"רוגבי מתאים לכולם, אין סוג אחד של ספורטאי שאנחנו מחפשים אותו וזו הסיבה שנכנסתי לענף הזה ונשארתי בו". את הדברים האלה אומרת הדס בלומנדל, מנהלת קבוצת 'אריות ירושלים', שרק לאחרונה סיימה עוד עונה מוצלחת.
ובלומנדל (30), יודעת בדיוק על מה היא מדברת. כשמישהי שמעולם לא ראתה את עצמה כספורטאית, היא כבר לא מעט שנים מתרוצצת על המגרשים ולאחרונה אף הפכה למנהלת האישה היחידה של קבוצת רוגבי בארץ. "אף פעם לא ראיתי את עצמי כבן אדם ספורטיבי", היא מעידה. "אם היית אומר לי שאני אהיה חמש שנים בתוך ענף ספורטיבי ושאני אתאמן בשבילו כמה פעמים בשבוע, הייתי צוחקת עליך".
לא הרבה יודעים, אבל ענף הרוגבי חי ונושם בירושלים כבר לא מעט שנים. מועדון 'אריות ירושלים' מתפעל קבוצת נשים וגברים שמתאמנים ומשחקים לסירוגין בגן סאקר ובמגרש 'קשת'. מדובר בשילוב של שחקנים ירושלמים ושל סטודנטים חובבי הענף, שמגיעים לעיר לכמה שנים ורוצים לשחק.
בלומנדל, תושבת העיר, הגיעה אל הענף ממש במקרה. "התנדבתי בעמותת 'ירושלים אוהבת חיות' והייתי רכזת המתנדבים", היא נזכרת. "אחת המתנדבות בשם מיכל טרבולוס שיחקה רוגבי ב'אריות ירושלים'. פעם אחת הייתי צריכה עזרה עם כלב שנדרס ובאותה תקופה היו לי שניים-שלושה כלבים ויצאתי מהבית עם הרבה כלבים. היא ראתה אותי בטיול איתם ואמרה לי ''אם את יכולה להחזיק כל כך הרבה כלבים את חייבת להיות חזקה וחייבת לבוא לשחק רוגבי'. אז עשיתי איתה הסכם – שאם אני מנסה רוגבי היא מתנדבת באופן קבוע בעמותה. היום אני מנהלת את מועדון הרוגבי והיא מורשת חתימה בעמותה".
'אריות ירושלים' מציג גישה שונה לענפי הספורט הפופלאריים יותר בעיר. ראשית, בחלק מהאימונים מתאמנים הגברים והנשים יחד. "זה מאוד מפתח את שתי הקבוצות וזה גם מחשבה פרקטית – אם נותנים לנו מגרש פעם בשבוע, אז אנחנו נקצה את המשאב בצורה שיוויונית", אומרת בלומנדל.
בנוסף, הרוגבי הוא מאוד יוצא דופן בכל הנוגע למה שקורה כשהמשחק מסתיים. "מהות הענף היא גם במה שקורה אחרי המשחק – מה שאנחנו מכנים 'המחצית השלישית' ", אומרת בלומדל. "על המגרש אנחנו מאוד אגרסיביות אבל אחרי המשחק אנחנו חברות וכולן הולכות לשתות יחד בירות".
