יום שלישי שעבר, אצטדיון הברפלד בראשון לציון. שניות ספורות אחרי שבית"ר נורדיה ירושלים מנצחת את מחנה יהודה ומבטיחה הישארות בליגה א' עטים על מומי דהן, האיש החזק בקבוצת האוהדים הצהובה, מספר אנשי מינהלה, אוהדים ושחקנים, ומתיזים עליו מים. דהן בשלב הזה חצי מעולף, מעורפל לגמרי, כשלחץ ומתח של עונה שלמה מתנקזים אצלו לרגע אחד שאמור להיות שמח והופך לכמעט איבוד הכרה. "הייתי חיוור", הוא משחזר. "שפכו עלי מים כדי שלא אתעלף. הרגשתי כאילו סחטו לי את הטיפה האחרונה. זו פשוט היתה עונה שהיא סיוט. לא פחדתי מתסריט של ירידה לליגה ב', אבל בכל זאת, היינו רחוקים משם רק גול אחד. זה לא נעים".
למה להגיע לשם? יכולתם להשקיע טיפה יותר ולהיות קבוצת אמצע טבלה.
"בתחילת העונה עד סגירת חלון ההעברות החלפנו המון שחקנים, היתה אצלנו ממש רכבת של הולכים ובאים. כשהחלון עמד להיסגר בא המאמן ויקטור גניש וביקש שלושה שחקני חיזוק, מה שהגדיל לנו את התקציב בעוד מאתיים אלף שקל. השתדרגנו, עשינו רצף של ניצחונות, כולל הופעה נהדרת בגביע מול סכנין, אבל אחרי המשחק מול נגמר הפיק והתחלנו לצנוח. האמנו כל הדרך, בייחוד אחרי הרכש שהגיע, שנעביר עונה בלי דפיקות לב, ומה שהפיל אותנו זה ההפסד בבית נגד כסייפה בדקה ה־96. ניצחון במשחק הזה היה מפיל את כסייפה וסוגר את הסיפור אבל לכדורגל יש תסריט משלו".
עד כמה אתה מאוכזב מויקטור גניש, המאמן שהגיע לכאן בתחילת העונה?
"מאוד שמחנו כשויקטור גניש חתם אצלנו. צריך לזכור שהוא היה אחרי עונה חלומית בירמיהו חולון. לא חשבנו שמאמן בסדר גודל כזה אחרי עונה כל כך מוצלחת יגיע אלינו. הוא בא ואמר: 'אני רוצה להיות בנורדיה', וחתם בשכר זעום. הרגשנו שקיבלנו פרס כי יש לנו איש מקצוע מצוין בתקציב לא גבוה, וגם זכרנו לו את העונה המצוינת פה לפני שתי עונות. בדיעבד, משהו בינו לבין חדר ההלבשה לא התחבר. טעינו כשוויתרנו על עוזר מאמן ועל מאמן כושר, וויקטור לקח על עצמו למעשה שלושה תפקידים. מאמן לא יכול להתשלט על 26 שחקנים. אתה לא יכול לשים לב לכל פרט ולוודא שאף אחד לא מחפף באימון, כי אתה גם וגם וגם, ועובדה שהיו אימונים שלא כולם עבדו באמת".
ואז הגיע חנן אזולאי.
"מייד בסיום משחק ההפסד לבני לוד, כשהבנו שאנחנו לקראת משחק אחד שהוא להיות או לחדול, ניגשתי למשה בן הרוש (המנהל המקצועי; ש"א) ואמרתי לו: 'נו, אנחנו חושבים על אותו דבר?' אז הוא ענה לי: 'כן'. אמרתי לו: 'אני אפנה אליו או אתה?' משה אמר שהוא, ואז אמרתי לו: 'רגע, על מה בעצם אתה חושב?' ושנינו אמרנו ביחד 'חנן'. משה חזר אלי ואמר לי שחנן בא בלי כסף, בהתנדבות מלאה, רק רוצה לעזור. בפגישה עם אזולאי אמרתי לו שהוא יכול לרדת ליגה ושזה יכול להיות כתם או נקודה שלילית בקריירה שלו. חנן הסביר לי שהוא מכיר את ליגה א' מכל הכיוונים ושהוא היה בטוח שנורדיה תהיה קבוצת צמרת אז הוא יודע לאן הוא נכנס. הוא רק ביקש שנדבר עם היושב ראש שלו בבקעת הירדן, הקבוצה שהוא אימן כל העונה, ונקבל ממנו את ברכת הדרך.
