אחד מימי השבוע בבית וגן. יוסי מזרחי מתרוצץ בבגדי אימון, צורח הוראות לילדים בני 15-14. התשוקה של מזרחי היא ממש כאילו הוא מאמן קבוצת צמרת בליגת העל. הוא שם לב לכל פרט, החל מהצורה שבה הילדים מכינים את הרגל למסירת פס או הצורה שבה אחד הנערים מכניס את הרגל לבעיטה מלאה. הוא עוצר, מתקן, מראה. ווקאלית, הצעקות שלו הן שאגות. אחרי כל שאגה כזו, כשאחד הילדים יבצע תרגיל בצורה מדויקת מזרחי ילטף לו את הראש כמו אבא.
מזרחי רותח בתקופה האחרונה. הוא נעלב מהדה־לגיטימציה שעושים למחלקת הנוער של בית"ר. מפריע לו שמשחירים את המציאות בבית וגן בזמן שהוא המנהל המקצועי, צוות המאמנים והנהלת הבוגרים עובדים מסביב לשעון כדי לבנות לבית"ר עתיד. כמה פרטים: שחקני מחלקת הנוער יחלו לעבוד בקרוב עם אפליקציה ייחודית כשכל שחקן יקבל את המדדים שלו ותוכנית עבודה. המטרה היא שכל ילד ונער יוכל לבצע מעקב אחרי ההתקדמות שלו, ולהפוך אותם למחויבים עוד יותר לגוף שלהם ולהתקדמות שלהם. המחלקה גם התמלאה באנליסטים אשר עובדים כל הזמן באופן צמוד עם הקבוצות והמאמנים על מנת לשפר את הביצועים ולהפוך את ניתוחי המשחקים לנגישים יותר לצוות האימון ולשחקנים.
המועדון גם החל להעסיק תזונאית אשר תעביר הרצאות להורים וסדנאות לילדים, ועוקבת אחרי כל התהליכים במחלקה, גם על מנת לשפר ילדים באופן ספציפי. מאמן הכושר של הקבוצה הבוגרת, טלמו דה אנדרס, נמצא גם הוא במחלקת הנוער, מעביר אימונים ומייעץ לכלל המאמנים. כר הדשא בבית וגן שודרג גם הוא בעלות של שני מיליון שקלים והפך למשטח נוח וידידותי, כמו גם סביבת המחלקה שנמצאת בשיפוץ.
"בכדורגל של היום פחות חשוב מה אתה עושה אלא מה שאתה מראה שאתה עושה", הוא מסביר. "בוחנים אותנו על פי סטיגמות ולפי מה שאומרים ברחוב ובמדיה. אם היו עוקבים אחרי מחלקת הנוער ביומיום הסיפור היה שונה לגמרי. יש פה צוות שלם שעובד בלי הפסקה ועושה הכל כדי להדביק את הפער מקבוצות אחרות ומנסה לבנות לבית"ר ירושלים אופק. יש כאן המון דברים טובים. כולם רואים בעבודה בבית וגן שליחות, ויש כאן גאוות יחידה עצומה של אנשים שאוהבים את המקצוע, אוהבים את המועדון ויש להם המון ידע. ברור שיש לנו הרבה מה לשפר ואנחנו צריכים יותר תנאים, אבל המערכת מתפקדת ובונה את עצמה. לא מקובל עליי שמנסים לבטל ולזלזל במחלקת הנוער של בית"ר. אם המצב היה כל כך קטסטרופלי אני הראשון שהיה בא ושם מראה מול המציאות. בכל הקרייירה שלי ככדורגלן וכמאמן מעולם לא נסיתי לייפות את המציאות. שמע סיפור: כשאימנתי באשדוד העליתי את ניר ביטון בגיל 17 לבוגרים. ניצחנו איזה משחק וכל הפרשנים אמרו: 'איזה יופי, באשדוד מקדמים צעירים', כל זה בזמן שההרכב שלי היה הכי מבוגר בליגה בפער מכל שאר הקבוצות. בונים נרטיב בלי לבדוק את העובדות".
