את ימי הסגר מעביר אריאל הרוש בריצות על חוף הים ובאימונים אישיים. בכיר שוערי ישראל נמצא כרגע, בגיל 32, בסגר כפול:. זה הכללי של כולנו וזה הפרטי שלו, כשעמוק בתוך פתיחת הליגות בארץ ובעולם הוא מובטל ונותר ללא קבוצה. המכה הזאת מצטרפת לאינספור חוסר מזל שעבר בקריירה, מצו הגירוש ממועדון האם שלו בית"ר באדיבות ראשי לה פמיליה שסימנו אותו בתקופת הצ'צ'נים, דרך התפרקות כלכלית במכבי נתניה, קריסת מערכות, כולל ירידת ליגה, בהפועל תל אביב וספסול בהפועל באר שבע, ועד עונה מצוינת בויטסה ההולנדית וחל"ת שלא מרצון בספטבר 2020.
"זו תעלומה עבורי למה לא מצאתי קבוצה", אומר הרוש. "אנחנו כרגע בסיטואציה משוגעת בכל העולם וגם בכדורגל. היו לי הצעות, אבל החלטתי שאם אני לא הולך למועדון בלב שלם אז חבל על הזמן. מה שקרה לי זה ביש מזל, כי אחרי עונה מצוינת בויטסה עם הצגות מול כל קבוצות הצמרת של הולנד, אייאקס, פ.ס.וו ואלקמאר, הייתי בטוח שיהיה לי ביקוש. וקיים גם העניין שיש לי חוזה בהפועל באר שבע, מה שרק סיבך את העניינים. אם זה לא מספיק, אז קבוצות כבר לא משלמות לשוערים את מה שהיה נהוג והשוק גם ככה מוצף בשוערים. אני כבר הרבה מעבר לתוספת הזמן בלו"ז, אבל מתפלל שתבוא הצעה מקבוצה טובה עד לסיום חלון ההעברות בסוף החודש".
אתה מכיר סיטאוציה כזו שבה הליגות משוחקות ואתה יושב בבית?
"זה מעולם לא קרה לי. אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה כי הרווחתי את החודשים הראשונים לצד הבת שלי. שמה אלה־לי. היא בת חצי שנה ופספסתי את הלידה שלה כי הייתי בהולנד ואז כשחזרתי לארץ נכנסתי לשבועיים של בידוד. אם הייתי עכשיו משחק בחו"ל הייתי רחוק ממנה, אז זה מאוד מנחם שאנחנו צמודים. אני מבין ששוער היום זה תפקיד קשה מאוד. זה לא כמו שחקן שדה שיש לו יותר ביקוש. אני גם מבין שכלכלית מועדונים התווכצו אז צריך להיות מאוד סבלני, ובמקביל לשמור על כושר ועל חדות, ואני עובד מאוד קשה בשביל זה".
"היחסים עם בית"ר הם כמו של זוג שמתגרש. היתה אהבה גדולה, אבל עוד מכה מתחת לחגורה ועוד חץ ללב ובסוף הרגש מתקהה. אני בכל מקרה מכיר תודה לבית"ר על התקופה שלי שם"
בוא נעשה רגע חשבון נפש. אף על פי שאישית אתה מספק את הסחורה, בכל קבוצה שאליה אתה מגיע, מתחילות בעיות.
"היה שלב שחשבתי שאני מנחוס, שלא משנה מה אעשה, דברים לא יסתדרו. יש כאלה שלא עשו רבע ממני והכל הסתדר להם, ויש כאלה שבכל מקום שהם הגיעו אליו הכל נדבק והם בורכו בהצלחה. אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שמה שלא בשליטתי אני לא מתעסק בו. אני מסתכל אחורה ויודע שעשיתי את המקסימום ברצינות, בהתנהלות, בעבודה קשה, בנאמנות שלי למערכת ולאנשים. 90 אחוז מהחיים זה מזל. אני באמת חושב שבורכתי כי הפכתי לשוער שמשחק ברמות הגבוהות וגם הגעתי לנבחרת ולחו"ל. תאר לך שלא היו נותנים לי צ'אנס או שהייתי נופל בקבוצה בליגה נמוכה, או חס וחלילה נפצע. צריך להסתכל על הדברים החיוביים, על מה שיש, פחות על מה שאין. אני לא בנאדם שעסוק באכלו לי ושתו לי".
× × ×
הוא גר ברמת שרת, נשוי ללי־מאי, וכאמור אב לתינוקת. כשהוא מסתובב בירושלים אין אחד כמעט שלא מתעניין ושואל על הסטטוס שלו. רבים מתנצלים בחצי פה על הגירוש המכוער שלו מבית"ר לפני שש שנים, ועל כך שהפך בעל כורחו לשנוא נפשם של הלה פמיליה. היום הוא מסתכל על קבוצת נעוריו ועל הניסיון של משה חוגג לבצע כאן מהפכה, ויש לו כמה עצות לבעל הבית.
"בכדורגל צריך המון סבלנות, והרושם שלי הוא שבבית"ר עושים מהלכים פזיזים. צריך הרבה מחשבה, הרבה מקצועיות והמון סבלנות, בטח במקום כמו בית"ר. אני בטוח שלחוגג יש כוונות טובות, אבל לא תמיד זה מספיק. אני לא רואה את בית"ר זוכה באליפות, אבל זה נראה הרבה יותר מבשנה הראשונה של חוגג בבית"ר. יש רף של התקדמות, ובסוף אם יהיה שם אורך רוח הם יגיעו ליעדים שלהם".
