"העסקים ירדו ממאה לאפס": חברת I.G.T בבעלות בני סיון היא חברת התיירות הגדולה בארץ עם 80 עובדים ומעגל של אלפי אנשים שמביאים לישראל תיירים. כמו רבים, סיון מנסה בימים אלה להתמודד עם המכה הקשה שהנחית נגיף הקורונה. "העסקים לא נפגעו", הוא אומר, "אלא ירדו במכה אחת ממאה לאפס. בום אחד. החברה שלי מכניסה לישראל 70-60 אלף תיירים בשנה, וזה מעגל שמפרנס אלפי אנשים.
על פי כל התחזיות 2020 היתה צריכה להיות שנה פנטסטית, אבל אף אחד לא דמיין שפתאום ינחת על העולם נגיף הקורונה. עם כל זה, אני חושב ודואג למאות אלפי המפוטרים שמי יודע מה יהיה איתם בעוד שלושה, ארבעה וחמישה חודשים. אני רק יכול לקוות שאנשים יתנהגו לפי הנחיות משרד הבריאות ושבעזרת השם זה ייגמר כמה שיותר מהר. יש כאן הצד של הבריאות, שהוא לפני הכל והוא במקום הראשון, ויש הצד של הפרנסה, שיכול להשפיע על כמות גדולה של אנשים, ואני מקווה שהממשלה תעזור לאנשים לעמוד על הרגליים".
רק השבוע סיון עבר אירוע לא נעים בעליל שמלמד משהו על הסדר החדש בעולם העסקי. "אחד הלקוחות שלי עוסק בתיירות הנוצרית ומגלגל מחזור של עשרה מיליוני שקלים בשנה. מטבע הדברים הוא קיבל פניות של תיירים שמבקשים החזר כספי על הגעה לישראל שבוטלה, אז ברוב חוצפתו הוא ביקש ממני שאכתוב לו שאין שום החזר אלא רק דחייה של הטיול לישראל כמה חודשים קדימה. הסברתי לו שאני לא עובד ככה, שאינני עושק אנשים שחסכו 5,000-4,000 דולר במשך חודשים כדי להגיע לישראל, אז הוא הפסיק לעבוד איתי, כלומר העניש אותי על כך שאני פועל ביושר".
עד שהעולם יחזור מתישהו לשגרה סיון משתדל שלא לצאת מהבית. "פרט לפעמיים-שלוש שיצאתי לרכוש מצרכים, אני ואשתי לא זזים מהבית ונמנעים מיצירת מגע. לשמחתי אני איש של בית אז אין לי בעיה, אבל מה שקשה זה הריחוק מהנכדים. הבאתי להם מצרכים לפני כמה ימים אז שלחתי להם נשיקות באוויר כשאני בכניסה והם מדברים איתי מהחלון. הכי קשה זה לא להיות איתם. משתמשים כמובן בכל האפליקציות ובזום אבל זה לא אותו דבר. הגעגוע פה הוא עצום".
סיון, הגם שבשנתיים-שלוש האחרונות הוריד הילוך, הוא הספונסר של הפועל קטמון והאיש שתמיד נמצא שם מאחורי הקלעים כדי לתת יד למועדון האוהדים האדום. "אני עדיין מעורב אבל פחות מבשנים עברו, וגם רואים את זה בתקציב של קטמון. בגדול, המועדון מתנהל בצורה פנטסטית. כשראיתי את הסגל בטרום העונה התפללתי שלא ניקלע למאבקי תחתית ונרד ליגה חלילה. אלא שהקבוצה מפתיעה לטובה, היה רצף של נצחונות שגרם לאיזו אשליה שנעלה ליגה, אבל אני לא בונה על זה. קשה מאוד בליגה הזאת לרוץ לאורך זמן. אפשר לראות את מכבי פתח תקווה וראשון לציון, קבוצות עם תקציב של ליגת העל שגם להן יש נפילות".
אתה רואה את ההשפעה הכלכלית של הקורונה פוגעת בקטמון? אחרי הכל זה מועדון בלי בעלים פרטיים שיכול לקחת על עצמו את תפעול המועדון?
"אין לי ספק שקטמון תיפגע מחוקי המשחק החדשים במשק שכופה עלינו הקורונה, כי בכל תחומי החיים הנגיף הזה יחזיר אותנו כמה שנים אחורה. ספונסרים שנתנו לקטמון סכומים כאלה ואחרים בימים רגילים יתקשו לשלם את הסכומים האלה בשנה הבאה".
כל עולם הכדורגל הולך להתכווץ כמו תחומים אחרים בחיים.
"אני קורא את מה שקורה בהפועל באר שבע וזה כל כך צפוי ולא מפתיע. אני לא רוצה לעשות הכללה, וכמובן יש גם יוצאים מן הכלל, אבל מתברר שוב שכל מה שמעניין כדורגלנים בסוף זה הכיס הפרטי שלהם. גם ככה השכר שמשלמים כאן לכדורגלנים הוא הזוי, ועוד לפני הקורונה הכסף שמשולם לשחקנים לא פרופורציונלי. אתן לך דוגמה מהעסק שלי: אני משלם שכר יפה למנכ"ל השיווק שלי, אבל זה בגלל שהוא נותן תפוקה, מייצר עבודה ומגיע לו. כאן בכדורגל, אין שום קשר בין רמת השכר לתפוקה, וזה לא הגיוני".
איפה אתה בשאלה אם לרכוש את השם הפועל ירושלים ולמזג אותו לקטמון, כפי שיוזם חברך יוסי ליפקין?
"אין לי שום עמדה בעניין הזה. ההחלטה צריכה להיות נטו של האוהדים וחייבים לפעול על פי רצונם. זו הקבוצה שלהם, השם שלהם והחיבור הרגשי שלהם וצריך לתת להם את הקרדיט. לי אישית פחות משנה אם הקבוצה תיקרא הפועל קטמון, הפועל קטמון־ירושלים, או שילוב אחר. אמשיך להיות אוהד שלה כך או אחרת".