ההחלטה התקדימית של כבוד השופטת מיקה בנקי, שלפיה התביעה של מספר חברי לה פמיליה שהוצאו מטדי במשחק מול בני יהודה אינה מתקבלת, היא אומנם ניצחון תקדימי לבית"ר ולמשה חוגג בבית המשפט, אבל היא רק תסלים את המאבק בין חברי ארגון האוהדים הקיצוני למועדון. מנהיגי לה פמיליה, שטענו לאפליה בעצם העובדה שלא מאפשרים להם לצפות במשחק כדורגל, נדחתה על הסף על ידי השופטת, שכתבה בהחלטתה: "המבקשים לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה לכאורה שלפיה הופלו מחמת השקפתם בניגוד לחוק איסור הפליה. המחלוקת בין המבקשים והמשיבים אינה בגדר 'השקפה' שאליה התכוון החוק והמבקשים לא הופלו. המבקשים אף לא הוכיחו זכות לכאורה להיכנס ללא סייג לאצטדיון לצפות במשחקי הקבוצה. מניעת כניסת המבקשים למגרש עולה לכאורה בקנה אחד עם חובת המשיבים להבטיח את הסדר הציבורי ושלום הציבור באירוע.
"הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר המבקשים בבקשתם עומדים על זכותם לקלל ולהתנהג באופן שיש בו משום הפרה של כללי ההתנהגות באירוע ספורט כפי שנקבעו בתקנות איסור אלימות בספורט (כללי התנהגות באירוע ספורט ודרך פרסומם), תשע"ב-2012, וגם בשל כך אין מקום להורות למשיבים לאפשר את כניסתם".
אנשי לה פמיליה, 40 במספר, שהוצאו מהאצטדיון יערערו על ההחלטה, אבל חוגג רושם ניצחון במערכה קריטית מבחינתו.
"בטווח הארוך, זהו אחד הנצחונות הגדולים והחשובים בספורט הישראלי בכלל ולבית"ר ירושלים בפרט" אמר בעלי בית"ר. "הניצחון הזה יאפשר להילחם בגזענות ובאלימות בצורה טובה בהרבה, כזו שתהפוך את מגרשי הכדורגל למקום ראוי עבור ילדים ומשפחות. האהבה מנצחת". האיש שמייצג את בית"ר בתביעה הזאת, עו"ד עמית חדד, הוסיף: "זהו יום חשוב לספורט הישראלי ולמלחמה באלימות בספורט. בפסיקה תקדימית קובע בית המשפט שלבעלי קבוצת ספורט יש לא רק את הזכות להילחם באלימות ובגזענות, אלא את החובה להילחם בתופעות בזויות אלה ולמנוע מאוהדים גזענים ואלימים כניסה למשחקים. מר חוגג החליט שבית"ר תהיה קבוצה בלי אלימות ובלי גזענות, וזהו שלב נוסף וחשוב במאבק המוצדק שלו".
בבית"ר חייכו השבוע. זו לא היתה רק הפסיקה התקדימית של בית המשפט, אלא גם העובדה שמכבי תל אביב הרחיקה לכל החיים אוהד שלה שקילל באופן גזעני את מוחמד עוואד ממכבי חיפה. בבית וגן בטוחים שההחלטה של מכבי נולדה בעקבות פסק הדין של השופטת בנקי ובירכו במכתב רשמי את מכבי על המעשה. חוגג גם מתכנן להשתמש בתקדים של מכבי ולהרחיק גם כן אוהדי בית"ר מתפרעים לכל חייהם. כרגע לפחות שורר שקט, שמבשר כנראה על סערה. בבית וגן אומרים שהלה פמיליה שולחים שליחים לחוגג כדי לקיים ועידת פסגה של פיוס וסולחה. בצד של הארגון מכחישים ונשבעים שהם לא ירפו מחוגג יהא המחיר אשר יהא. "לא יהיה פיוס אלא יציעים נקיים מגזענות ואלימות", אומר בכיר בבית"ר. "שיצהירו שהם מוכנים לקבל שחקן ערבי בבית"ר ומבטיחים שהיציעים יהיו סטריליים ואז נראה. בינתיים אפילו את בן חליפה כרוכש פוטנציאלי הם לא הסכימו לקבל אז חבל על הזמן. מי שקושר את המלחמה של חוגג בניסיון שלו להסיט את האש מהקבוצה מבלבל את המוח".
