בהיסטוריה הלא ארוכה של הפועל קטמון אפשר לסמן את הרגע המכונן ביותר בקבוצת האוהדים האדומה בתאריך מסוים, 3.5.2013, יום שבו לא רק קטמון עשתה היסטוריה אלא כל הכדורגל הישראלי זכה לאחד הסיפורים הגדולים, המוזרים וההזויים בתולדותיו. ערב המחזור האחרון בליגה א' דרום, אחרי שקטמון הפסידה במפתיע לבני אילת 1:0, נותרו קטמון ומכבי קביליו יפו במקומות הראשון והשני עם אותו מספר נקודות (54), ויחס שערים זהה (23+). האדומים היו אמורים לארח את אורתודוכסים לוד, שכבר ירדה ליגה והפסידה במשך עונה שלמה בתוצאות של כדוריד (7:0, 8:1, 9:1 וכדומה), ואילו יפו היתה אמורה לארח את עירוני כפר יונה.
הדרמה היתה כל כך גדולה כי בקטמון חששו בצדק שלוד לא תופיע למשחק, מה שיזכה את קטמון בניצחון טכני של 0:3, אבל יגרום לכך שיפו תדע בדיוק כמה היא צריכה להבקיע כדי לעלות, תעשה את המוטל עליה ותשאיר את קטמון עונה נוספת בליגה השלישית.
"עשינו עונה סופר איכותית איתי, עם עוז צבאג עידן שמש ושחקנים נוספים", נזכר השבוע שי אהרון. "בשלב מסוים ליאור זדה לקח את מכבי יפו, שרחוקה מאיתנו 12 נקודות. ניצחנו אותם 1:2 ועלינו ל־15-14 פור והיינו בדרך הבטוחה ללאומית. לאט לאט הם, יפו, מצמקים את הפער, ואנחנו שני מחזורים לסיום נוסעים לאילת כשתיקו מספיק לנו. יום לפני המשחק באילת אנחנו פוגשים את המאמן של אילת בקניון והוא אומר לשחקנים: 'לא יודע למה באתם. אנחנו נקבל פנדל בדקה ה־90 וננצח 0:1'. בדקה ה־90 קרן לאילת, הכדור באוויר, שורקים לפנדל והם מנצחים 0:1. יפו במקביל ניצחו את מרמורק בדקה המאה ומשהו, ויש שוויון בנקודות. אנחנו עולים לאוטובוס ואומרים: 'טוב, ננצח את לוד שהם השטיח של הליגה ונעלה'. כבר אז מתחילות שמועות שלוד לא תופיע ויפו אמורה לשחק נגד כפר יונה שצריכה להישאר בליגה, אז בנאיביות שלי, כמי שחי עוד את הליגות הגבוהות, אני בטוח שגם אם כפר יונה תפסיד זה יהיה הפסד מינימלי. מה שלא לקחתי בחשבון זה שכפר יונה תפסיד בהפרש גבוה יותר כי יפו צריכים לעלות".
בשלב הזה אהרון והשחקנים מחליטים לקחת את גורלם בידיהם ולעשות הכל כדי שלוד תגיע לטדי. הסיפור הזה מובא כאן לראשונה. אח של חי אטיאס, שמשחק בקטמון, הוא שחקן של לוד, ודרך חי אטיאס מנסים בקטמון להבין מה קורה בלוד. השחקנים, נאמנים למקור אטיאס, מודיעים לקפטן שי אהרון שלוד לא תופיע כי שווה לה ובעיקר ליפו הפסד טכני שיעלה את הבולגרים ליגה.
סוף שבוע בשורש
ביום חמישי בבוקר הוחלט בין השחקנים שיוצאים למלחמה. "שחקנים שלנו יצרו קשר עם שחקנים של לוד, ולמרות שהם אמרו שהם יבואו לטדי משהו בטונציה היה נשמע מוזר, כאילו הם אומרים שיגיעו אבל אין סיכוי שנראה אותם בטדי", אומר אהרון. אהרון מנסה להתחכם, במה שמתגלה בדיעבד כמהלך מבריק, ובודק את כל 50 השחקנים שלוד רשמה בהתאחדות לאורך העונה. "אנחנו משריינים לנו את השחקנים שאף אחד לא חושב עליהם ממספר 50 עד מספר 38" משחזר מנהל המקצועי של קטמון. "אנחנו מדברים איתם ומשכנים חלק מהם בבית מלון בשורש, כשאחד השחקנים של קטמון משלם את השהות שלהם במלון מאל"ף ועד ת"ו. אני עובד במלוא המרץ אבל אומר לשחקנים שהם חיים בסרט, שאין מציאות שקבוצה לא תופיע".
חי אטיאס ויותם פנסו צמודים בקשר עם השחקנים האלה שרשומים בלוד, שחקנים שסיימו שם בטונים צורמים, מי שיש לו מוטיבציה לא לעזור ללוד בלשון המעטה. יואל סויסה, שהיה בלוד מאמן שחקן וסיים גם הוא בטונים צורמים שם, שומע בשיחות עם אנשים מטעם קטמון שברוח הספורט הוא צריך להופיע ומבטיח להגיע. הבעיה היא שכל השאר מודיעים שמחכים להם מתחת לבית ושהם חוששים לחייהם ולכן הם יוותרו.
