יום רביעי שעבר. שעות הערב המאוחרות. אל ביתו של משה חוגג מגיעים סלובדן דראפיץ', שי ברדה היו"ר אלי אוחנה והמנכ"ל מוני ברוש. הפגישה הזו נקבעה מראש מיד בסיום משחק ההפסד לאשדוד. היא נועדה בעיקר לשים את כל מה שמרגישים צמד מאמני בית"ר ומול בעל הבית על השולחן. עד כמה סוריאליסטית העונה הזו של בית"ר, תעיד העובדה שלביתו של חוגג הגיעה גם צוות הצילום שמצלם את הסדרה התיעודית על בית"ר, שהיא כבר פחות ופחות מועדון כדורגל אלא הרבה יותר תוכנית ריאליטי להמונים. איפה תמצאו עוד מועדון ששיחת קבינט שלו מתועדת אל מול מצלמות? כשהצלמים שלה, נמצאים בתוך החדר בזמן דו שיח בין המאמנים שלה לבעל הבית?
דראפיץ' וברדהדראפיץ' וברדה
דראפיץ' וברדה
(צילום: אסף פרידמן )

בטן מלאה

חוגג היה מאד פוזיטיבי בגישה שלו ובדברים שאמר לדראפיץ' וברדה. לא חיפש עריפת ראשים אלא בעיקר דרכים לצאת מהברוך בו נמצא המועדון. דראפיץ' במיוחד, הגיע לפגישה הזו עם בטן מלאה. טעון רק על עובדה אחת בסיסית, הפער שיש בין סגל השחקנים שיש לו ביד ומה שאפשר להוציא ממנו אל מור הציפיות הבלתי אפשרי של חוגג עצמו של אוהדי בית"ר של התקשורת. כמעט כולם, בוחרים לבקר ולבוא בטענות על מה שבית"ר משיגה בלי שום קשר לאיכות הבעייתית שיש כרגע בבית וגן.
"לא אנחנו בנינו את הקבוצה אבל אנחנו לא מחפשים תירוצים לוקחים אחריות ומתמודדים עם מה שיש למרות שמה שיש זה לא הרבה, בטח לא מספיק", אמר המאמן. "אמרתי לך", הבהיר דראפיץ' לחוגג, "שאני ושי עשינו תחקיר מקיף על ירדן שועה וגילינו שזה לא השחקן שאנחנו צריכים. החלטת בגלל שאתה בנאדם שכנראה אוהב סכנות ללכת עליו בכל הכח ולשלם עליו את הסכום המפלצתי ששילמת עליו. אמרנו לך, שאת מתיאוסיניו ראינו רק בתמונות וסרטונים שאנחנו לא יודעים באיזה שחקן מדובר. אמרת שזה בייבי שלך, שאתה רוצה אותו בקבוצה ומאז לא ראינו אותו אנחנו בקושי זוכרים איך הוא נראה. יכולנו בקלות להגיד לך, שאנחנו רוצים קשר אחורי בחצי מיליון יורו אבל כאנשי מערכת העדפנו לתת צ'אנס לילד צעיר (אביאל זרגרי ש"א) שמחר אתה יכול למכור במיליון וחצי יורו.
מיכאל אוחנה. הכישרון והמקצוענות אפיינו אותו מיכאל אוחנה. הכישרון והמקצוענות אפיינו אותו
מיכאל אוחנה
(צילום: ראובן שוורץ )
"אמרנו לך שמיכאל אוחנה לא יכול שכל החלק הקדמי ייפול עליו כי הוא לא שיחק כדורגל שנה שלמה. אם אני, מעלה מהספסל למשחק נגד אשדוד שני שחקנים ששילמת עליהם 15 מיליון שקל (שועה ואוחנה ש"א) ואנחנו לא מנצחים את המשחק, אלא מפסידים אותו, אתה מבין שיש כאן בעיה של איכות". חוגג זרם עם הדברים. לא ניסה להתווכח בעיקר ניסה לתמוך. השאלות ששאל היו של אוהד לא של בעל בית. כמו למשל, למה בית"ר מחמיצה כל כך הרבה. כאילו שיש מישהו שיכול להסביר או לגרום לשחקן מול השער לשים את הכדור ברשת.
"מאמנים אחרים שהיו יושבים פה אחרי מה שהם השיגו מבחינת נקודות, סביר להניח שהייתי כבר שולח הביתה" אמר חוגג כשהוא מישיר מבט לעבר דראפיץ'. "אבל אני אוהב אתכם, מעריך אתכם מקצועית. תאמינו לי אני רוצה שתצליחו יותר מאשר אתם רוצים להצליח. רוצה לעוף איתכם רחוק לאורך שנים. אלי אוחנה מדווח לי שאתם עושים עבודה מצוינת ביום יום גם שחקנים משבחים את ההתנהלות שלכם. חוץ מזה אנחנו נתחזק בינואר, מתיאוסינו יחזור בסוף ואנחנו עוד נהנה ממנו". זה אגב היה משפט שגרם לנוכחים בשולחן להגיב בביטול. האנחה של אוחנה דראפיץ' וברדה בתגובה למשפט הזה לא השאירה מקום לספק.
חוגג דיבר יותר בפירוט על תוכניות רכש. סיפר שהגיש הצעה נדיבה לעומר אצילי (חוזה של 280 אלף יורו לשנה כפול שלוש שנים אבל מספר 7 מעדיף את חיפה). על השולחן עלו שמותיהם של עדן שמיר ששוחרר מסטנדרד ליאז' ושל הכישרון הצעיר, חלוץ הפועל עכו רז טוויזר. אלא שכרגע הכל בהקפאה עד שהוועדה להעברת זכויות תיתן אור ירוק לבן חליפה. בצד זה, שי קונסטנטין מחוזר בבני יהודה, אנטואן קונטה ייצא לדיון במשפט שמתנהל לגביו ב־22 בחודש הדיון יתקיים ב־26 בחודש). וסנטי אוקמפוס צפוי להיות מושאל.

