"לפני למעלה מ־30 שנה כששיחקתי במכבי נתניה ניצחנו את מכבי חיפה 0:5. בסיום אותה עונה חיפה זכתה בדאבל ואנחנו, נתניה, בקושי נשארנו בליגה. זה השיעור הכי חשוב שלמדתי בחיים על כדורגל. אתה לא יכול לחיות על ניצחון אחד או על חודש טוב. כל משחק הוא סיפור חדש. אם תפנימו את זה, נצליח לייצר פה קבוצה שמצליחה לאורך זמן. אם תחשבו שמדובר בסיסמאות וקלישאות, הקבוצה הזו לא תגיע לכלום". זו היתה השיחה הראשונה של סלובודן דראפיץ' עם שחקני קרית שמונה, שאליה הגיע בסיום המחזור התשיעי, כשהקבוצה של איזי שרצקי במקום ה־13 שלפני אחרון עם 8 נקודות. שמונה משחקים אחרי, דראפיץ' עם מאזן מדהים של 16 נקודות בשמונה משחקים, 66.6 אחוזי הצלחה.
דראפיץ' כבר בן 57. קשה לו לצאת מגדרו נוכח סיפור ההצלחה שהוא רוקם בקרית שמונה. אבל הוא בכל זאת היה זקוק לנחת, אחרי השנה הקשה שעבר בבית וגן בעונה שעברה. "אני מאמין גדול בשילוב של כישרון וכוכבים יחד עם אנשים שאני קורא להם 'שקופים', שבאים לעבוד ועושים את העבודה השחורה לטובת אלה שיש להם דריבל", הסביר בדיעבד את חוסר ההצלחה בבית וגן. "בנתניה היו לי קודם כל דידיה קוגבניה ואביב אברהם ועלי מוחמד ודן גלזר, ואז ערן לוי ודיא סבע. קבוצה שאין בה כמה עוגנים שנולדו להיות 'אפורים', שעושים את העבודה הלא נחמדה, אין לה אפשרות להגיע לכלום". זו היתה הנבואה של דראפיץ' לגבי בית"ר של העונה שעברה ולגבי זו של העונה הנוכחית.
בקרית שמונה, הדבר הראשון שדראפיץ' אמר לבעלים שלו איזי שרצקי היה: "אף זר לא משוחרר כי אני רוצה לראות מה הם שווים. אבל מי שלא ירוץ לא יהיה פה. אני לא יוצא למלחמה עם מי שאין לו פנים טובות". שחקני קרית שמונה, כמיטב המסורת של הכדורגלן הישראלי, התייחסו לדראפיץ' בחשדנות כשהגיע. חלקם אמרו לו בשיחות אישיות: "אתה לא סופר אותנו". המאמן השיב: "אתם חושבים שבאתם כאן לטיול פסטורלי בצפון. תזיעו בשביל החולצה. אני יודע מה קורה כשאנשים לא מרימים את הרגליים, ואני לא אתן לכם להוריד ליגה את המועדון רק בגלל שאתם מפונקים".
השלב הבא של דראפיץ' היה להוציא את הקבוצה שלו למחנה אימונים בקיבוץ נחשונים. מקצועית, הוא זיהה שיש לו חוסר בשחקני כנף, אז הוא שינה את שיטת המשחק של קודמו עמיר נוסבאום מ־4:3:3 ל־4:4:2. "כל קבוצה שבאה לשחק נגדנו בקרית שמונה אומרת לעצמה שהיא יוצאת לטיול בצפון, באה לקחת שלוש נקודות ולחזור הביתה. התפקיד שלנו מעכשיו יהיה לגרום לכל מי שמגיע אלינו לשנוא כל קילומטר בדרך לכאן ובדרך חזרה", אמר לשחקניו.
זה נשמע קל ואמורפי, אבל דראפיץ' הגיע מראש באסטרטגיה שבה לכל משחק הוא עולה בסגנון התקפי, לעיתים אפילו הרפתקני ומופקר, מן הטעם הפשוט: עדיף להפסיד שלושה משחקים ולנצח שלושה מאשר לסיים את כל השישה בתוצאות תיקו. אז במקרים מסוימים, כמו למשל בטדי מול הפועל ירושלים, קרית שמונה היתה חשופה וגירדה במזל ניצחון של 0:1. ובמקרים אחרים היא הבקיעה שישייה מול נוף הגליל וניצחה גם את אשדוד, מכבי פתח תקווה ונתניה וסיימה בתיקו 2 מול הפועל חיפה. דראפיץ' גם כמעט ביצע סנסציה בגביע השבוע מול מכבי ת"א, אבל קבוצתו הודחה.