שלום בית זו לא אופציה
חוגג יורה לכל הכיוונים. לפני משחקי החוץ מול הפועל תל אביב והפועל חיפה ביקשה בית"ר מהנהלות הקבוצות שלא לאפשר כניסת אוהדים מלה פמיליה שמסומנים כמועדים לפורענות. בית"ר גם חתמה על כתב שיפוי שלפיו בכל תביעה של אוהד נגד האדומות מתל אביב וחיפה שבעקבותיה האוהד יזכה לפיצוי, בית"ר תישא בכל ההוצאות. האגודות היריבות סירבו לשתף פעולה עם הבקשה הזאת בטענה שהיא לא חוקית, אבל ההחלטה של השופטת בנקי מערבבת עכשיו את כל הקלפים מחדש.
השבוע היו המון קולות של אוהדים נטולי זיהוי ארגוני שביקשו למצוא את הדרך לשלום בית. אחד מהם, אוהד בית"ר דרוזי, מאג' קאמל אבו־אסי שמו, כתב כך:
"בוקר טוב חברים יקרים,הפוסט הזה מופנה לאדון משה חוגג. אני מגיל 0 אוהד בית"ר, בתור ילד קטן תמיד חלמתי לבוא ליציע ולראות את בית"ר, חייב לומר שכשהייתי מגיע למשחקים בגיל צעיר תמיד פחדתי מהתגובה של הקהל ואיך יקבלו אותי כדובר השפה הערבית וכדרוזי ששונה בנוף היציע, ותמיד ניסיתי שלא להתבלט ביציע ולשבת בפינות שלא תהיה לי אינטראקציה עם שאר האוהדים.
"לפני כעשר שנים גרתי באילת, עבדתי במלונאות והתארחו אצלי במלון כמה חבר'ה אוהדי בית"ר ששייכים לארגון לה פמיליה, ובהיכרות הקצרה שלנו בחופשה שלהם התחברנו דרך האהבה לבית"ר והם עמדו על זה שלמשחק הקרוב (זה היה נגד הפועל) שאני אבוא ואצור קשר איתם לפני שאגיע. נסעתי באוטובוס מאילת, ספונטנית.הגעתי לטדי (התרגשות שלא ניתן לתאר), דיברתי עם החבר'ה, ומשם הכל כבר סיפורים ששמרתי לנכדים. קבלת הפנים שלהם היתה יותר טובה ממה שהכרתי בחיי, באותו לילה בגלל שזו היתה הפעם הראשונה שאני בא מאילת לטדי לא ידעתי שבחזור בשעות המאוחרות אין אוטובוסים לאילת ומהסיבה הזאת לא היה לי איפה לישון. אחד האנשים היקרים מהיציע דאג לי ללינה אצל חבר מהיציע בירושלים ויום למחרת אותו חבר גם ליווה אותי עד לאוטובוס.
"עם הזמן הקשר התהדק וכל הדעה הקדומה והלא נכונה שניזונותי דרך התקשורת על אוהדי בית"ר התברר לי במציאות ולא בפנטזיות שהיא דמגוגית, שקרית, לא נכונה, מוטעית ומסיתה נגד האוהדים. תקשיב, אני לא מנסה להתיפייף ובטח לא אומר שחברי הארגון הם מלאכים. הם בעצמם אומרים שהם לא מלאכים. אבל היי, בכל קבוצה בארץ ובחו"ל יש קהל שתפקידו להיות יותר דומיננטי, יותר פעיל, יותר מקלל ומוציא שירי גנאי נגד קבוצות אחרות, וגם קללות, רחמנא ליצלן. כן כן, אחרת לא היית רוכש את בית"ר, היית הולך לחדרה.