"יושב הראש של בקעת הירדן נענה בשמחה, רק ביקש שנבטיח לו שלא נפתה את חנן להישאר פה גם בעונה הבאה. אנחנו לא מתכוונים להפר את ההבטחה הזו. אני חושב שצריך להצדיע לחנן, והדבר הראשון שאמרתי לו בסיום המשחק מול מחנה יהודה זה שאין לי מספיק מילים כדי להודות לו".
מה הוא שינה בדיוק?
"הקצב, הווינריות, העניין המנטלי. פתאום הקבוצה הפכה להיות אחוזת תזזית. הוא ביקש ממני להביא לאימון הראשון 30 כדורים כדי שלא נתעסק בלהביא כדור שעף החוצה, שהקצב יהיה רצחני, שהאימון לא יעמוד לשנייה. ייאמר לזכותו שבשום שלב הוא לא ביקש להתחבא מאחורי תירוצים, וזה למרות שלא שיחקנו שלושה שבועות והיו לנו שורה של שחקנים פצועים. הוא כל הזמן אמר בביטחון: 'תהיו רגועים, אנחנו נשארים בליגה'".
עם הפנים קדימה
דהן מבקש להדגיש שגם אם העונה הזו היתה נגמרת בכישלון מהדהד וירידה לליגה ב', נורדיה לא היתה נעלמת ממפת הכדורגל. "אנחנו לא הולכים לשום מקום, ולא היינו מפסיקים את הפעילות של המועדון גם במקרה של ירידה לליגה הרביעית. זה אולי היה מקל עלינו כי יותר פשוט לגייס כספים לקבוצה מליגה ב' מאשר לליגה א'. מה שכן, הדברים ישתנו קצת בעונה הבאה. אני ואלי דנון (הבעלים של חברת אורטל, הספונסרית של נורדיה) ניקח את המושכות לידיים ונבסס את הסגל על שחקנים ירושלמים, עם אחד, שנייים או שלושה שחקנים מחוץ לעיר.
"המאמן והשלד יהיו ירושלמים. ברגע שמשה בן הרוש יחזור מהטורניר בגרמניה (ראה ידיעה נפרדת) נתחיל לעבוד על מינוי מאמן, החתמת שחקנים ופיתוח של מחלקת הנוער. דווקא העובדה שהפועל בליגת העל ובית"ר ירושלים כמובן גם ברמה אחרת תאפשר לנו להיות אכסניה לשחקנים ירושלמים שאינם ברמה של הליגה הראשונה והם מחפשים מקום שבו יוכלו לבוא לידי ביטוי.
"אנחנו קבוצת אוהדים וככזו אנחנו בנויים על היכולת שלנו לגייס כספים מבלי להביא כסף מהבית, כי אז אתה בעצם מפסיק להיות קבוצת אוהדים. מעולם לא עברה בנו המחשבה להפסיק להתקיים, כי יש פה 400 ילדים במחלקת הנוער, עם חינוך, עם ערכים, עם מוצר טוב ועם רוח גבית סופר משמעותית של חברות עסקיות, בנק ירושלים, חברת גשם הספונסרית המרכזית של כל מחלקת הנוער במועדון וחברת ואורטל, שבאות לתת ולתרום לקהילה. החברות האלה ימשיכו להיות חלק מאיתנו, ולזרוק את כל זה, חלילה, זה פשוט היה מעשה לא מוסרי".