חמוץ מתוק

דראפיץ' וברדה יצאו מהמפגש הזה בטעם חמוץ מתוק. הבינו מחוגג שהוא לא מעוניין לפטר אותם אבל הכל תלוי תוצאות. שהוא ישחרר אותם כשלא תהיה לו ברירה. זו לא היתה שיחה של מאמנים שבדרך הביתה אבל בסוף הכל תלוי תוצאות. עם כל התמיכה שהביע חוגג מעמדם על כרעי התרנגולת. זה מקבל משנה תוקף אחרי התיקו מול הפועל חיפה כחוגג נמנע מלתת גיבוי למאמנים שלו באמצעי התקשורת. היחיד בינתיים בבית וגן שאומרים את הדברים בקול הוא אלי אוחנה שאחרי המשחק מול חיפה הבהיר למאמנים: "תמשיכו לעבוד ותנטרלו רעשי רקע אף אחד לא דן במעמד שלכם". זה נכון אבל כרגיל בכדורגל ובבית"ר, מאד מאד נזיל ושביר.

שקט שיהיה פה

חיים סילבס מאמן הפועל חיפה ניגש לדראפיץ' וברדה בעמדת הריאונות בטדי ואמר להם בחיוך שבהתחשב בנסיבות הוא חשב שבית"ר תביס אותו. "חשבתי שתיתנו לי שש חתיכות" צחק סילבס. זו הטרגדיה של בית"ר שאשדוד בלי שבעה שחקני הרכב וחיפה עם מגיפת קורונה וחצי הרכב והשוער השלישי שלה שנכנס לשדה המשחק בדקה ה־15 פלוס יתרון של שני שערים רבע שעה לסיום, ובכל זאת, הצהובים שחורים מוציאים נקודה אחת משני משחקי בית. ככה זה כשאנשים שלובשים את סמל המנורה עושים מה שבא להם בלי טיפת אחריות ומחויבות. קונטה הולך לטיול ערב ומשאיר את רז שטיין חופשי להבקיע. אורן ביטון בכל משחק עולה לבית"ר במצב לגול (שוב שטיין ונגד אשדוד השער של דין דוד), עלי מוחמד נותן לחנן ממן לבעוט מ־30 מטר ואחרים, כוכבים גדולים צועקים אחד על השני כמו למשל ירדן שועה שלא מפסיק להעיר לכל מי שזז, או אופיר קריאף שנכנס במחצית לחדר ההלבשה מקלל את כל העולם ובועט בפח תוך כדי זעקות:

"למה תמיד אני?".

