איתמר ניצן ישב השבוע עם אשתו ההריונית רותם שנמצאת בחודש התשיעי וחיכה שיגיע הרגע שישלח אותם לחדר הלידה. "אנחנו מאוד מתרגשים", אומר שוער בית"ר. "זו לידה ראשונה ואנחנו מחכים שהבן שלנו, זה מה שראו באולטרה סאונד, יגיע. כולם אומרים לי שזה ישנה לנו את החיים, ששום דבר לא משתווה לילד, אז כנראה רק כשזה יקרה אני אבין". רותם ניצן היא מורה מחנכת במקצועה. כרגע היא מחנכת של כיתה א'. "היא בחופשה בגלל ההריון ועכשיו בגלל הקורונה, אבל שומרת על קשר עם התלמידים ועושה את מה שצריך עם כל המיזם הזה של הלמידה מרחוק", מספר ניצן.
לא תמצאו הרבה סיפורים כמו זה של שוער בית"ר. מדובר בקלאסיקה של מישהו שכמעט אף אחד לא האמין בו והוא היה היחיד להילחם על האפודה והכפפות נגד כל הסיכויים. הוא בן 32 והתחיל את הקריירה במכבי הרצליה הקטנטונת, הגיח להפועל תל אביב כשוער מחליף, עבר שנתיים במכבי פתח תקווה, ואז שש שנים בקרית שמונה. לפני שתי עונות, רגע לפני שמכר את בית"ר לחוגג, הנחית אותו אלי טביב בבית"ר, ומהרגע הראשון, המאמן דאז, גיא לוזון, סימן אותו על לא עוול בכפו כבעיה הכי גדולה של בית"ר. "סימנו אותי", הוא מספר היום בדיעבד.
"היה עליהום של כמה ערוצי ספורט ושל המאמן, למרות שבשיחות פרטיות עם לוזון נאמר לי ההפך. הסיטואציה מאוד פגעה בי, נעלבתי, אבל היו לי שתי ברירות: להתקרבן, לשקוע, להיות מסכן, או לנסות להוכיח לכולם שהם טועים. לוזון אמר לי בשיחה איתו שהסיכוי שיגיע לכאן שוער הוא פחות מאחוז, ואז פתאום פגשתי באימון את דודו גורש. הקריירה שלי עברה כל כך הרבה מהמורות וקשיים שידעתי שכל מה שנותר לי לעשות זה לתת את המקסימום. ככה לפחות גם אם לא ארכוש מחדש את האמון ואלבש את אפודת השוער הראשון אהיה שלם עם עצמי. בכל רגע נתון ששיחקתי, ברור לך שלא שיחקתי בשביל המאמן אלא בשביל המועדון, האוהדים, החברים שלי לקבוצה ובשביל הקריירה שלי".
המספרים של ניצן:
25 משחקים
כרטיס אדום אחד
25 ספיגות
4 תארים: זכיות בגביע הטוטו (מכבי הרצליה, קרית שמונה, מכבי פתח תקווה, בית"ר), 1 אליפות (קרית שמונה), 1 גביע (הפועל תל אביב).
שוערים שהוא מעריץ: "אובלאק (אתלטיקו מדריד), טר שטגן (ברצלונה), אליסון (ליברפול), אדרסון (מנצ'סטר סיטי) - הם פשוט מושלמים".
אחרי שצלח את לוזון, והחזיר את עצמו להרכב אצל קלינגר, גילה ניצן שמאחורי גבו בית"ר סגרה על חוזה עם ארנטס שטקוס, חביבו של קלינגר עוד מימיהם המשותפים בהפועל חיפה. במילים אחרות: לניצן היה ברור עוד בחודש ינואר 2019 שבקיץ הוא צפוי לסיים את דרכו בבית וגן. "אני מתנצל על הקלישאה, אבל אני באמת מאמין שיכולת מנצחת הכל. לא משנה כמה יפמפמו אותך או כמה תהיה מקושר ועם פרוטקציה, אתה לא יכול לאורך זמן לנצח. היו לי כל הסיבות לאבד את זה, כולם היו נגדי, אבל אם הייתי שוקע הדבר היחיד שהיה יוצא לי מזה זה להוכיח שמי שלא מאמין בי צודק ושאין לי מקום. באתי לתת הכל בכל אימון ובכל משחק, ועובדה שהנה אני כאן, שתפסתי את המקום שלי בזכות ובעזרת עבודה קשה ואמונה ווינריות, כל מה שכדורגלן צעיר בתחילת הדרך צריך לדעת וללמוד אם הוא באמת רוצה להגיע לאן שהוא סימן לעצמו".