אורית רז, המנכ"לית, עוזבת אתכם אחרי שנתיים.
"אורית לא יודעת לעבוד ב־80 אחוז תפוקה אלא ב־120 אחוז תפוקה. היא היתה יוצאת מביתה בהרצליה בשש בבוקר ועובדת במועדון עד השעות המאוחרות. היא עברה פה שנתיים אינטנסיביות, עברה פה גם קבוצה עם שאיפות וגם מאבקי הישרדות, ועכשיו היא ביקשה לזוז קצת מהכדורגל ולפנות לפן העסקי. יש לה זכויות רבות בנורדיה, ואנחנו מודים לה על כל העשייה הנהדרת שלה".
יריבות עירונית
בכל שיחה עם דהן על נורדיה תמיד יעלה השם בית"ר ירושלים, זו שנורדיה היתה אמורה לשמש לה אלטרנטיבה. לדהן יש דווקא רק מילים חמות על מה שקורה בבית וגן ועל הנפשות הפועלות בו. "יש יחסים מצוינים בין האנשים ובין המועדונים. הניסיון של חוגג להילחם ב'לה פמיליה' הוא נכון, השאלה היא כמה זמן זה יחזיק וכמה אורך רוח הוא יגלה במאבק הזה. זה לא מאבק של זבנג וגמרנו, זו עבודה סיזיפית, ואם זה יצליח בית"ר תעלה על מסלול אחר שיעשה לה רק טוב. ואם זה לא יצליח בית"ר עלולה להיעלם. אני לא רואה עוד בעל בית שמגיע ובסאגה שהפכה קבועה מטפס עד האולימפוס ואחרי ארבע חמש שנים מתרסק ברעש גדול. בינתיים אנחנו צופים מהצד.
"חשוב להדגיש שרב המשותף בין שתי הקבוצות. שתיהן בית"ר, צהוב־שחור, די־אן־איי בית"רי שכולנו גדלנו עליו בימק"א, עם כל סמלי העבר וגאוות היחידה. המאבק המשותף שלנו ושל בית"ר הוא למנוע את איבוד ההגמוניה להפועל, כי יש זרימה של הרבה מאוד ילדים ובני נוער לצד האדום של העיר. בגלל זה אנחנו נגדיל את ההשקעה ואת כמויות הילדים במחלקת הנוער שלנו, ומומלץ לבית"ר גם לעשות עבודת שטח כי הדברים לא יקרו מעצמם וילדים לא יבואו לבית וגן בגלל שקוראים להם בית"ר ירושלים. אנחנו לא נוותר על ילדי העיר, לא נוותר על המגרשים שרוצים לקחת לנו בעמק הארזים, וגם לא על שחקנים ומאמנים, למרות שהפועל כבר חטפה לנו את אחד המאמנים היותר טובים במחלקת הנוער".
יש לך בטן מלאה על הפועל?
"אני לא אוהב את הזלזול בנו, את זה שהם חושבים שאנחנו נתאמן על מגרש סינתטי כדי לפנות להם את המגרש בזמן שאת המשחקים שלנו אנחנו מקיימים על כר דשא רגיל. אז אוקיי, נהיה גמישים עם זמני האימונים שלהם בעמק הארזים, אבל לא יותר מזה. כדי לסבר לך את האוזן עד כמה הם מזלזלים בנו, לפני שבועיים וחצי הם עשו טורניר של קבוצות אוהדים והזמינו קבוצות מרמת גן ואשדוד ועוד כמה, ואותנו, קבוצת אוהדים מהעיר שלהם, שכחו להזמין. אין לי ספק שהם היו שמחים לראות אותנו יורדים ליגה, אבל צר לי לאכזב אותם ואחרים, נורדיה כאן כדי להישאר, היא לא הולכת לשום מקום, והיא רק תתפתח ותגדל".