"אבל בטווח סטיית התקן הארגון (במיוחד בתקופה שלך ובתוספת של שלוש שנים אחורה) מתנהג 'כנורמלי' מבין ארגוני האוהדים בארץ. לך תרכוש את מכבי, תשמע את שירי האונס לילדות של הפועל, תרכוש את הפועל תשמע שירי נאצה נגד מכבי ותנועות של מועל יד, לך לחיפה, ותראה איך אפילו אחרי 30 שנה כבעל בית והזרמת אין סוף מיליונים עדיין יקללו אותך ויורידו אותך מבמת החגיגות אחרי זכייה חלומית בגביע בגלל טעות במילה אחת, ואגב, בכל שלושת היציעים הנ"ל האלימות והגזענות לא פוסחות בשום משחק.
"יודע מה ההבדל היחיד? שאת בית"ר מסקרים באופן מוטה ומוקצן. אתה בעצמך אמרת את הדברים האלה כשרכשת את המועדון ואיזה ימים יפים אלו היו בהתחלה, כשאתה בעצמך התמודדת מול העיתונאים וידעת להשתיק אותם ולהגן על האוהדים של הקבוצה שלך, זוכר?
"שלא תבין אותי לא נכון. אני (אם אתה זוכר אפילו בהתכתבויות בינינו) תמכתי בצעדים שנקטת מתחילת הדרך, כשהבאת את עלי מוחמד (שלדעתי מאכזב מקצועית). אני הייתי הראשון באימון פתיחה ובצעד מאוד לא פופולרי הרמתי אותו על הכתפיים אחרי שאוהדים בודדים (שנינו יודעים זאת) קיללו ואתה איימת לעזוב את בית"ר. ואחרי זה גם דיברתי עם ראשי הארגון בנושא והסברתי שלדעתי צריך לקבל אותו כל עוד זה מקצועי.
"כשהתחלת את סיפור המכירה עם השייח' מאבו־דאבי גם תמכתי וגם דיברתי עם ראשי הארגון והסברתי שכל עוד זה לטובת בית"ר אין לנו זכות לשבור את הכלים וטובת בית"ר מעל הכל.
"אגב, בשני הצעדים האלה (שאף אחד לפניך לא הצליח לעשות) הארגון לא מנע כלום בצורה לא חוקית. עלי מוחמד עוד בבית"ר, השייח' (אם הוא קיים) לא אושר על ידי הבקרה, ובנוסף היציע (למעט קללות נגדך) עדיין היה היציע הטוב ביותר מבחינת ההתנהגות בליגה.
"אני חייב להדגיש דבר אחד: קללות נגד אשתך או נגד הילדים שלך מבחינתי זה קו אדום, ומי שעשה את זה צריך להיענש גם על ידינו כקהל. אגב, חברי הארגון אומרים זאת בכל מקום אפשרי.
"במשחק לפני שבוע נגד הפועל חיפה בסמי עופר באתי עם הילדה והאשה שלי. מאחורינו היו אוהדים שמחו נגדך ואוהד שתמך בך התחיל לקלל ולהתגרות בהם. אבי כהן (אחד מראשי הארגון; ש"א) היה זה שהרגיע את הרוחות ומנע מהאוהדים ביציע לריב. אגב, אלה אותם אנשים שבכל משחק מונעים שירי גזענות והתפרעויות, אבי כהן, משה חולון, עמיחי חיון והשאר שאני ואתה מכירים, כמעט כל שבוע בכל משחק אני רואה במו עיניי פעם אחר פעם איך הם מונעים קריאות גזעניות או כל דבר אחר שעלול לפגוע בקבוצה או ביציעים.
"עזוב את התרומות והדברים הטובים שהם עושים, שאני לא צריך לספר לך עליהם, אבל במקום שאתה לא נמצא, ביציע, אני כן יכול לומר לך ואני מוכן להעיד בכל מקום שהאנשים האלה הם הפנים היפות של היציע שלנו ושל הקבוצה, אנשים שעושים לילות כימים למען הקבוצה ואחראים על מתיחת הפנים של הקבוצה לטובה.