יוסי מזרחי, גדול שוערי בית"ר, אמר פעם שלהיות איש הכפפות של הצהובים־שחורים זה אחד הג'ובים המטורפים שאדם נורמלי יכול לבחור לעצמו. כשחלוץ, מגן או קשר טועים אף אחד לא זוכר, כששוער בית"ר טועה אף אחד לא שוכח. "אנשים נוטים לחשוב שלכדורגלנים יש חיים שהם כולם דבש. האמת היא שזה רחוק מהמציאות. אנחנו כל הזמן בלחץ, כל הזמן דרוכים ובתחרות ואחראים על מצב הרוח של עשרות אלפי אנשים. כשוער יש לי המון אחריות וזה אתגר מטורף. תמיד כששיחקתי נגד בית"ר חשבתי לעצמי איך זה להיות בצד השני. בבית"ר הקהל תמיד דורש כדורגל אטרקטיבי והתקפי, וזה מכריח אותי להיות עוד יותר אחראי ובפוקוס כי אני יודע שאסור לי כביכול להיות זה שסופג ראשון. בסך הכל, עם כל החסרונות העבודה שלי היא כיף אדיר וכל האתגר המשוגע הזה רק גורם לי ליהנות".
"פנדלים זו רולטה"
ניצן היה יכול להיות גיבור הרגע ברבע הגמר מול מכבי פתח תקווה, בוודאות הרגע הנורא ביותר של בית"ר העונה, אבל גם הוא, שכל העיניים היו נשואות אליו בדו־קרב הפנדלים, לא הושיע. "ההדחה מהגביע היתה נבוט בראש. הציפייה היתה להיות בחצי הגמר, ואני מקווה שתבינו שאם לאוהדים הרגע הזה היה קשה, אז לנו השחקנים זה היה כואב פי כמה. חקרתי את נושא הפנדלים לעומק, ואני אומר לך שזה לא תלוי בכלל בשוער. יש רק שוער אחד בעולם, דייגו אלבס מוולנסיה, שהיה מומחה בתחום, אבל חוץ ממנו, פנדל זה רולטה, מאה אחוז מזל. ראיתי אלפי פנדלים כדי לזהות דפוס של בעיטה או של תנועה של הבועט, אבל זה משתנה. בסוף כל הלחץ והביצוע הוא על הבועט. אתה יכול רק לזנק לפינה ולהתפלל".
איך אתה מגדיר את העונה של בית"ר?
"עונה טובה אחרי עונה נוראית. צריך לזכור שזו קבוצה חדשה, שהפציעה של מיכאל אוחנה והעזיבה של גדי קינדה קצת תקעו לנו מקלות בגלגלים. אבל למרות הכל אנחנו במקום השלישי, חמש נקודות מבאר שבע ועם כרטיס לאירופה כרגע. אם המשחק נגד באר שבע, שנדחה, היה משוחק יכול להיות שהיינו גומרים ב־90 הדקות האלה את הסיפור. אני יודע שהאוהדים והתקשורת מצפים לאליפות, אבל תזכרו שלבאר שבע בעידן אלונה ברקת לקח כמעט עשר שנים ועשרות מיליוני דולרים עד שהם הניפו צלחת, שמכבי חיפה לא מצליחה לזכות באליפות כבר תשע שנים ושמכבי תל אביב, שלוש שנים בהשקעות עצומות, סיימו אחרי באר שבע. אני מאמין שאנחנו בדרך הנכונה. צריך פשוט לקחת את זה צעד אחרי צעד".
