כל ילד יגיד לכם שבית"ר ירושלים והפועל תל אביב הם שני הפכים, צהוב ואדום, צד ימין של המפה הפוליטית מול הצד השמאלי, לאורך שנים, הממסד מול העמך, ועוד אינספור ניגודים.
1 צפייה בגלריה
אוהדי בית"ר (מימין) ואוהדי הפועל תל אביב (משמאל). בסוף זה על חשבונם
(צילום: עוז מועלם )
אבל כשמקלפים את הקלישאות, מתברר שיש הרבה מן המשותף בין הפטיש והמגל של שער חמש לסמל המנורה של היציע המזרחי. אחרי הכל, מתוך ארבעת המועדונים הגדולים בישראל, שניים מהם, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, תמיד התהדרו בבעלים יציבים ובקופת מזומנים בלתי נגמרת. שתי הקבוצות האחרות, בית"ר והפועל, תמיד איבדו את עצמן לדעת בגלל בעיות כלכליות. בחיפה, יעקב שחר מחזיק כבר שלושה עשורים את הירוקים. בקרית שלום תמיד יש מיליארדר תורן, ובבית"ר והפועל זה תמיד איכשהו נגמר בפירוק, הקפאת הליכים ושלל צרות צרורות. רגע לפני המפגש ביניהן ביום שני, ביקשנו מכמה אוהדי הפועל שרופים ובעלי ניסיון שיספרו לנמסיס שלהם מטדי איך זה מרגיש להתפרק כל פעם מחדש.
חוויה שורטת
"הרגע הכי קשה כאוהד היה מבחינתי ב־2016, ביום שהודיעו שהמועדון הולך להקפאת הליכים", מספר יניב פרנקו, דייר קבוע בשער 5. "חטפתי הלם. זו תחושה יותר גרועה מירידת הליגה, יש לך מחשבות שזה לא באמת יכול להיות, ואתה בודק כל נתיב אפשרי מה זה אומר ומה המשמעויות. כל האנרגיות מופנות להמון שיחות עם אוהדים, נסיונות להיאחז במקרים כמו של מכבי נתניה, שזה עשה לה רק טוב, והכרת המציאות שהמועדון שאתה כל כך אוהב בדרך לאבדון".
עדי אבני, עוד אוהד שרוף של הפועל, מסביר שזה מאוד דומה לשלבים של אבל. "בהתחלה אתה מדחיק, אחר כך אתה כועס, ובסוף אתה משלים עם זה. היינו בטוחים לאורך זמן שזו קומבינה כדי שהקבוצה תישאר בידיים של אמיר כבירי, עד שהבנו שהלכה לנו הקבוצה. אתה מפסיק לתפקד. מאדם נורמטיבי אתה יושב בבית ליד אשתך ובוכה בגלל כדורגל. אנשים לא מבינים את גודל הטרגדיה. אנשים שאומרים לך: 'נתפרק ונעשה ריסטרט ונתחיל מחדש', לא מבינים על מה הם מדברים, כי אף אחד לא מבטיח לך שום דבר. אתה רגיל לאליפויות ולגביעים, ופתאום אתה נוסע לטירה ולאום אל־פאחם. אתה נשרט. מצד אחד, אתה בשיא העליבות כי זו ליגה שנייה ביום שישי. ומצד שני, אתה מגיע לכל מיני חורים ומסתכלים עליך כאילו אתה מכבי תל אביב כדורסל. ברמה הארצית, אתה נהיה כלום. פתאום אף אחד לא כותב עליך באינטרנט, פתאום אין שידורים ישירים בתחילת השבוע ומקדישים לך שתי דקות בשער השבת. החבטה בקרקע מאימפריה לקבוצה מספר 15 בארץ כואבת נורא. מכבי תל אביב ומכבי חיפה הן שכונות יוקרה והפועל ובית"ר הן שכונות מצוקה, פשוט יש תהום אידיאולוגית בין בית"ר להפועל. אנחנו שרוטים, וכל בעלי הבית והצרות שנחתו עלינו שרטו אותנו יותר. בתכל'ס, לא נעים להגיד, אנחנו ובית"ר תמונת מראה האחת של השנייה".
ערן לאור, עיתונאי ואוהד הפועל: "אתה הופך בעל כורחך למומחה לדיני חברות ודיני פירוק ונשאב לכל מיני תסריטים של חדלות פרעון, ומצד שני אתה צריך להגיע בשבת או בשני למשחק ולהתנתק מהסיטואציה. אנחנו הגענו בינואר 2017 לסוף הדרך כששחקנים שוחררו ואחרים הגיעו במקומם ואין מה לעשות. אתה מגיע למגרש ומתפלל שתגרד נקודות. אתה כל הזמן בזיגזג של להיות רואה חשבון ולהיות אוהד כדורגל. לנו בכלל הורידו תשע נקודות והיה חסר לנו רק ניצחון ביתי על אשקלון כדי להישאר. היו לנו ימים שחשבנו באמת שלא יהיה מועדון. היינו על סף הפסקת פעילות
ו/או ירידה לליגה ג'. חודשיים לפני הפירוק קיבלנו חמישייה בדרבי. זה כבר לא שצוחקים עליך בפייסבוק ובטוויטר, זה שהקבוצה שלך מתבזה ואתה חסר אונים, אבל כלום לא מעניין אותך רק שהקבוצה תישאר בחיים. אתה רגיל למשחקי עונה, למשחקים גדולים בגביע, פתאום אתה כבר לא רלוונטי, אבל כמו שאומר דודו טסה, בסוף מתרגלים להכל. בית"ר והפועל, בניגוד למכבי תל אביב ומכבי חיפה, לא עוברים בגרון, ובגלל זה אנשי עסקים כמו גולדהאר למשל בחיים לא יתקרבו לא אלינו ולא אליכם, כי זה שני מועדונים נפיצים שמושכים אש, ולצערנו לא פעם מושכים אליהם בעלי הון מפוקפקים בלשון המעטה. מועדונים אקסטרימיים ממגנטים אליהם טיפוסים שהם חובבי אקסטרים וזו התוצאה".