בריאות הנפש
השנה בבית"ר, שעלתה לדראפיץ' פיזית בלא מעט כאבי לב, והפרידה מהחצי השני שלו שי ברדה, הביאו אותו בקיץ לחשב מסלול מחדש. הרעיון היה להגיע לקבוצה בליגה בינונית בחו"ל או להתמקד באימון נוער. בשני המקרים, להתנתק מטבעת החנק של הכדורגל הישראלי, שכוללת סוכנים, מקורבים, עיתונאים ובעלי בית קפריזיים. במילים פשוטות נגיד שדראפיץ' חיפש כמעט באובסיסיביות שקט. הנחיתה בקרית שמונה והמעבר למגורים בעיר הצפונית עשו לו, מקצועית ונפשית, רק טוב. הוא מתגורר בדירה שכורה שהעמיד לרשותו המועדון יחד עם אשתו אניטה ומנהל סדר יום מוקפד. זה כולל השכמה בשש בבוקר, אימון בוקר, מנוחת צהריים ושעות ארוכות מ־15:00 ועד תשע-עשר בלילה במתחם האימונים.
תפיסת העולם שדראפיץ' משדר לשחקנים ולכל המערכת היא שדרך עבודה קשה אפשר למזער או לבטל כל יתרון איכותי שיש באופן יחסי לקבוצות אחרות. אבל הרבה מעבר לכך, דראפיץ' זיהה מראש את המנהיגים שיש לו בחדר ההלבשה, שמקבלים ממנו את המפתחות, אם זה רועי קהת, אדריאן רוצ'ט או איאד חבשי. בעונה שעברה בבית"ר דראפיץ' הימר על הסוסים הלא נכונים בעניין הזה. הוא ניסה לקרב אליו את עטר, את ורד, את יאנקוביץ' ואת דגני. חלק מהם גמלו לו בנטישת שדה המשחק באשדוד במשחק האחרון שלו כמאמן בית"ר, מה שהיה הטריגר לכך שעזב את המועדון.
במידה רבה מאוד, דראפיץ' זיהה את מה שאנחנו עדים לו כיום: שהסגל של בית"ר הוא חומר אנושי שאי אפשר לצאת איתו למלחמה, וזה בלשון המעטה. במקום כמו קרית שמונה אין שום קווים מקבילים מול הרעש, העוצמות והלחץ שמייצרת בית"ר, אבל במידה רבה מאוד, השידוך עם ק"ש הוא מבחינת דראפיץ' סוג של שיקום, מקצועי אבל לא פחות מכך נפשי, אחרי שנה בלתי אפשרית בבית וגן.
פנים טובות
לראשונה מאז המחזורים הראשונים של העונה הגיע איזי שרצקי, האיש הכל יכול בקרית שמונה, למשחק הגביע של הקבוצה שלו מול צעירי טייבה. זו היתה הבעת אמון גורפת מצד בעל הבית, שהפך כעוס ונרגן אחרי הרומן הכושל עם עמיר נוסבאום. דראפיץ' עבר מספיק קילומטראז' עם בעלים פרטיים. הוא בוגר הפקולטה של אלי טביב ושל אייל סגל. הוא התייחס ומתייחס תמיד ל'שגעונות' של כל בוס בכדורגל הישראלי בסבלנות הראויה. בשבת האחרונה, בצירוף מקרים של תוכניות ריאליטי, פגש דראפיץ' את שי ברדה, החצי השני שלו. דראפיץ', אתם יודעים, היכה בברדה ובקבוצה שלו נוף הגליל ללא רחם 2:6. זה לא מנע ממנו לגשת בסיום המשחק לברדה ולהסביר לו שלא ייקח את המשחק הזה כמדד כי הקבוצה שלו כמעט שלא עברה הכנה טקטית וצריך זמן כדי לסמן טביעות אצבע של מאמן.
ביום ראשון דראפיץ' מארח את בית"ר. לכו תאמינו שבמפגש בין הקבוצות בסיבוב הראשון נראה היה כאילו שתי הקבוצות האלה יילחמו על חייהן עד הדקה האחרונה של המחזור האחרון. קרית שמונה היא היום מועמדת לגיטימית לתפוס מקום בפלייאוף העליון, ואילו בית"ר רק מידרדרת מדחי אל דחי. כשבשיחות סגורות דראפיץ' מתבקש לנמק את ההצלחה של קרית שמונה תחתיו, הוא משתמש בביטוי הקבוע שלו: "אנשים ושחקנים פה עם פנים טובות אז העבודה הרבה יותר קלה". זה, לפני כל פרמטר מקצועי באשר הוא, הבור הכי גדול שיש היום בבית"ר: היעדר פנים טובות, חוסר טוטאלי ברצון להשקיע, מחנאות ואגואיזם במנות גדושות. וככה בדיוק יורדים ליגה.