איך נראה היומיום שלך בימי קורונה?
"עד עכשיו זה הרגיש כמו פגרה. עשיתי המון עבודה על כוח ועל תנועתיות ודברים נוספים שתוך כדי עונה אי אפשר לעשות כדי שלא להיפצע. אבל די, זה מתחיל להעיק. אנחנו מאבדים חדות וצוברים חלודה, שאני מניח שייקח לכולנו זמן להוריד אותה. בינתיים כל השחקנים בקשר דרך קבוצת ווטסאפ. אנחנו מריצים צחוקים ומעבירים ביחד את הזמן עד שניפגש שוב במגרש".
הדרישה של ההנהלה מהשחקנים לקצץ עברה בבית"ר בצורה חלקה.
"שני הצדדים התנהגו בצורה ג'נטלמנית, גם ההנהלה וגם השחקנים. זו הרגשה רעה כי אתה מפסיד כסף, אבל הבעלים התנהג בצורה הוגנת וגם השחקנים באו בלב שלם ובהבנה. זה מוכיח על המרקם האנושי המיוחד שיש פה".
דווקא פלומיין וקונטה עשו מרד.
"עובדה שהם חתמו בסוף. אני מכיר אותם והם אנשים טובים שבטח לא רוצים ברעת המועדון. אין שום דבר רע בזה שהם דרשו הסברים והיו צריכים זמן למחשבה. בשורה התחתונה הם יישרו קו וזה מה שחשוב באמת".
"שוער זה כמו יין"
ניצן הוא עוף מוזר בקרב הכדורגלנים, תולעת ספרים, כשהספר שהוא קורא בימים אלה הוא 'מיקסר', שמספר על הטקטיקות של הפרמייר־ליג האנגלית ועל ההתפתחות שלה מאז 1990 ועד היום. "יש לי אפליקציה שאיתה אני בעיקר 'שומע' ספרים. אני אוהב בעיקר ספרים על מצליחנים, אנשי צבא, פוליטיקה, אנשי כדורגל וכדורסל". חוץ מזה הוא מכור לגיימינג, בעיקר למשחק היריות 'קול אוף דיוטי'. "גדלתי על גיימינג, זה עוזר לי לחשוב, לדמיין סיטואציות של כדורגל, להוציא אנרגיה. כיף גדול". בין לבין הוא בקורס מאמנים כרגע, כשהחלום הגדול הוא יום אחד לעמוד על הקווים. "שוער כל הקריירה רואה את כל הסיטואציות במשחק, יכול לנתח טקטיקה ועמידה נכונה. זו בהחלט השאיפה שלי אחרי הקריירה".
אחרי המשחק מול הפועל חיפה, כשבישלת את הגול לשלומי אזולאי, צייצת בטוויטר שאולי יזמנו אותך לנבחרת בתור קשר.
"זה היה בצחוק, אבל כן תסכל אותי שלא זימנו אותי. למשחק הקרוב מול סקוטלנד קיבלתי זימון, אבל אז הגיעה הקורונה. אני מחכה כבר להיות חלק מהנבחרת".
איפה עומד המשא ומתן שלך עם בית"ר על חידוש החוזה?
"אני מאמין שיהיה בסדר כי שני הצדדים רוצים. המטרה שלי היא בהחלט לסיים את הקריירה בבית"ר. אני מאוד נהנה פה, מחובר לאוהדים, למועדון. זה כיף להיות חלק ממקום כזה".
אתה כבר בן 32 וחצי. רואה את הסוף?
"ממש לא. כל שנה שעוברת אני רק נהיה יותר טוב. שוער זה כמו יין, הוא רק הולך ומשתבח עם הזמן, ואני מרגיש שאני בשיאי. אני חושב שיש לי עוד מה לתת וממש לא מסמן לעצמי דד ליין. יש לי עוד כמה שנים טובות".
