במחזור הראשון של הליגה, בעוד 15 יום, תארח מכבי נתניה עם איתמר ניצן ומיכאל אוחנה את בית"ר (כל זה בהנחה שהקבוצה של יוסי אבוקסיס לא תורד לליגה השנייה). אוחנה יודע, אחרי שלוש שנים בבית"ר, שהתחנה החדשה שלו היא הזדמנות כמעט בלתי חוזרת לחזור ולהיות שחקן מוביל בכדורגל הישראלי. שלוש השנים בבית"ר לא עשו לו טוב. הפציעה הטראגית שבועות ספורים אחרי שהגיע, שהשביתה אותו לתקופה ארוכה. מועדון שמתעסק בהכל חוץ מאשר בכדורגל, ובעל בית שהשתולל במחיר ששילם עבורו להפועל באר שבע, שמונה מיליוני שקלים עבור מחצית מכרטיס השחקן, שהתמורה עבורו, לא רק באשמתו, היתה אפסית.
1 צפייה בגלריה
מיכאל אוחנה
מיכאל אוחנה
מיכאל אוחנה
(צילום: עוז מועלם)

הקיץ הזה היה מתיש עבור אוחנה. השאיפה שלו לצאת לחו"ל לא צלחה. אבל האמת היא שאם היה רוצה, אוחנה כבר היה חותם בקבוצה אחרת לפני חודש. על השולחן הצעות מבאר שבע וממכבי תל אביב וגם פלרטוט לא מחייב עם מכבי חיפה. אבל אוחנה, שתהליך הבגרות הנפשית שעבר בשלוש השנים בבית וגן הוא עצום מכל מיני סיבות, לא רצה ללכת אחרי מי שמשלם יותר או מי שנחשב לטופ של הכדורגל בארץ. הוא העדיף לפרוח במקום שייתן לו את המפתחות מאשר להיות עוד שחקן רוטציה במנעמים של אלונה ברקת ומיץ' גולדהאר.
הטלפון שקיבל מאלמוג כהן, המנהל המקצועי של מכבי נתניה, הוא פתרון פנטסטי עבור הילד, מכמה טעמים. נתניה היא מועדון בצמיחה, הקבוצה היחידה שהוכיחה בעונה שעברה ובצמד המשחקים מול בשאקשהיר שהיא הרביעית באיכותה בכדורגל שלנו. עם קהל גדול, מתקן נפלא, ובעיקר שפיות ניהולית שבבית וגן רק יכולים להתקנא בה, אוחנה יקבל את כל התנאים כדי להמציא את עצמו מחדש. בשיחה עם איתמר ניצן, שבה ביקש לבדוק קצת על נתניה, שמע מהשוער על מועדון מקצועני, תנאים פנטסטיים, אפס תקלות ביומיום, ניהול שפוי והשאיפה להחזיר עטרה ליושנה ולהיות, כמו בעונה שעברה, המרענן הרשמי של הליגה, עם הבדל אחד: לקרוא סוף סוף תיגר על תארים.