גדול שוערי בית"ר בכל הזמנים, כנראה הסמל הגדול ביותר שלה יחד עם אורי מלמיליאן ואלי אוחנה, כבר שנה שנייה בתפקיד, כולל גיוס מילואים באמצע העונה שעברה לאימון הקבוצה הבוגרת כדי להציל אותה מירידה. הוא לא מוכן לדבר מילה אחת על הבוגרים כי "זה לא קולגיאלי. דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
איזו מחלקה מצאת כשקיבלת את התפקיד?
"מחלקה במצב לא טוב. היתה פה הזנחה גדולה מאוד של הילדים הירושלמים. הביאו לכאן יותר מדי ילדי חוץ שלא היתה להם שום זהות, שזה הדבר הכי חשוב בגילים האלה. מאז עזבו אותנו 16-15 ילדים לא ירושלמים כי הם ראו במועדון תחנת ביניים. כל ילד ירושלמי שמגיע לפה חייב להבין בבסיס שלשחק בבית"ר ירושלים זו זכות ולא חובה. כל מי שנמצא פה צריך להרגיש גאווה להיות חלק ממועדון כזה עם המסורת שלו, הפופולריות שלו והמיוחדות שלו. הכנו תוכנית שבה אני ושאר מאמני המחלקה נעביר הרצאות על מורשת הקרב של בית"ר. הקורונה עצרה אותנו מהתהליך הזה, אבל אנחנו נרצה לפחות אחת לשבוע לילדים הצעירים האלה על המועדון, מה הוא מייצג, איך הוא צמח ומה הדי־אן־איי שלו. אני לא רוצה לשמוע שחקנים שאומרים לי שהם רוצים ללכת למקום אחר, ותאמין לי שאחרי שהם יבינו באיזה מועדון עצום הם נמצאים הם יידעו לכבד את החולצה ואת סמל המנורה שאני והחברים שלי, אלה שלפניי ואלה שאחריי, הקזנו דם כדי לשים את בית"ר על המפה".
אחת הבעיות שלכם היא שלפני כמה שנים כל ילד ירושלמי חלם לשחק בבית"ר, והיום הילדים רואים בהפועל ובנורדיה אופציה טובה מבחינתם.
"מטבע הדברים, כשהגיעו לכאן ילדי חוץ לא ירושלמים אז הילדים הירושלמים ראו בהפועל ובנורדיה אלטנרטיבה. היום לשמחתי יש לנו רוב מכריע של ילדים ירושלמים. כ־25 עד 27 ילדים קמים בשש בבוקר ומגיעים לאימון בוקר עם יוסי מזרחי, ויש לנו פרויקט של מחוננים ועשרה שחקנים שמייצגים אותנו בנבחרות ישראל בגילים השונים. מיניתי את סמי מלכה למנהל החטיבה הצעירה, וגם החטיבה הזו תקבל דגש והעשרה ואימונים מתקדמים, הכל כדי שנחזיר את מחלקת הנוער של בית"ר למקומות שהיא ראויה להם".
פס ייצור
מזרחי, כמעט מיותר לציין, עבר הכל בקריירה שלו, שנפרשת על פני כמעט 50 שנה. בכל מקום שבו היה הוא נחשב לקונצנזוס: שוער גדול, מאמן גדול ואדם מיוחד במינו שפיו וליבו שווים. כמי שעבר בקריירה הצלחה גדולה גם (ולא רק) כמאמן מכבי פתח תקווה ואשדוד, מעניין לבדוק איתו איך הלוזונים וג'קי בן זקן בנו מחלקות נוער לתפארת וכאן, עד שגדל שחקן בית משמעותי לבוגרים יוצאת הנשמה.
"מועדונים בלי לחץ כמו פתח תקווה ואשדוד, שיודעים שהעתיד הכלכלי שלהם תלוי בייצור שחקנים והם לא מחויבים לתארים, מגדלים ומשבחים שחקנים. זו לא המצאה ישראלית. בכל העולם קורה שהמועדונים הקטנים מייצרים שחקנים. תראה את מכבי חיפה, שיש לה מחלקת נוער לתפארת אבל מכיוון שהיא מחויבת להישגיות כמעט שאין לה שחקני בית בהרכב. בית"ר זה מועדון עם לחץ ותביעה לתוצאות אז קשה לזרוק למים שחקנים מקומיים".
תמיד קיימת השאלה אם במחלקת נוער צריך להסתכל על תוצאות או על קידום שחקנים.
