חנן אזולאי קיבל בסוף השבוע שעבר צו 8: "בוא לבית"ר נורדיה ונסה להציל את מועדון האוהדים מירידה לליגה ב'". אזולאי, הקפטן המיתולוגי של בית"ר ירושלים בעבר ומי שכמאמן הצליח העונה לעשות קסמים עם קבוצת הכדורגל הצנועה של בקעת הירדן (שאותה הוליך עד לפלייאוף העלייה של ליגה א'), מכיר את המועדון הירושלמי היטב. כצופה מן הצד הוא היה בלא מעט משחקים של הקבוצה.
"כיריב ספורטיבי הוא זכה לנצח השנה את נורדיה פעמיים, ובעבר גם זכה להיות אורח כבוד שזכה לטקס הוקרה מרגש ממועדון האוהדים. כשהקריאה מירושלים הגיעה אליו לביתו בבקעה, הוא לא היסס לרגע וביום שני אחר הצהריים הגיע לירושלים, לאימון הבכורה בצהוב־שחור. חשוב לציין כי אזולאי יאמן את נורדיה בהתנדבות מלאה. הדבר היחיד שהוא ביקש מהנהלת המועדון היה: "תדאגו שבכל אימון יהיו 30 כדורים. אני לא רוצה שאימון יתעכב בשנייה בגלל שהלכו להביא כדור תועה".
על פניו לאזולאי לא היתה שום סיבה להגיע לנורדיה. כאמור הוא סיים עונה עם קבוצה שהיתה מועמדת לרדת לליגה ב' וכמעט עלה איתה ללאומית, בדיוק הזמן להתרווח, להמשיך בגידול התמרים כחקלאי במושב תומר ולנוח. "השם בית"ר עדיין עושה לי משהו", אמר לנו השבוע אזולאי, שהביא איתו לנורדיה את עוזרו בבקעת הירדן רונן קצר. "אני אוהב אתגרים ואוהב אחריות. בגלל זה הפכתי לקפטן בית"ר ירושלים בגיל 24 וטיפלתי כמו אבא בכל הכוכבים שהיו סביבי. ביקשו שאגיע להציל, וכשקוראים לי אני מתייצב ומקווה שנשיג את התוצאה ונציל את נורדיה מירידה".
גניש והטעויות
ההגעה של אזולאי לנורדיה היתה מהלך מתבקש שהגיע באיחור ניכר. וכל מי שראה את תצוגת הנפל של הקבוצה במשחק המבחן מול בני לוד ביום חמישי שעבר יכול רק לתהות מדוע המהלך הזה לא נעשה עוד קודם. משחקו האחרון של ויקטור גניש כמאמן בית"ר נורדיה הציף על פני השטח את שלל הבעיות שגרמו לכך שמועדון האוהדים סיים במקום שלפני האחרון בליגה - ולכך שבמשחק המבחן הקריטי לעתיד המועדון הקבוצה מלוד הגיעה לירושלים, גילתה דומיננטיות וניצחה בצדק.
לוד של המאמן יוסי חכים אומנם לא נתנה משחק גדול, אבל ידעה לצאת לכמה התקפות מסוכנות ולנצל את הכבדות והנרפות במרכז ההגנה הבית"רי כדי לעלות ליתרון מוקדם כבר בדקה ה־11. החל מהשלב הזה נכנסה נורדיה לעמדת רדיפה, אולם התקשתה לעמוד ביעד, לא מעט בשל בחירה תמוהה של שחקנים על הדשא.
"המטרה מלכתחילה היתה להישאר בליגה" אמר לנו גניש השבוע. "עברנו שלוש פעמים טרום עונה בגלל הקורונה, לא ידעו אם הליגה תתחדש או לא. לא היה לי עוזר ולא מאמן כושר אבל החיבור שלי למקום גרם לי להמשיך לעשות הכל. הקבוצה למי ששכח' עדייi בליגה א' ולא נתנו לי לסיים את המשימה. אני מאחל לנורדיה שתישאר בליגה השלישית. אם הליגה היתה מסתיימת לפני חודשיים הייתי מאמן העונה".
שער ריק
נורדיה עוד עשתה מאמצים להשוות, אבל גילתה שוב עד כמה דל ההיצע ההתקפי שלה, שמסתכם בפריצות סילוניות על האגף של יוסי סולליך, קבלת כדור עם גב לשער של אמסי גובזה והעלאת הבלם דסליי טגניה לעמדת איום במצבים חופשיים. במגרש הצפוף בהר חומה, שבו גובזה נסגר הרמטית וסולליך התקשה לקבל מרחבים, זה ממש לא הספיק, ונטל ניהול המשחק נפל על הכישרון הצעיר אשר מששה, שזכה מגניש לקרדיט כמעט בלתי מוגבל השנה אבל ברגע האמת התגלה כבלתי בשל לסחוב קבוצה. לוד גילתה עליונות פיזית מול מששה הצעיר, ובכלל מול החניכים של גניש, ואם במשחק בית שבו נלחמים על העתיד המקצועי של המועדון הקבוצה לא מצליחה לגייס אנרגיות - אז מתי כן?
נורדיה תיאלץ כעת לחכות עד 25 ביוני למשחק ההזדמנות האחרונה בהחלט - מול קבוצה שתסיים שנייה בפלייאוף העלייה מליגה ב' לליגה א'.