"אני לא רוצה לחשוב מה היית אומר בעיתונות אם מה שקרה אתמול במשחק בין מכבי לחיפה (אבוקות, קללות גזעניות, ריבים בין שחקנים, עצירות משחק ועוד) היה קורה לבית"ר. אתה שומע משהו בתקשורת הבוקר? לא, כי בעלי הבית של הקבוצות לא נותנים לעיתונות לגיטימציה לזה.
"סליחה על החפירה, אבל אם קראת עד פה אני באמת מבקש שאתה כבנאדם שחושב את עצמו לאינטליגנט וכבוגר האחראי, אם טובת בית"ר עומדת לנגד עיניך תוותר על האגו ותחשוב על הפתרון הנכון לסאגה שכל כלי התקשורת והיריבים שלנו רק מייחלים לה, בואו אלי לעוספיה אתה ואותם אנשים מהארגון, חמש דקות אתם יוצאים מאצלי כשהכל מאחורינו, וכולנו בעונה הבאה בגן סאקר חוגגים".
לזה חוגג הגיב בפוסט משלו לאוהד אבו־אסי: "אתה, אוהד מקסים ותמים, תתאכזב לשמוע שגם שחקן מהעדה שלך, שעושה צבא ותורמת רבות למדינה, לא מקובל אצל קיצוני לה פמיליה. אתה מוזמן לשאול את סניף חולון, אני כבר שאלתי בעבר מסקרנות. רק טובת בית"ר צריכה להיות רלוונטית. לא דת, לא צבע, לא נטייה מינית, אך ורק מקצועית. לא אעצור עד שכך יהיה ועד שאנשים כמוך ירגישו נוח לבוא לטדי עם הילדים שלהם".
ארגון אלטרנטיבי
לפני כמה שנים הוקם ארגון אוהדים אלטרנטיבי ללה פמיליה, 'שער האריות' שמו, שעם הזמן ובגלל הדומיננטיות של לה פמיליה פורק מנשקו. השבוע פרסם ארגון 'שער האריות' פוסט שבו הוא מבשר על קאמבק.
"הפסקנו לשתוק! כבר ארבע שנים שאנחנו מקבלים הודעות בלתי פוסקות: 'למה אתם נעלמים? למה רואים אתכם רק לפעמים? למה אתם שותקים כל כך הרבה זמן? למה אתם לא מתמידים?' שתקנו ושתקנו ושתקנו. ספגנו, ספגנו וספגנו. שילמנו מחירים אישיים מכל הבחינות, והחלטנו להפסיק לשתוק. אחרי ארבע שנים של ייסורים הגיע הזמן לכתוב את האמת.
"מאז קם הארגון הזה נראה כי כולם עושים הכל כדי שלא נוכל להתקיים, בראש ובראשונה גורמים ביציע המזרחי, שאותם כולם מכירים, לרבות אלימות פיזית, קללות ואיומים בלתי פוסקים. אובססיה של ממש.
"כדי להצליח לעודד איך שאתה רוצה ביציעים של בית"ר ירושלים צריך הרבה נחישות ואומץ. אתה נלחם נגד כל העולם כי אתה רק רוצה לעודד. אז הנה לקט רק כדי שתבינו.
- משחק חוץ בנתניה מול מכבי תל אביב לפני ארבע שנים - 40 איש חיכו לנו בחוץ עם מקלות וחולצות שחורות, חלקם רעולי פנים. שנייה לפני שהתחיל שם לינץ׳ הגיעו פרשים של מג"ב, שלמעשה הצילו אותנו מאירוע שהיה נגמר כנראה בבית חולים.
- איומים מפורשים, הן ביציע והן בשיחות טלפון והן בהודעות ווטסאפ, שאם לא נסגור את הארגון כל מי שילבש חולצה של 'שער האריות' יקבל מכות.
- ניסיון אלים לגנוב לנו תוף. חטיפה של תוף כאשר קורעים לנו אותו לגזרים מול העיניים.
- ניסיון אלים לגנוב לנו חולצות של הארגון על הגשר מחוץ לטדי. מישהו או כמה פרצו לחצר של אחד מחברי הארגון וגנבו דגלים ומוטות שקנינו בכספנו האישי. לא נגנב דבר מהמקום פרט לכך.