"אני פחות מסתכל על התוצאות ויותר על פרמטרים אחרים. לפני שלוש שנים הייתי מנהל מקצועי בנוער של אשדוד. הקבוצה היתה בשנה הראשונה שלה בליגת העל, עמדה לרדת ליגה, אבל סיפקנו עשרה שחקנים לקבוצה הבוגרת. אני לא שם את התוצאות בצד. צריך לחתור להישגיות, אבל הרבה יותר חשובה ההבנה הטקטית של שחקן, היכולת האישית שלו, היכולת שלו לקרוא את המשחק ולתפקד תחת לחץ.
"אנחנו למשל עורכים אימונים כל שני ורביעי לקבוצות, ושם אנחנו שמים דגשים על הפרמטרים האלה. אני צריך לייצר שחקן שלם עד כמה שניתן לקבוצה הבוגרת. בזה אנחנו מתמקדים".
יש כל הזמן ברקע דיבורים על שיתוף פעולה בין בית"ר לנורדיה. איפה זה עומד?
"היו לנו מספר ישיבות משותפות עם אנשי נורדיה ויש נכונות לשיתוף פעולה. אני קרוב מאוד למומי דהן (האיש החזק בנורדיה; ש"א), ואני תקווה שנצליח לקיים שיתוף פעולה הדוק, שחשוב גם לנו וגם לנורדיה. נכין תוכנית מוסדרת אחרי החגים ואני מקווה שנצא לדרך".
ילדים זה שמחה
ספק רב אם הילדים שרצים בבית וגן יודעים משהו על ההיסטוריה של מזרחי. בגיל חמש סבל שוער העבר מדלקת פרקים שאיימה על בריאותו ועל היכולת שלו לשחק כדורגל. פעם סיפר שאימו ז"ל שאלה את הרופא אם במצבו הוא יוכל לשחק, ולפני שהדוקטור ענה מזרחי הזאטוט סימן עם האצבעות לרופא שלא ישלול את האפשרות. כמו מיליון מאבקים הרואיים שרובכם מכירים, גם את הדלקת מזרחי ניצח.
"בתקופה שלי לא היו תנאים וגירויים כמו שיש לילדים היום. לנו היו בית הספר והרחוב, וזהו. היינו זורקים את הילקוט ומשחקים כדורגל עד שהיה יורד החושך. לא סתם כל כוכבי הכדורגל הכי גדולים בארץ ובעולם גדלו וצמחו מתוך השכונות. אני חייב להגיד לזכותו של הדור הזה שההורים שלהם משקיעים בהם המון, אם זה מאמן כושר פרטי ואימונים אישיים ותזונאי אישי, למרות שאת כל הדברים האלה הילדים מקבלים גם במחלקה. בנו ההורים לא השקיעו שקל והנכונות של משפחות שלמות ושל הילדים להשקיע כל כך הרבה כדי לצאת כדורגלנים היא מרשימה. ככה בדיוק, עם המעטפת וההשקעה מהבית, צמחו למשל מנור סולומון וליאל עבדה. הבעיה היא שעד שיוצאים שחקנים כאלה מהר מאוד הם עולים על מטוס כדי להגשים את החלום שלהם בחו"ל".
עד כמה העובדה שבית"ר, הקבוצה הבוגרת, לא אטרקטיבית משפיעה על מחלקת הנוער?
"מחלקת נוער חייבת שהקבוצה הבוגרת תהיה בפורמה כדי שלילדים תהיה משיכה למועדון והילדים ירצו וישאפו להתחיל דרך שגולת הכותרת שלה היא הגעה לבוגרים. כל ניצחון של הבוגרים הוא גם ניצחון של כל הילדים במחלקה. אני מייחל שבית"ר תחזור למה שהיא היתה פעם, למרות שהיום הפערים ממכבי תל אביב, מכבי חיפה ובאר שבע הם עצומים מבחינת המשאבים. אתה צריך לדעת את מקומך ולשים את הדברים בקונטקסט הנכון. חשוב מאוד להחזיר את בית"ר לקדמת הבמה, ואני חושב שלמרות שיש שתיים-שלוש קבוצות ברמה אחרת אפשר להשתלב בצמרת.