כמי ששילם מחיר כבד מאוד בתקופת הצ'צ'נים, מה אתה אומר על ההתעניינות של משקיעים מאבו־דאבי מבית"ר, והאם בכלל מהלך כזה אפשרי כשהלה פמיליה על הגדרות?
"בסוף זו החלטה של בעל הבית ועד כמה הוא מוכן ללכת רחוק ולהתעקש כדי שמהלך כזה יקרה. גם צריך לשלם מחיר אישי וקבוצתי כדי לשדרג את בית"ר לבלי הכר. אני חושב שכל מי שבית"ר חשובה לו צריך לתמוך במהלך כזה ולתת לחוגג את כל הגיבוי. אני, מניסיון, יודע שלחוגג יהיה מאוד קשה להעביר מהלך כזה אם הלה פמיליה יעמדו על הרגליים האחוריות. להזכירכם, אף אחד גם לא האמין שהסיפור של הצ'צ'נים יתפתח לכזה בלגן. אני מקווה שלמדנו משהו, כי בסוף זה יכול להוציא את בית"ר לדרך חדשה מכל הבחינות: תדמיתית, מקצועית וכמובן כלכלית".
נשאר לך רגש לבית"ר?
"שיחקתי בבית"ר מגיל 13 עד גיל 26, והיו שם ועדיין יש שם אנשים שעשו המון בשבילי. אני מעדיף לזכור את הדברים הטובים, את הרוב המכריע של האוהדים שתמיד היו לצידי, ומעדיף לשכוח את הדברים הרעים, כמו הנאצות, הגידופים והניסיון של לה פמיליה לפגוע בי בכל דרך. זה כמו זוג שמתגרש. היתה אהבה גדולה, אבל עוד מכה מתחת לחגורה ועוד חץ ללב ובסוף הרגש מתקהה. אני בכל מקרה מכיר תודה לבית"ר על התקופה שלי שם".
אתה רואה את עצמך חוזר יום אחד לבית וגן?
"לא נראה לי, אבל נוור סיי נוור. זה לא שחלילה יש לי איזה אנטי נגד המועדון, מה גם שלמדתי שבכדורגל אפשר לאחות כל קרע".
דן איינבינדר, שגדל איתך בבית וגן, עובר ימים לא קלים. איך אתה רואה את זה?
"אני לא מעורה בפרטים אבל ברור לי שזה לא מקצועי. בכדורגל הישראלי המועדונים והבעלים מתייחסים לכדורגלן כאילו הוא שטר. צריך לכבד אנשים ולכבד הסכמים, מה גם שדן הסכים לקצץ לא מעט כסף. זה עצוב, אבל זו המציאות של הכדורגל שלנו. אני זוכר עד היום שבתקופת אלי טביב דרשו ממני לקצץ 60 אחוז מהחוזה, וכשסירבתי הביאו אותי בשעה שלוש בצהריים להתאמן בחום של אוגוסט עם מאמן נערים ב'. ככה מתייחסים לכדורגלנים היום, וזה לא משנה אם אתה כוכב, אם אתה שחקן בית ומה נתת למועדון. שוכחים לך הכל".
× × ×
אף שהוא מובטל כרגע, מאמן הנבחרת וילי רוטנשטיינר זכר לו חסד נעורים וזימן אותו לסגל לצמד המשחקים מול סקוטלנד וסלובקיה. "וילי מאוד מעריך אותי. אנחנו בקשר והוא מייחל לרגע שאמצא קבוצה. בשני המשחקים שאליהם הוא זימן אותי היה לי ברור שלא אשחק כי למרות שאני מתאמן באופן אישי זה לא דומה למסגרת של קבוצה. הוא הזמין אותי כאות הערכה וזריקת עידוד ואני מודה לו על זה. אני מייחל שנצליח לעלות עם הנבחרת לטורניר גדול, ובטוח שגם כשאחתום בקבוצה ואציג יכולת טובה אחזור להיות השוער הראשון של הנבחרת".
אנחנו מדברים על הנבחרת ובית"ר והתקופה בהולנד, ומתברר שאין שורה תחתונה, שאתה עדיין, סליחה שאני מזכיר לך, בלי עבודה.
"אני בנאדם מאמין. אני מתפלל בבוקר ובשאר היום ובדיאלוג מתמיד עם היושב במרומים, ואני משוכנע שלכל דבר יש סיבה, שיש יד מכוונת ששולטת בדברים, וגם מאמין שדברים ייפתרו על הצד הטוב ביותר. הייתי בסיטאוציות דומות בקריירה שלי ותמיד בסוף זה התהפך והסתדר על הצד הטוב ביותר. יש בי ציפייה אבל אני לא חרד ולא חושש מהעתיד. אני רוצה לחזור לכמה שנים טובות ובטוח שזה יקרה, מה גם שאני בגיל 32 שזה שיא עבור שוער. אני במציאות שבה כל העולם השתגע, וגם הכדורגל השתגע, אבל, וסליחה על הקלישאה, הכל זה מלמעלה והכל יסתדר".
