1. "זה לא הפער של תשע נקודות מהמקום שממנו יורדים ליגה. זו העובדה שאנשים פה, אלה שאמורים לספק תוצאות על כר הדשא, לא רוצים ולא יכולים. אין פה כלום ושום דבר. כל הקבוצה הזו, להוציא את השוער איתמר ניצן וילד שעוד לא עשה טירונות כמו אביאל זרגרי, לא יכולה לתת פייט בליגה החלשה הזו. לא ברור מה עבר בראש למי שבנה את הקבוצה הזו, אם הוא ניסה בכוונה ליצור תמהיל כל כך רע או שאנשים לא שייכים פה לענף. זו הקבוצה הכי גרועה בתולדות המועדון.
לא היה דבר כזה, גם לא בשנים שבהן בית"ר ירדה ליגה. התקווה היחידה שלנו היא שקבוצות אחרות יאבדו נקודות ולא יצליחו למחוק את הפער, כי בקצב הזה מי שחושב שירידה היא תסריט הזוי לא מבין עד כמה החומר שיש פה גם עלוב מבחינת האיכות וגם אוסף של פרזיטים בגישה, במחויבות ובהבנה שלו את המציאות". את הדברים הקשים האלה אמר השבוע גורם בבית"ר אחרי שבמשחק פלייאוף תחתון הכוכבים מבית וגן הצליחו בקושי לעבור את החצי מול הקבוצה שנמצאת במקום השביעי בטבלה.
אם מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה בית"ר נראתה כמו קבוצת נוער מול בוגרים, והיה מי שתלה את זה בפערי האיכות והתקציב, אז מתברר שזה הרבה יותר חמור. למעשה, אין היום בליגת העל, פרט אולי להפועל כפר סבא, קבוצה כל כך עלובה וגרועה כמו בית"ר, אסופה של שמות שמביישים את החולצה שהם לובשים ואת מאות האוהדים, שנסעו בשבת האחרונה שעתיים בכל כיוון רק כדי לחזור הביתה עם הפנים בין הידיים.
2. משה חוגג הצליח באומנות לשרוף פה בעונה האחרונה קרוב לעשרה מיליוני שקלים מכיסו הפרטי (השקעת בעלים) רק כדי לעשות כל טעות אפשרית. אמרו לו שהוויתור על דן איינבינדר, חנן ממן, דיוגו ורדסקה ואנטואן קונטה יפרק לו את הקבוצה, והוא הנהן ושלח כל אחד מהם הביתה, כשהוא ממשיך לשלם לחלק מהם משכורת בכל חודש וממן זוכה גם לפיצוי נדיב של ארבע משכורות. הזהירו אותו שאסור להתעסק עם ירדן שועה כי זה מקרה אבוד, התחננו אליו שייקח אותו מיעקב שחר בהשאלה, אז הוא שלף פנקס צ'קים ושם עליו 1.4 מיליון דולר. הזהירו אותו שפיזית מתיאוסיניו לא יכול להתמודד ברמות האלה של הכדורגל הישראלי ושהוא אחרי פציעה, אז חוגג שרף עליו 750 אלף דולר. אמרו לו שחוזה עתק לאלירן עטר שמבוסס על גולים זו סכנה ברורה ומיידית, והוא חתם.
למעשה, היחיד שחוגג התנגד לצירופו אבל החליט לזרום עם סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, שלחצו שיגיע, הוא ניקו הולסאק. ובכל זאת, עם כל הביקורת על חוגג, צריך לרחם עליו. ראשית, על היריקה השבועית שהוא מקבל מהאנשים שהוא משלם להם משכורות עתק. שנית, מכיוון שהוא אינו מסוגל להשתחרר מהקונספט שלפיו הוא מבין בכדורגל. ושלישית, משום שהוא התגלמות הנאיביות. הוא בטוח שהעובדה שהוא גאון בעסקים, במיוחד ביכולת למכור קרח לאסקימוסים ולהיחלץ מכל מכשול בדרך לעיסקה, עובדת גם בכדורגל. אז זהו, שכדורגלנים, הגיע הזמן שיפנים, הם העם הכי בודגני בעולם. שועה לא מסוגל לנשק לחוגג את הראש אחרי שהציל לו את הקריירה.