"השחקנים שמשחקים היום בבית"ר חייבים להבין שהם מייצגים מאות אלפי אנשים שהם מחויבים להם, שבית"ר זה לא עוד מועדון בכדורגל הישראלי. אחד הדברים שעמדו לנגד עינינו כשאני הייתי שחקן פעיל זו האחריות והמורא שלא לאכזב כל כך הרבה אוהדים שבית"ר בשבילם היא חלק חשוב מהחיים".
שומר נפשו ירחק
מזרחי מבקש להדגיש שכל מי שנמצא בבית וגן מקדיש לילות כימים לטובת מחלקת הנוער. "אצל כולם בבית וגן אפשר להגיד שהנוער הוא בנפשם. מיכל בן עמי, מנהלת מחלקת הנוער, עובדת מסביב לשעון לטובת המחלקה. המנכ"ל מוני ברוש מקדיש אינספור שעות וישיבות לטובת המחלקה. כך גם החשב חיים נבון. ואלי אוחנה ואני עובדים כמובן בצורה צמודה. עם אלי הכל הרבה יותר קל, כי פרט להערכה ההדדית העצומה שיש בינינו, שנינו באים מכר הדשא. שנינו מבינים את כל הקשיים ואת כל מה שצריך לעשות. אני מכיר את המטריה ואני מודע לכל המגבלות. גם אני וגם אלי צמחנו בתוך בית"ר, וכולם יודעים עד כמה המועדון הזה יקר לליבנו".
מזרחי לא יגיד את זה בקול, אבל נראה שרק אוחנה היה מסוגל לרתום אותו במהלך העונה שעברה למשרת מאמן הבוגרים. סביר שאם היה רוצה מזרחי היה מקבל את המשרה גם בתחילת העונה. "נו", אני שואל, "לא מדגדג לך? בכל זאת, אימון קבוצה בוגרת". "חס וחלילה", הוא עונה בפסקנות. "קיבלתי החלטה לפני שש שנים שמספיק לי עם אימון בוגרים. עד אותה נקודת זמן מאמן שהיה מצליח היה מצליח בדרך שלו ומאמן שהיה נכשל היה נכשל בדרך שלו. בשנים האחרונות המאמן הוא כבר לא אוטוריטה, וכשהבנתי את זה הרבה יותר טוב לי מאשר בתוך בית המשוגעים הזה. לצערי המאמנים הפכו לשק חבטות של הקהל, של התקשורת, של השחקנים, ויש חוסר כבוד בסיסי למאמן. אי אפשר שכל ניצחון הוא הברקה של מאמן וכל הפסד הוא כישלון של מאמן. התהילה צריכה ללכת לשחקנים בניצחונות והם צריכים לתת את ההסברים להפסדים, אבל התקשורת ואוהדים איבדו את זה לגמרי והפכו את המאמן לחזות הכל. מאמן זו פונקציה סופר חשובה בקבוצת כדורגל אבל גבולות הגזרה שלו מצומצמים מאוד. עדיין לא ראיתי מאמן שהבקיע גול או ספג שער. זה מוציא את החשק להיאבק כל הזמן עם בעל הבית ועם כולם, במקום להתעסק נטו באימון, כשזו גם ככה עבודה קשה ואפורה".
תראה את גוטמן וקלינגר. כל אחד מהם חטף התקף לב על המגרש.
"מאמנים טובים הם כאלה שמפעילים על עצמם לחץ להישגיות. כשחקן וכמאמן תמיד דרשתי מעצמי והייתי המבקר הכי גדול של עצמי. רק ככה אתה מגיע לרמות הגבוהות. היום ביקורת עצמית לא קיימת. כולם מתחבאים מאחורי החצאית של המאמן. בגלל זה אין לנו היום מנהיגים גדולים בכדורגל".
גם שוערים לא גדלים פה יותר.
"יש שוערים טובים. הבעיה היא שמכל טעות של שוער עושים כאן טרגדיה. בגלל המשחק שנהיה טקטי לשוערים אין הרבה עבודה והוא תלוי במצב אחד או שניים שמגיעים מולו במשחק. כשאני הייתי שוער הייתי צריך 6-5 פעמים במשחק להיקלע לעימות של אחד על אחד. עדיין יש שוערים מצוינים עם נתונים טובים, כולל השוער הראשון של בית"ר ירושלים, איתמר ניצן, שעושה עבודה מצוינת".
