זמן חרזי: יום ראשון בערב, השעה 18:00. רונן חרזי (51) יוצא לעוד אימון בקרית אונו. ילדי המחלקה, שלא נולדו עדיין כשהוא קרע רשתות, מתרגשים לפני בואו ומחכים לו. אפשר להבין אותם. חרזי הוא מהחלוצים הגדולים ששיחקו בישראל, ובקריירה הארוכה שלו כבש 160 שערים - 23 מתוכם במדי נבחרת ישראל. בנוסף יש לו שתי אליפויות במדי בית"ר ירושלים ואליפות נוספת וגביע במדי הפועל תל אביב.
למרות הקריירה העשירה והמרשימה, חרזי התרחק מהפרונט של הכדורגל הישראלי והעדיף להתמקד ילדים ונוער. עכשיו הוא מספר על הנישה שמצא, הקבוצות שבהן לקח תארים, הבעיות של הכדורגל והכדורגלן הישראלי, ואם הוא עדיין מוצא זמן לשחק בעצמו.
חינוך וסיפוק
חרזי מאמן את כלל החלוצים במחלקת הנוער ומקדיש זמן גם לאימון שנתון טרום ב'. "מבחינתי זו לא בושה לאמן גילאים קטנים", הוא אומר. "אני מעדיף להישאר מאמן בגילים האלה ולא להתקדם עם השנתונים. חשוב לי ללמד כדורגל בגילים האלה כי שם אפשר לשנות דברים. אני בא מקטע של חינוך ויש לי סיפוק ממה שאני עושה. יכולתי לאמן גם קבוצות בוגרות, והציעו לי הצעות יפות כדי להתקדם, אבל זה לא מעניין אותי".
למה לא מעניין אותך לאמן נוער או בוגרים? "כי אני לא רוצה להתעסק עם משחקי ליגה, עם הורים ועם בלגנים. יש לי את השבת שמוקדשת למשפחה שלי ואני מבסוט מהנישה שמצאתי. חוץ מזה אני מאמן גם בשוהם ואימנתי בעוד מחלקות נוער. אימון של קבוצה זה משהו שהתחיל בשנים האחרונות, וזה משהו שמביא לי סיפוק. יש לי כימיה טובה עם הילדים ואני מצליח לשפר אותם. אני בא בקטע של להפוך את הילד ליותר טוב גם מבחינת ההתנהגות. ההורים יודעים שהם יכולים לפנות אלי. יש הרבה דברים באופי שאפשר להשיג דרך הכדורגל ובשביל זה אני שם. הרי הרוב המכריע של הילדים לא יהיו שחקנים מקצוענים, אבל הערכים שהם מקבלים דרך המשחק יוכלו ללוות אותם כל חייהם".
אתה עובד בעוד תחום חוץ מהכדורגל? "לא. אני עובד גם בחוגים בבית ספר שרת בקרית אונו, הכל דרך העירייה, שמנהלת את כלל מחלקת הנוער. הייתי מאמן חלוצים בהמון קבוצות, כולל הפועל תל אביב והפועל רמת גן. בחלק מהזמן שלי אני בשוהם. יש שם מחלקה עם המון שחקני עבר, כמו עופר שטרית, שרון מרציאנו וקובי גונן".
אתה מזוהה בעיקר עם בית"ר. לא נעים מה שקורה איתה. "קודם כל אני מאחל לה להישאר בליגה. לפני הקורונה הם הספיקו לעשות לי טקס מכובד מאוד של הכנסה להיכל התהילה. באותו חודש אבא שלי נפטר. היה טקס מאוד מרגש. הבאתי את המשפחה, וזה היה משחק אחרון שעוד היה אפשר להביא קהל. וזה היה נגד הפועל תל אביב".
זוכר את השיר "חרזי, חרזי, חרזי, אוי אוי אוי", לפי הלחן של 'משיח'? "נעים להיזכר בשירים ובזכרונות כי זה מה שנשאר בסוף. שיחקתי בבית"ר לצד אלי אוחנה חמש שנים והיה בינינו תיאום מושלם. אף אחד מאיתנו לא ניסה לגנוב לשני את ההצגה. היתה לי זכות לשחק לידו כי הוא לקח אותי תחת חסותו כשחקן צעיר. יש סביב אלי הילה שהוא הרוויח בזכות, וזה התעצם עוד יותר כשהוא חזר לליגה השנייה כדי להעלות את בית"ר ליגה. אין סמלים כאלה בכדורגל".