- משחק גביע הטוטו מול הפועל תל אביב במושבה. הקיפו אותנו כמה אנשים תוך איומים מפורשים. לצערנו נאלצנו לערב את גורמי המשטרה בזמן המשחק ולצאת בדקה ה־70 מהמשחק ופשוט לברוח.
- במשחק הקבוצה בראשון לציון נחטף לנו דגל.
- במשחקי הנוער היינו נוהגים לתלות דגלים ולעודד את קבוצת הנוער. באחד המשחקים פרץ למגרש אוהד, חטף את אחד הדגלים וניסה לקרוע אותו.
- בגמר הגביע הכנו באנר ענק. עבדנו עליו לילות כימים ושילמנו בכספנו האישי. לפני המשחק לאורך שבוע שלם קיבלנו אינספור איומים שאם נעיז להעלות את הבאנר יהיה בלגן ביציע. ביום המשחק, כשרצינו להרים את הבאנר, כמה חברים מאוד ידועים הגיעו פיזית ואיימו שאם הבאנר עולה יחכו לנו בחוץ.
- אחרי שנה של פעילות קיבלנו טלפון שבו הודיעו לנו שהתקבלה החלטה אצלם שאם נמשיך את הפעילות שלנו בשנה הבאה יעשו כל מה שצריך כדי שנפסיק לפעול, ולכן השהינו את הפעילות בשנה השנייה.
- חזרנו לפעילות. לאחר שנה נוספת של פעילות הגיעה בקשה מפורשת מהנהלת המועדון שנסגור את דף הפייסבוק שלנו בטענה שאנחנו מייצרים פילוג. ועוד ועוד ועוד.
ולסיום, החל מהעונה הבאה אנחנו הולכים לתפקד כארגון בכל משחק ונגיע לכל מקום. למי שיעיז לתקוף אותנו, אנחנו מודיעים כרגע שאנחנו לא שותקים יותר ואנחנו הולכים להגיש תלונות במשטרה נגד כל מי שיעיז לפגוע בשערה אחת משערות ראשינו. נגיש תלונה על כל איום שיגיע אלינו, מרומז או מפורש. תקראו לנו מלשינים, תעשו מה שבא לכם, אנחנו סיימנו לשתוק".
סוף דבר
המלחמה אם כן בראשיתה. יכול להיות שחוגג יסיים אותה כשידו על העליונה. ויכול להיות, כפי שמקרי העבר הוכיחו, שהוא יובס בידי הארגון, שגירש מכאן שני בעלי בית, יושב ראש וגם לא מעט שחקנים. הקול השפוי היחיד בשבועות כאלה היה של איתמר ניצן, שבשבוע שעבר אמר באומץ ברדיו ירושלים משפט שבטח הרתיח את חוגג: "מרחיקים לכת. שני הצדדים רוצים בטובת בית"ר ירושלים. המטרה והרצון שלנו כשחקנים הוא שהדברים יהיו טובים לשני הצדדים. שני הצדדים רוצים בטובת בית"ר ירושלים. הלוואי שזה יסתדר ודברים ייפתרו".
דבר אחד בטוח: בית"ר ירושלים תפסיד מהמלחמה הזאת, כי גם אם חוגג 'ינקה' את היציעים, כל מי שהמועדון הזה חשוב לו התעייף - מלה פמיליה, מבעלים שמנסה לשנות סדרי עולם, ממועדון שהכל קורה בו חוץ מאשר כדורגל. סליחה על ההקבלה, אבל רוב מכריע של תושבי מדינת ישראל שהיו השבוע תחת מתקפת טילים לא שש אלי קרב אלא רוצה שקט. וכך גם הרוב המכריע של אוהדי בית"ר, שרק רוצה לראות אותה מצליחה. הדמויות מסביב, אבי כהן, משה חולון ושות', כשממול חוגג, גאידמק, טביב או קורנפיין - זה פחות מעניין אותם. הם רוצים מלחמה על כר הדשא ועל כל כדור, ואת זה כנראה הם לא יקבלו.