הקיץ המוזר הזה, שבו הפועל רק סיימה את העונה והיא כבר מתכוננת לעונה שבפתח ולפיינל 8, יצאו מהארנה כמה בשורות משמעותיות. פרט לחזרה המבורכת של ג'ייקובן בראון וטיישון תומאס, אחרי שנים ארוכות, האדומים גם שיפצו בצורה מעוררת כבוד את סוגיית הזהות והשיבו לירושלים את אדם אריאל ואת עדי כהן־סבן. במקביל, עוד תוצר מחלקת הנוער של מחזיקת הגביע, רפי מנקו, הגשים את החלום האירופי וחתם בשאלון הצרפתית.
רגע לפני שהוא מתחיל את המסע שלו ביבשת, אחרי שנים שבהן נלחם בציפורניים כדי להפוך לשחקן סופר לגיטימי בליגה המקומית שלנו וגם חלק מסגל הנבחרת, מנקו מדבר על הדרך שעשה, על האתגר החדש, וכמובן על האקסית.
"תמיד שאפתי להגיע לאירופה. לא פסלתי כלום בליגה שלנו, והכל נעשה מתוך אמונה שמה שצריך לקרות יקרה. כשהגיעה ההצעה משאלון שמחתי לגלות שבאמת רוצים אותי, שקיימים פה כל התנאים שכדורסלן זקוק להם כדי להצליח, ועכשיו עם עבודה קשה ועם המון השקעה אני מקווה לבוא כאן לידי ביטוי. עד עכשיו אני מאוד נהנה מהאווירה בעיר, מהמאמץ של המועדון לדאוג לכל מה שאני צריך, וכמובן יצרתי כאן קשר עם הקהילה היהודית וכבר הפכתי לחלק ממנה. תכף מגיע המאני טיים, הליגה, ושם חובת ההוכחה היא עלי".
מנקו הוא לא פחות מסיפור מופלא בכדורסל שלנו, ילד טוב מושב שריגים ששום דבר לא בא לו בקלות, אפילו ההפך הגמור. את מה ששחקן ישראלי ממוצע היה צריך לעשות בצעד וחצי מנקו נאלץ לבצע בכמה צעדים. הסיפור הכי רועש אולי בקריירה שלו היה כשבהפועל תל אביב הוחלט לנדות אותו ופשוט להעיף אותו מכל המדרגות.
"זה בהחלט היה אחד הרגעים הקשים בקריירה שלי", הוא אומר השבוע, "אבל תפסתי את עצמי ושאלתי שאלה אחת: האם להוריד עכשיו את הראש ולהתמסכן ואז אי אפשר יהיה לצאת מזה, או להחליט שאני מנצח את זה. העדפתי את האופציה השנייה. בכדורסל, וגם בחיים, אנחנו בתוך ג'ונגל. ישרטו אותך, ייכנסו בך, יעשו הכל כדי לפגוע בך, ואתה צריך לשלוף ציפורניים ולהילחם על המקום שלך. המוטו שלי הוא פשוט לא לוותר, להוכיח שאני כאן ושאני יכול להיות שווה בין שווים. זה לא מתוך איזו הטפה למצוינות, זו פשוט הבנה של המציאות. הכל בראש, והראש, כדי שתגיע למטרות שאתה מסמן לעצמך, צריך להיות מאוד חזק".
מהפועל תל אביב עבר מנקו לאילת עמוסת הבעיות הכלכליות. עד כדי כך שאיש עסקים מקומי מימן את החוזה שלו שם. בקבוצה הכי דרומית בארץ מנקו פרח עם זלמנסון ובריימו, שעברו להפועל, וגם בעונה שעברה בלעדיהם. "תקופה נהדרת ומאתגרת", הוא קורא לרומן שלו עם אילת. "כל אחד מהם נשאר אח שלי. יש לי משם רק זכרונות טובים". כמו מנקו, גם אילת הלכה בעיניים פקוחות למלחמת הישרדות ושחקניה לא התלוננו לשנייה, אלא ניסו, הרבה בגלל הגישה של מנקו, לעשות מהלימון לימונדה.
