגן השמאלי שהיה אמור להצטרף לבית"ר, טלפן השבוע לקרלוס קוויאר וביקש ממנו המלצות על המקום החדש שהוא אמור להגיע אליו. גארסיה לא הגיע לבסוף אבל זה לא משנה את העובדה שלקוויאר היו את כל הסיבות בעולם לטנף את בית"ר באוזניו אחרי שהחליטו לשחרר אותו משום מקום. קוויאר אמר לגארסיה שזו הקבוצה הכי מיוחדת בעולם, עם אוהדים נפלאים שרוצה לחזור ולזכות בתארים ושזה הדבר הכי טוב שקרה לו בקריירה. ג'נטלמניות ראויה לציון.
בימים הקרובים ייסגר הסגל של בית"ר. אחרי המחווה של באר שבע עם גורש ושיימן, באר שבע עשויה לבדוק את האפשרות לצרף את אריק סאבו. חוגג לא רוצה לוותר על סאבו וגם לא על סילבסטר, שעימו שוחח אישית והבהיר לו שבית"ר בונה עליו. איתמר ניצן עשוי לעבור לאלופה או להישאר ולהילחם על מקומו בבית וגן. בכל מקרה, עם כל הצער שבדבר בית"ר היתה זקוקה לשוער יותר מנוסה וטוב ממנו. אם גורש הוא כזה, אז על פניו כן, אבל יכול להיות שעם משחק הגנה כמו של בית"ר הסיפור הוא יותר עמוק מאשר האיש בין הקורות.
בקטנה: המינוי של עמית בן שושן למנהל בית"ר הוא צעד מבורך כמו כל מינוי של שחקן עבר. אל תתפלאו אם גם אבירם ברוכיאן יהיה אופציה לקאמבק כקרוב, כשחקן, ולא כפונקציה ניהולית.