אם כבר הוא יותר יאמין שמותר ללכת במגרש כי יש פראיירים שמתחלפים וישלמו. מתיאוסיניו לא יירק דם כדי להוכיח לעולם שחוגג צדק כשהנחית אותו פה. אם כבר הוא ימשיך להתעסק בכל חוץ מאשר בכדורגל, כי הישראלים האלה לא מבינים כלום, מתברר. אלירן עטר, מיכאל אוחנה ועלי מוחמד לא ינסו למנף את המיליונים שחוגג הוציא עליהם כדי לתת תמורה ולהמשיך להשתדרג, כי את האקזיט הם כבר עשו ועכשיו כל השאר זה בונוס. לשי קונסטנטין לא אכפת לחזור לבינוניות של בני יהודה, ואת אורן ביטון לא מעניין שהקבוצה הבאה שלו תהיה חדרה או נוף הגליל, גם לא את מגבו.
חוגג הוכיח כבר בשלוש השנים שלו בבית וגן שכשעף לו הפיוז הוא לא רואה בעיניים. הוא צריך לפנות ביום שבו נגמרת העונה ליועץ המשפטי של המועדון, עו"ד רוני מוסינזון, ולהוציא לפחות 15 מכתבי פיטורין.
3. מאז שנולדה ועד שהלכה לעולמה עיסקת בן חליפה חוגג ניסה לשנות כאן נרטיב כשטען בתוקף שיש גל חדש של אוהדים שמאס בלה פמיליה ושהוא מעתה נותן את הטון ביציע. זה היה מדויק בערך כמו העיסקה עם השייח' מדובאי. בשבוע שעבר מול כפר סבא ובשבת שעברה בנתניה היחידים שהגיעו ליציע הם ארגון האוהדים. שם יש בטן מלאה על הבעלים, ובשני המשחקים האחרונים הוא ספג קללות נמרצות. הם לא סולחים לו על כך שבכל הזדמנות הוא יורד מולם לגליץ' ומכנה אותם בשמות גנאי, ביניהם המונח סרטן. מול נתניה, בסיום, יצא אליהם אלי אוחנה. "אני לא בית"רי פחות מאף אחד מכם", אמר לארגון. "תרגיעו עם הקללות ותאמינו לי שאנחנו מודעים לבעיות ועושים את המקסימום כדי לפתור אותן".
והם ענו: "שלושה חודשים חוגג כותש אותנו, מה הוא מצפה שנגיב בסוכריות ופרחים? הקבוצה היא קודם כל של האוהדים, לא של הארגון, של הקהל. חוגג מסיט את האש מהכישלון שלו ומפיל את כל התיק עלינו". אם לחוגג אין מספיק צרות, כנראה את החזית מול לה פמיליה הוא יצטרך לפתור ומהר. אפשר לאהוב אותם, אפשר לסלוד מהם. עובדתית, הם היחידים כרגע שמביעים עניין במה שנשאר ממועדון הפאר הזה.
4. שבת (האחרונה) בבוקר, יום גשום. יוסי מזרחי עם צינון כבד וחום מגיע לבית וגן לצפות במשחק של הנוער מול סכנין, יוצא מדעתו משער השוויון שסופגים הג'וניורים מסכנין ומסיימים בתיקו מאכזב. מוצ"ש, עשר וחצי בלילה, מזרחי עומד בפינת האצטדיון בנתניה, יונק מסיגריה ולא מבין איך נפל לצרה הזו, איך פותרים את הברוך הזה, ומי לעזאזל הצליח להביא אימפריה כזו למצב כזה עגום. הנה לכם עולם הפוך: דווקא מאמן בית"ר, שאסור לו להתרגש יותר מדי, לוקח ללב יותר מכל השחקנים שלו גם יחד.
