אין דמות אחת במועדון האוהדים של הפועל ירושלים שיכולה מגובה הדשא להיות הפנים של החלק האדום של העיר כמו הראל שלום. רק בגיל 23, אבל הוא האיש שמסמל יותר מכולם את השדרוג ההדרגתי במועדון מצד אחד, כמו גם את תקרת הזכוכית של כרטיס לליגת העל ששלום יודע מצוין כמה מתסכל להיעצר בה פעם אחר פעם, מצד שני. "כולם שואלים אותי מה יהיה שונה הפעם? מה למדנו? אני כבר ארבע שנים מנסה לעלות ליגה. לפני שנתיים, כשהשקיעו פה הרבה כסף ברכש זה היה צורב וכואב לפספס עלייה. בעונה שעברה כל המטרה היתה פלייאוף עליון ואחרי זה קצת התאכזבנו כי נפתח לנו התיאבון. אני יכול להגיד לך בצורה ברורה: השנה אין סרט שאנחנו לא עולים ליגה".
נו, תסביר למה הפעם כן?
"כי למדנו את הליגה הלאומית. התבשלנו. הבנו שבליגה הזו אתה יכול לשחק את הכדורגל הכי יפה ולשלוט ולהיות עדיף על היריבה בכמה דרגות, אבל בסוף מי שמסיימת משחקים כשידה על העליונה זו הקבוצה שידעה לעקוץ, לעשות אחד אפס ולהוציא ליריבה שלה את הנשמה. כי למדנו שאסור לספוג בליגה הזו, שלפעמים מותר גם בשיניים, עם אגרסיביות, לשמור על תוצאה. זה תהליך התבגרות של קבוצה ושל מועדון, מוכנות מנטלית, בדיוק אותו תהליך שאני עברתי ואני עובר כשחקן. עד העונה הייתי בשלב של לעבור מסע ושכר לימוד, והמועדון, ייאמר לזכותו, גם שמר עלי עם צמר גפן. עכשיו אני כבר מספיק מבושל ומוכן כדי לפרוץ כל מחסום אפשרי. אבל, חשוב לי להדגיש, לפרוץ את המחסומים ביחד עם המועדון ולא במקום אחר".
אמא יקרה
שלום, ילד טוב מעלה אדומים, גדל כחלוץ לתוך הקבוצה של היישוב שצמוד לירושלים, עד שבשלב מסוים רצה לקפוץ מדרגה ועבר לבית"ר. "לא התאקלמתי בבית וגן. הייתי מאוד חלש מנטלית. כל צעקה או הערה של מאמן היתה מערערת אותי. הייתי מופנם וביישן שלא הצליח להיות מחוספס בשלב ההוא כדי להצליח".
בסיום השלב של נערים א' הוא שוחרר מבית"ר, יחד עם צרות אישיות לא קטנות שהתלוו לסיפור הזה. "בדיוק באותו שלב ששוחררתי מבית"ר ההורים שלי התגרשו, ואני לא בקשר עם אבא שלי מאז, בגלל דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי. את כל ההתפתחות שלי ככדורגלן וכאדם אני חייב לאמא שלי. אני משחק ורץ בשבילה, אני פשוט חייב לה הכל". עם השחרור מבית"ר הוא עבר למחלקת הנוער של הפועל, ושם גם הוסב לתפקיד המגן השמאלי.
בשבוע שעבר היה זה שלום שפרץ את הסכר מול הפועל פתח תקווה והביא לקבוצה של זיו אריה ניצחון חשוב ומינימלי, ששומר אותה בעמדת זינוק מצוינת לקראת עליית ליגה. אבל אם תשאלו את שלום, שחגג לפני חודש 23, וכאן כנראה השינוי הגדול של הפועל החדשה, הוא לא עוסק בחישובים, לא ממש מסתכל על הטבלה, ואפילו לא מתבאס מכך שפגרת הקורונה עוצרת לקבוצה שלו את המומנטום.
"אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו בתקופה טובה וחבל שהקורונה עצרה לנו את הריצה, אבל חלק מתהליך ההתבגרות שלנו הוא להתעלם לגמרי מכל מיני דברים שקורים בדרך ויכולים לשמש כתירוצים. זהו, אין יותר דבר כזה לחפש אליבי. עצרו לנו את הליגה? אז אנחנו צריכים להמשיך להתאמן כמו מכונות, להתכונן בצורה המקסימלית לחזרה לליגה, ואז כשהיא תחזור להמשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד כדי שבסיום העונה הזו תהיה לנו סיבה לחגיגה. רק עם גישה וינרית כזו נשיג את המטרות שלנו".
בשם ההגנה
שלום, נוסף על שני שערים שהבקיע העונה והיציבות שהוא מפגין (בזמן שבשתי הליגות העליונות מגן שמאלי יציב זה מצרך נדיר) הוא חלק מחוליית הגנה שספגה 9 שערים ב־18 משחקים, ממוצע של שער בכל שני משחקים, הכי מעט בשתי הליגות העליונות. "העובדה שאנחנו חוליית הגנה שמשחקת שנה שנייה ברציפות מאוד עוזרת לנו כי אנחנו מתואמים כבר כמעט בצורה עיוורת. יש לנו את 'שר ההגנה', עוזר המאמן גולן חרמון, שעובד איתנו בלי הפסקה כדי שנדע להיות יחידה הגנתית אחת לא רק ברביעייה האחורית אלא כקבוצה שלמה, וזה, טפו טפו טפו, מביא את התוצאות".
לפני סיום שלום מנסה לחדד את החיבור שלו להפועל. "לפני שאני שחקן אני אוהד של הפועל, וגם אם ימכרו אותי או יחליטו לשחרר אותי פעם, תמיד אשאר אוהד. יכול להיות שהעובדה שהשם שלנו הוחלף מקטמון להפועל ירושלים זה גם משהו ששינה אצלנו את החשיבה, את המזל ונתן לכולם את הדחיפה שהיתה חסרה לנו כדי להגיע לאן שאנחנו מכוונים כבר כמה שנים טובות".