ביום שישי, בעשר בבוקר, ארבע שעות לפני המשחק, בקטמון מגלים שיש להם רק תשעה שחקנים במלון בשורש, לא כולל סויסה שהוא בכלל מאמן שחקן ברישומי ההתאחדות. שי אהרון וחברו הטוב ליאור זדה, מאמן יפו, משוחחים בטלפון. זדה מספר שהשחקנים וההנהלה שלו ביפו מחויכים, משוכנעים שלא יהיה משחק בטדי והם כבר יבקיעו כמה שצריך מול כפר יונה ויעלו ליגה. אהרון שואל בתמימות את זדה איפה הוא, והמאמן מספר שהוא בדרך ליהונתן זדה, בן דודו, לאכול את הקובה של יום שישי. אהרון נזכר בכך שיהונתן זדה פתח גם הוא את העונה בלוד, אז הוא פונה אליו שיגיע לטדי. יהונתן זדה השבוע:" "פתחתי את העונה בלוד והפסקתי להגיע כי אחרי שלוש משכורות הפסיקו לשלם אז לא באנו לאימונים ולמשחקים. אני יושב בבית ואז שי התקשר וביקש שאגיע. לא באתי בשם הספורטיביות כדי שהמשחק יוכרע על המגרש ולא על ידי ניצחון טכני. כולם בקטמון חברים שלי אז החלטתי להגיע. אני זוכר שהיה חסר עוד שחקן כדי להגיע ל־11, אז ביקשתי מירין הלל שיגיע איתי. שחקנים קיבלו איומים שלא לבוא למשחק אז חלקם פחדו. ברגע שהבנתי שעולם תחתון מעורב כאן היה חשוב לי במיוחד להגיע לשחק ולעזור גם לקטמון, למה לא?"
"תושיבו אותם בחדר ההלבשה"
בקטמון חששו בכל הזמן הזה שמשהו, איזו יד נעלמת, תהרוס להם את כל התכנונים, אז אהרון נתן הוראה להוציא את שחקני לוד ששוכנו במלון בשורש ולהוביל אותם לטדי. "אמרו לי: 'אתה משוגע, יש עוד שלוש שעות למשחק, מה נעשה איתם בכל הזמן הזה?'" משחזר המנהל המקצועי של קטמון היום. "אמרתי להם: 'תושיבו אותם בחדר ההלבשה, תנו להם פירות, שתייה. תעסיקו אותם'".
אלא שלמרות שללוד היו 12 שחקנים היו חסרים להם תלבושות ונעליים.
"בהתאחדות הבטיחו שידאגו לתלבושות של לוד ושזה יהיה תקני, אבל לא רצינו שהם יעלו עם חולצות של נבחרת ישראל ויבזו את המדים הלאומיים", אומר אהרון.
אורי שרצקי, מנכ"ל קטמון, חיפש במחסן מדים הולמים ומצא סט בצבע כחול, והאפסנאי של קטמון אסף נעלי כדורגל כדי שיהיה אפשר לקיים משחק. ביפו לאף אחד לא היה מושג שבטדי 5,500 איש בדרך לחגוג עליית ליגה.
"לוד היו מפורקים כל השנה", אומר רון עמיקם, עיתונאי וממייסדי קביליו יפו. "במשחק נגדנו הם הודיעו לנו שאם נבקיע יותר משישה שערים הם יירדו מהמגרש. בגול השביעי הם אכן ירדו והתחננו לסוסו מונייר הבוס שלהם שהם יעלו בחזרה. המשחק שלנו נגדם נגמר ב־2:8. כבר שבוע קודם, כשניצחנו את מרמורק, ראיתי את הפרצוף של המאמן שלנו ליאור זדה והבנתי שתהיה בעיה. קטמון הביאה שחקנים ושיכנה אותם במלון. בדיעבד אני יכול להגיד לך שאם זה היה הפוך היינו פועלים בדיוק כמו קטמון".
לוד עלתה לשחק, כשהחלוץ המרכזי שלה בשער ואוסף השחקנים שליקטה מנסה לעמוד בכבוד מול החבורה האדומה. המשחק מול לוד הסתיים ב־1:9 מוחץ לקטמון, כשבמשחק המקביל יפו ניצחה בשיניים את כפר יונה 2:3. בטדי חגגו עלייה היסטורית, יפו ניסתה להפוך את העולם כדי לשנות את רוע הגזירה. "פנינו לחברת החקירות של ההתאחדות, 'ויצמן יער', ושם אמרו לנו שלא כדאי לנו שיפתחו תיבת פנדורה" אומר עמיקם. "זה משחק של מחזור חיים שלם בשביל מועדון. ב־1971 יפו ניצחה את הפועל רמת גן במשחק עלייה, ומה שקרה הוא שיפו נשארה בליגה הראשונה 16 שנה ורמת גן לא התאוששה מהמשחק ההוא במשך 20 שנה. אם היינו עולים ב־2013 סביר להניח שהיום היינו בצמרת הלאומית כמו קטמון. המשחק ההוא הביא להסכמה שליגה א' תהיה הליגה היחידה שבמקרה של שוויון נקודות יתקיים משחק מכריע בין המקום הראשון לשני".
"זה משחק של ציון דרך", אומר אהרון, "רגע שבו קטמון, הנאורה, המתקדמת, הספורטיבית, ואולי הנאיבית בתדמית שלה, זו שאוהבים להגיד שהיא ילדה טובה ירושלים, גייסה את כל מה שנחוץ כדי להילחם בכוחות האופל והרשע ולעשות את מה שהיא צריכה כדי להגיע למטרה ולכבוש את הפסגה".
אנחנו נשארנו רק עם שאלה אחת קטנה: איך מהסיפור המוזר, עם כל כך הרבה חומרים קולנועיים, עדיין לא עשו מזה סרט?
