אני עוקב אחרי החדשות מדי יום. הורי אשתי וילדיי מתגוררים בספרד ולשמחתי הקורונה לא הגיעה לאזורים שלהם, אבל אלה רגעים לא נעימים. העובדה שכל כך הרבה אנשים, ביניהם חברים אישיים שלי, נפטרו מקורונה, כואבת. אין ספרדי שלא איבד קרוב למגפה הארורה הזאת. 600-500 איש בספרד מקפחים את חייהם כל יום. זה כמו מלחמת עולם. לשמחתי הסיטואציה בישראל טובה מאשר בספרד. שקלתי לחזור הביתה להיות קרוב למשפחה שלי אבל בחרתי בחיי נדודים ולכן אני נשאר כאן. אנחנו נשרוד את המצב הזה. הגעגועים קשים אבל אף אחד לא הכריח אותי לבחור לאמן מחוץ למולדת שלי.
דה אנדרסדה אנדרס
דה אנדרס
(צילום: באדיבות בית"ר ירושלים)
אנחנו עובדים יום־יום עם השחקנים, אבל אין לנו תאריך יעד מתי אנחנו חוזרים לשחק ואיך לחלק את הכוחות ואת תוכניות העבודה. בשבועיים הראשונים שחקני בית"ר קיבלו תוכניות אישיות, אבל עכשיו דרך הזום אנחנו עובדים מדי יום, והתחושה של הביחד, למרות שזה דרך מסך המחשב, שומרת לכולנו על השפיות. העובדה שהשבוע התחלנו לראשונה גם לפגוש את השחקנים ולעבוד איתם על כר הדשא, מוסיפה בכל ההיבטים המקצועי, הנפשי, החברתי ואלה הם סימנים מעודדים.
השחקנים במצב פיזי בסיסי טוב, אבל כולם יצטרכו בין חודש לחמישה שבועות כדי להיות בכושר לשחק כדורגל. האפשרות המזוויעה שלפיה יחזרו לשחק כדורגל לאחר חצי שנה בלי כדורגל תגרום לכך ששחקנים ברגע שיחזרו ייפצעו וכל העונה תהיה עם חיסורים כי הגוף לא יעמוד בזה. אנחנו עושים בינתיים את כל מה שאפשר כדי שברגע שיודיעו שהכדורגל חוזר נהיה מוכנים בצורה המיטבית.
∙ הביא לדפוס שלומי אהרוני