כבר כמה עונות מלפפונים ברצף שמנקו מועמד לחזור לארנה. בעונה שעברה המשא ומתן איתו כבר היה סגור כמעט, ואז ברגע האחרון העדיפו בארנה את נמרוד לוי על פניו. "אני לא יודע אם העדיפו את נמרוד ואם זו היתה הסיבה. אכן היה משא ומתן וזה לא יצא אל הפועל. אני לא מחפש אשמים אף פעם ואין לי שום טענות לאף אחד. הפועל זה מקום שגדלתי בו ותמיד תהיה לי אליו פינה חמה בלב. החיבור שלי עם האוהדים טוב מאוד. הם מדהימים, והם גם מעודדים אותי ומחבקים אותי בכל פעם שאני מגיע לארנה להתארח עם קבוצה יריבה. נו, זו הפועל, לא עוד מועדון אלא הבית שלי. אני לא יודע להגיד לך אם המעגל הזה ייסגר יום אחד, ניתן לדברים ללכת ונראה. אם זה יקרה סימן ששני הצדדים, אני והמועדון, צריכים להשתדך מחדש, ואם לא, זה גם בסדר. אני בטוח שכל האנשים בהפועל רוצים שאני אצליח, וכמובן גם אני מחזיק להם אצבעות".
החזרה של אדם אריאל ושל עדי כהן סבן, שנייים שגדלו פה, היא בשורה.
"שניהם שחקנים מצוינים. אדם עושה דברים יפים, וכמובן הסל שלו על הראש של כולם מסוף העולם בפיינל־פור במדי ראשון לציון נגד הפועל הוא בלתי נשכח, ואני שמח בשבילו ובשביל הפועל שהוא שוב בבית שלו. גם עדי הוא רכש טוב, שחקן טוב וירושלמי. זה כמובן ייתן ערך מוסף".
× × ×
עכשיו כאמור הוא בשאלון, רק מחכה שתתחיל הליגה, רק רוצה כמו תמיד להראות לכולם, גם בארץ הבאגט, מאיזה חומרים הוא עשוי. בגיל 26, אחרי שעבר עם מקל הנדודים שלו בגלבוע, בהפועל תל אביב ובאילת, המטרה הקרובה היא לכבוש את אירופה, וממש לא ברמת הקלישאה.
לפני שנתיים אמר מנקו בראיון: "מגיל עשר הדבר היחיד שמעניין אותי זה כדורסל. זה הדבר היחיד שאני עושה והדבר שהשקעתי עבורו כל כך הרבה והקרבתי לא מעט מחיי האישיים בדרך. מאז שאני זוכר את עצמי, כל מה שעשיתי מבוקר ועד לילה נעשה בשביל להגשים את המטרה והחלום שלי - להגיע הכי רחוק שאפשר. תמיד קל להביט בשורה הסטטיסטית ולהגיד 'איזה שחקן גדול' או 'איזו נפילה', בלי להבין שבכדורסל יש גם את המעבר, שבעיניי לפעמים יותר חשוב: שום דבר לא ישבור אותי בדרך ליעדים האישיים והקבוצתיים שלי.
"אני אמשיך לעבוד הכי קשה שאני יכול, גם אם יש מהמורות בדרך. מעל לכל, אני בטוח שאצא מהתקופה הזאת מחוזק. אני מעריך מאוד את התמיכה של כולם, ועכשיו תנו לי להמשיך לעשות את מה שאני יודע ומה שאני עושה כבר 15 שנים - כדורסל". השבוע הוא אמר על הדברים האלה שהדבר האחרון שהוא עושה עכשיו, אחרי שנפתחה לו הדלת באירופה, הוא לנוח על זרי הדפנה. "אני מתכוון למנף את ההזדמנות שקיבלתי ולהזיע את עצמי לדעת כדי לסמן לעצמי עוד פסגה שכבשתי ולעבור לבאה אחריה. זה לא יקרה בדיבורים וראיונות אלא רק דרך עבודה קשה וסיזיפית, ואין מוכן ממני לדרך הזו".