לקחת דאבל במדי הפועל תל אביב. "אני תמיד אוהד את הקבוצות ששיחקתי בהן. הלוואי שהפועל יגיעו לפליאוף העליון. הייתי בהפועל עם עומר בוקסנבוים במשך שנתיים או שלוש כמאמן חלוצים של מחלקת הנוער".
ורואים פירות היום בבוגרים? "יש את... נו, איך קוראים לו, דוי..."
דוידה? "אושר דוידה, כן. אימנתי אותו כשהוא היה במחלקה במחלקה. אם יש עוד חלוצים שהם העלו חוץ ממנו, אז כולם עברו תחתיי. כשדוידה היה בנערים ראיתי שיש לו פוטנציאל גדול. כמו שאני מכיר את עומר בוקסנבוים, שמכהן כיום כמנהל המקצועי שלהם, הם ילכו על הצעירים. לא מעניין אותו הגיל. אם יש שחקן טוב, הוא יקבל את ההזדמנות".
"תורה שלמה"
זה לא סוד שהכדורגל הישראלי אינו מצליח להתרומם, והדבר בולט בעיקר בנבחרת ישראל, שלא מצליחה להעפיל לטורניר גדול יותר מ־50 שנה. בנוסף, התחושה היא שכמות הכשרונות יורדת משנתון לשנתון. נזכיר רק שבדור של חרזי היו שחקנים כמו אייל ברקוביץ', חיים רביבו, טל בנין, אבי נמני, אלון מזרחי, ראובן עטר ועוד רבים וטובים.
איפה אותם כשרונות היום? "אני לא רואה יותר מדי כדורגל ולא כל כך מעורב, כך שאני לא מכיר יותר מדי שחקנים. ובכל זאת, יש מספיק כשרונות בכדורגל שלנו שיכולים לעשות את ההבדל. לגבי הנבחרת, כל הזמן מדברים על זהות המאמן, אבל בעיניי זה פחות חשוב. לדעתי גם אם נעלה במקרה לאיזה טורניר זה לא יביא את השינוי המיוחל. השינוי צריך לבוא מלמטה, עם השקעה במאמנים ובתשתיות. צריך לקחת מודל לחיקוי כמו איסלנד למשל ולראות מה הם עשו נכון. זו לא בושה ללמוד מאחרים. עובדה שהוחלפו לא מעט מאמנים בנבחרת והשינוי לא הגיע. לא ברור לי איך לא מגיעים למסקנה שלא שם הבעיה".
בחלוצים אתה מבין מצוין. למה לא רואים למשל את הרונן חרזי הבא? "תראה, זה לא על רגל אחת אלא תורה שלמה. חלוץ צריך המון כישרון וביטחון. שחקן מוכשר שמגיע עם ביטחון למשחק יצליח לממש את היכולות שלו. אבל חלוץ לחוץ שחושש לא ירצה אפילו להגיע למצבים. אני תמיד שואל איך החלוצים שאני מאמן מצביעים לפעמים על שחקן שהגיע למצבים אבל החמיץ, ואז אני שואל אותם: 'ומה איתכם? הרי לא רק שלא הבקעתם, אפילו לא הגעתם למצבים'.
"לכן אני אומר להם: 'תראו, אותו אפשר לשפר כי הוא מגיע למצבים, אבל מי שלא מגיע למצבים זאת בעיה יותר חמורה שקשורה לחוסר בתנועה או לפחד להגיע למצבים. זה קשור לצד המנטלי, ולכן אני עובד איתם המון על ביטחון, שלא יפחדו להחמיץ העיקר שיגיעו למצבים. אני עושה את זה כבר 15 שנים בתור מאמן חלוצים ומנסה להשתפר בעצמי ולעקוב אחרי השחקנים שלי. הייתי בהמון מחלקות נוער והנושא הזה חשוב לי במיוחד".
מי הקבוצה הכי גדולה ששיחקת בה? "הייתי בבית"ר חמש עונות, לקחתי שתי אליפויות ופרצתי. זו תקופה משמעותית שלא הולכת ברגל. בהפועל הייתי עונה אחת ולקחתי דאבל. בשתי הקבוצות הייתי עם דרור קשטן. היה לי חיבור מצוין עם הקבוצה והשחקנים, וזכינו בתארים. הייתי אמור להמשיך בהפועל עוד ארבע שנים, אבל לצערי פציעה בגב גרמה לי לפרוש מהכדורגל בגיל 30".
לסיום, אתה עדיין משחק פה ושם? חרזי (צוחק): "אני עוד מנסה לשחק קצת בשבתות בבוקר עם הזקנים, עד כמה שהגוף נותן לי".