תואר בראיית חשבון
"ישבנו יום אחד במשחק בבלומפילד", מספר פרנקו, אוהד הפועל. "היה לידינו בחור, עורך דין לענייני פירוק מהבכירים בארץ. הוא העביר, ספונטנית, שיעור לעשרות אוהדים שהיו סביבו מה המשמעות של פירוק ושאלו בערך מיליון שאלות. היו שם גם בני נוער, שאפילו בבית הספר שבו הם לא לומדים הם לא גילו כזאת מעורבות ועניין וריכוז. זו תקופה הזויה. יש פערים עצומים בין התקשורת למציאות. לתקשורת אין יכולת לבאר את הסיטואציה המורכבת הזו של פשיטת רגל. אתה נאחז בכל בדל של מידע ומטפח תקוות, השמועות והדיסאינפורמציה מוציאות אותך מדעתך. אתה נלחם על החיים של הקבוצה שאתה אוהב אבל למעשה חסר אונים. כל אוהד מזדקן בתקופות כאלה בכמה שנים טובות בגלל הלחץ, הפחד והעובדה שמחר מחרתיים האהבה הכי גדולה שלך בחיים עשויה להימחק. אני זוכר רגע שפל אחד, שהוא לכאורה זניח, שהמינהלת רצתה לקנוס את הפועל בגלל שהיא לא הגיעה למשחק עם האוטובוס הממותג שלה ובגלל שהשחקנים הגיעו עצמאית למשחק. אין כסף להסעות והקבוצה עוד מקבלת קנס. אומללות שאין לאן לרדת ממנה".
בבית"ר מכירים היטב את הסצנריו הזה בכמה קדנציות. באחד המקרים, ב־2001, הקבוצה נסעה למשחק חוץ בקרית אליעזר. אברהם לוי הסתובב אז עם דף נייר והחתים שחקנים על החוזים באוטובוס כדי שיוכלו לשחק. שחקנים ידעו באותו סיטואציה, מילולית, שאם הם לא חותמים על החוזה, הם יורדים בתחנה הבאה.
עו"ד ארי שמאי, אוהד הפועל ותיק: "גם לבית"ר וגם להפועל יש את הקהל הכי אמוציונלי בליגה. אף יהודי ציוני לא יקנה את הפועל, ואף יהודי לא יקנה את בית"ר, כי הוא רואה מה קורה לכל בעל בית שדורך בטדי. הכדורגל בכל העולם תלוי בקפריזות של טייקונים. אתה תלוי באיך שהוא קם בבוקר. לפני שכבירי עזב הפועל היא היתה רגע לפני פירוק. השם הפועל תל אביב היה נמחק, ובמקרה הטוב היינו מתפצלים לשתי קבוצות אוהדים. הניסנובים הצילו אותנו בסופו של דבר. אנחנו ובית"ר זה כמו הילד בכיתה שאין לו כסף אז באופן אוטומטי הוא מתפרע".
פרנקו מסביר שדווקא בימים סגריריים שכאלה אוהדים מגלים עוד יותר נאמנות לקבוצה שלהם. "בתקופת הפירוק לא החמצתי אף משחק, לא עניין מה קורה על הדשא, זה כאילו משך אותי לשם, קבוצת תמיכה גדולה, אנשים שבאים למשחק ולא בטוחים אם בעוד חודש תהיה קבוצה. זו היתה התקופה שראיתי הכי הרבה משחקים גם במשחקי בית וגם במשחקי חוץ. ירידת ליגה זו מכה קטנה בכנף. ברגע שעננת הפירוק הוסרה הנחתי שיורדים. הייתי שמח אם היינו מצליחים להישאר, אבל במשחק האחרון היה קצת מבאס. למחרת קמתי וחיפשתי ידיעות על רכש. בתכל'ס, השנה בלאומית היתה די כיף, מנצחים רוב הזמן, התגבשה קבוצה נחמדה, משחקים בשישי וזה נחמד. הירידה זה שטויות ממש, בכלל לא אסון".
במידה מסוימת, אף אחד לא יגיד את בקול, אבל גם לפני חמש שנים כשהפועל היתה על סף ירידה לליגה ג', וגם היום, כשבית"ר בדרך לשום מקום, לא האדומים ולא הצהובים מייחלים שהיריבה השנואה תיעלם מהמפה. אחרי הכל, לא ביציע המזרחי ולא בשער חמש יכולים לחיות עונה שלמה בלי האנרגיות של השנאה הספורטיבית. לא את אוהדי בית"ר ולא את אוהדי הפועל מעניינות נוף הגליל או מכבי פתח תקווה. הדלק שלהם הוא במפגשים ביניהם, כמו זה של יום שני הקרוב. ובכל זאת, הפועל תשמח לדפוק מסמר נוסף בארון של בית"ר בעוד בטדי היו רוצים לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם לנצח את הפועל וגם להרים עוד טיפה את הראש מעל הקו האדום. ולא, לא שכחנו, גם בבית וגן וגם בוולפסון מתגעגעים לאלי טביב. הנה לכם עוד מכנה משותף בין שני הניגודים הכי גדולים בספורט הישראלי.