יום למחרת, בראשון באסיפה, דראפיץ' שם סוף לבכיינות של השחקנים שלו. "נשבעתי לעצמי ביום שהפכתי למאמן שמי שיריב ויקלל אחרי חילוף, אני לא אשכח ולא אסלח לו. אני מכבד אתכם תכבדו אותי ואת המקצוע שלכם. אם אלירן עטר בגיל 34 יכול לצאת מול מכבי חיפה במחצית וללחוץ לי יד, אז מה אתם פחות ממנו? תקבלו את החילוף כמו מקצוענים ותסתמו את הפה. גם אני אשלם במשרה שלי, אף אחד פה לא יקלל וישתגע בגלל שהחליפו אותו. אני מכבד אתכם נכון? (כולם הנהנו בהסכמה) אז תכבדו אותי בחזרה".
משם עבר דראפיץ' לדבר על המצב המקצועי של בית"ר עם שחקניו. "אני לא יודע איך אתם ישנים בלילה אחרי שאנחנו מפסידים לאשדוד,מאבדים יתרון של שני גולים רבע שעה לסיום ומחמיצים גול בדקה ה־90 נגד כפר סבא. אני לא ישן בלילה ועד כמה שאני מאוכזב אני מעריך אתכם שאתם לא נשברים ומתמוטטים ממה שקורה לנו. קבוצה חכמה צריכה לדעת לשמור על יתרון. אם באר שבע נותנים גול נגד נתניה בדקה השביעית ושומרים עליו 83 דקות גם אנחנו יכולים לשמור על יתרון של 1:3 רבע שעה לסיום".

בשיטת הגזר

ביום שדראפיץ' וברדה לא יהיו פה, שחקני בית"ר יצטרכו לשלוח להם זר פרחים ענק. בצד הרבה ביקורות שאפשר להפנות לצמד מאמני בית"ר, הם שומרים על השחקנים שלהם בקופסת צמר גפן. ייתכן גם שהם סלחניים מדי. ביטון קונטה מוחמד קריאף ושועה שני הראשונים על חוסר מחויבות ונרפות שעלתה לבית"ר בנקודות ושני האחרונים בגלל פה גדול, היו יכולים להפוך בקלות לשעירים לעזאזל למצב הקבוצה והטחת האשמות מצד הצוות המקצועי. במקום זה, דראפיץ' וברדה עסוקים בהרמת המוראל והביטחון של החניכים שלהם. מחמיאים לשועה על כך שהוריד במשקל למשל, או מנסים לתת פידבקים חיוביים לתמיר עדי על הגול שלו בשבת ועל ההתקדמות שלו. דראפיץ' וברדה, וזו כנראה הבעיה הכי גדולה שלהם, עדיין לא הפנימו שהכדורגל הישראלי הוא ג'ונגל. שג'נטלמניות בענף הזה נתפסת כחולשה. הם היו צריכים כבר מזמן, בערך בסיום המחצית הראשונה בסמי עופר, להיכנס לחדר ההלבשה ולשבור את תכולתו. להשעות שחקנים שמסתובבים בחדר ההלבשה בבית וגן ומפרים בצורה גסה את ההנחיה שלא לדבר בטלפון הסלולרי במתחם. להתחיל להעלות לוועדת משמעת בשמאל ימין את מי שמעיר לחבר שלו, את מי שמקלל, את מי שמתחצף. התפיסה שלהם אומרת, שהימים של שלמה שרף ודרור קשטן, שהיו רס"רים, כבר לא תופסת ב־2021. הם לא מבינים שמי שהם שומרים עליו היום, לא מעריך את זה, הוא נתלה בזה בתור אליבי.
כששואלים את החבורה המופלאה שהובילה את בית"ר במהלך שנות ה־80 והפכה את המועדון לאימפריה, מה היה סוד הקסם שלהם, אחד הדברים שעולים זה שכל אחד ידע את מקומו בתזמורת שיצרה הרמוניה.

משל התזמורת

חוטבי העצים ושואבי המים, ידעו להקריב את עצמם למען הכוכבים הגדולים שהביאו את הברק. באליפות הראשונה של 1987, בית"ר היתה תוקפת עם שמונה תשעה שחקנים עד שהבלמים היו אומרים שהם צריכים מכשיר קשר כדי לדבר עם ההתקפה. היה אז לבית"ר, שחקן, אולי האפור בתולדות המועדון מאיר קדוש שמו. הוא היה כלבויניק שסוגר ומחפה על שלושה ארבעה וחמישה שחקנים גם יחד. כל הנוסטלגיה הזו נועדה כדי להסביר דבר אחד פשוט: בבית"ר הנוכחית אין שחקן אחד שהוא חוטב עצים שבא להשאיר את כל מה שיש לו על המגרש וללכת הביתה. הבלמים מופקרים. המגנים לא עושים הגנה, הקישור האחורי רוצה לפתוח סניף של מהנדסים והחלק הקדמי מאד רוצה אבל לא יכול. ככה בדיוק, נלחמים על החיים בליגה. ואם בית"ר תגיע לשלבים המכריעים של העונה כשהיא בסכנה תהיו בטוחים שעם החומר האנושי המפונק שבה והיד הרכה של המאמנים שלה, היא תהפוך למועמדת מספר 1 לרדת ליגה. או שהקורונה והשבתת הליגות תציל אותה.