מאחורי החלוצים

הרעיון של בני לם ואלמוג כהן ללכת על אוחנה נולד במחנה האימונים של נתניה בהונגריה. שם, בכל משחקי האימון נתניה ניצחה, אבל לם וכהן שמו לב שיש להם בעיה עם הגנות צפופות וחסר להם מספר ה־10 שאמור בהתקפות מעבר להיות זה שנותן את הפס האחרון לגול. לם, אם נהיה רגע רומנטיים ונוסטלגיים, עשה את זה כמעט יותר טוב מכולם כשחקן, כשהזין את עודד מכנס ודוד לביא באסיסטים שהסתיימו ברשת. הצוות המקצועי של נתניה בנה על זה שעם עדן קארצב כקשר אחורי ששובר את התקפות היריבה ומוציא את הכדור קדימה, אמורה רק לשדרג את אוחנה באינטנסיביות, המהירות והלחץ הגבוה של נתניה. הבעיה היא שקאקצב עבר שלשום לדינמו מוסקבה, ועכשיו בעיר היהלומים ינסו להנחית את אביאל זרגרי כתחליף.
החשש של הצוות המקצועי בעיר היהלומים הוא הסיכון עם חוסר המזל של אוחנה בכל הקשור לפציעות, אבל מעבר לזה, גם הנטייה של אוחנה בשנה האחרונה, לצד הבלחות חד־פעמיות עם יכולת נהדרת, 'להירדם' לאורך תקופה ארוכה, לא להיות זה שעושה את ההבדל אלא מי שנדבק בבינוניות הכללית של הקבוצה שבה הוא משחק.
כאן, בטוחים בנתניה, זה לא יכול לקרות כי האנרגיות במועדון הן אחרות. כי בנתניה יש במנות גדושות, יותר מבכל קבוצה אחרת בארץ, תשוקה בלתי נגמרת שאמורה לצמצם את הפערים מול תקציבי עתק וסגלים עמוקים. זו הסיבה שנתניה הביכה בעונה שעברה במשחקים בודדים את חיפה, מכבי תל אביב ובאר שבע. זו הסיבה שהיא הסבה גאווה גדולה מאוד בצמד המשחקים שלה באירופה מול קבוצת טורקית עם תקציב של יותר מ־30 מיליון יורו, הגם שהודחה בסופם.

בית וגן אינה עונה

אוחנה, למי שתהה, חיכה עד לאמצע השבוע שעבר לבית"ר. לפני שלושה שבועות הוא הגיע למשרדים בבית וגן. ההצעה הכספית שקיבל היתה רבע מזו שקיבל מנתניה. בעונה שעברה היה לאוחנה חוזה עתק סביב ה־75 אלף שקל בכל חודש. היה לו ברור שהמספרים שבית"ר תציע לו יהיו נמוכים בהרבה. ועדיין, הסכום שהמנכ"ל מוני ברוש נקב בו היה או כדי לצאת ידי חובה או פשוט לתת את המקסימום באמצעים שיש לבית"ר נמוך מאד. רק כדי לסבר לכם את האוזן, מדובר בפחות מ־20 אלף שקל בחודש.
כך או כך, מהרגע הראשון אוחנה הבהיר לאנשי בית"ר שהוא ימתין בסבלנות, שהוא מחויב לאוהדים ולמועדון. לאורך כל התקופה הזאת הוא ויתר על יציאה מסודרת למחנה אימונים עם מועדונים שחשקו בשירותיו וגם דחה על הסף הצעות לחתום על חוזה ולסדר את עצמו לעונה הקרובה. ייאמר מייד: אוחנה לא סגר עם באר שבע או מכבי תל אביב כי לא היה שלם עם זה. כי הוא רצה להגיע למקום שבו הוא מקבל את מרכז הבמה ולא את קצה הספסל או רוטציה. הוא חיכה לבית"ר אבל גם קיווה שיגיע פתרון אחר, שיתאים בדיוק לשאיפות ולכוונות שלו. הטלפון מנתניה הלהיב אותו. נתניה היא בדיוק ההפך מבית"ר.
בעוד בבית וגן לא צומח דשא וכל דבר טוב נהרס, מתקלקל או נעזב, בעיר היהלומים זו מין תקופה כזאת שבה כל מטאטא יורה וכל מי שמצטרף פורח. זה בדיוק מה שאוחנה רוצה אחרי שלוש שנים מעייפות שבהן נאבק בגבורה בפציעה, בכאבים שמנעו ממנו לחזור לעצמו, נאלץ לשהות במועדון כדורגל עם סיפורים על שייח'ים, קיצוצים בשכר, בעל בית שכל שני וחמישי שולף מהמותן או ששמו נקשר בפרשייה אחרת. אוחנה רוצה לחזור לבסיס, לרגע ההוא, כילד, שבו אבא אילן הסיע אותו מרחוב זנגוויל בקרית יובל, מגרש האימונים של הפועל, לרחוב שמואל בייט בבית וגן, מגרש האימונים של בית"ר, וכשהוא נכנס למתחם קראו לו 'מיכאלי אוחנה' כדי להבהיר לו שמייעדים אותו להיות בגלל השם והכישרון כמו מספר 11 הגדול בכל הזמנים. עכשיו, חודשיים לפני גיל 27, אוחנה רק רוצה לחזור ולחייך.