לפני חודש וחצי הגיע עידן ורד, קפטן בית"ר, לנתניה להרצות על התקפי חרדה במסגרת יום בריאות הנפש. ורד חשף כבר באפריל 2020 שהוא סובל מהתקפי חרדה. "חטפתי שלושה התקפי חרדה קיצוניים", סיפר אז. "זה הכל מסטרס. זה קרה גם למסי, ללברון ג'יימס ולקווין לאב. זה יותר שכיח אצלנו הספורטאים, ואם החשיפה שלי תעשה טוב לילד אחר או לספורטאי אחר, מה טוב". מאז ורד חורש את הארץ בהרצאות על הנושא, כשהוא מבהיר בכל הרצאה: "אין בעניין הזה שום דבר חריג. צריך להכיר בו ולטפל בו".
אבל בהרצאה ההיא בנתניה קרה משהו יוצא דופן לורד. בסיומה ניגשו אליו לא מעט אנשים מהקהל, הזדהו כאוהדי בית"ר שנים רבות ואמרו לו: "אתה עבורנו סמל ומקור להזדהות, אבל בשביל הנפש שלך הגיע הזמן שתעזוב את בית"ר ותלך למקום אחר כי המועדון לא במצב טוב והוא גם לא יודע להעריך אותך". ורד חייך. "אני לא יכול ללכת נגד הלב שלי", אמר להם. במקביל, הסלולרי של ורד מלא בהודעות מהשרופים ביותר באוהדי בית"ר, שגם הם מייעצים לו לעזוב. "לא צומח דשא בבית וגן", כתב לו אחד מהם. מדובר, תאמינו או לא, באותם אנשים פחות או יותר שכשורד נמכר בסיום עונת 2010/2009 למכבי חיפה 'חטפו' אותו למכונית (בשיתוף פעולה שלו), אוהדים שהבהירו ש"ורד לא ישוחרר עד שלא תתבטל העיסקה עם יעקב שחר".
באופן מדהים, גם הסביבה הקרובה של ורד, אשתו מאי, אביו נמרוד שמנהל לו את הקריירה ועוד, מתחננים אליו כמעט שימשיך הלאה. "תסתכל על לואיס סוארס", הם אומרים לו, "שעזב את ברצלונה בדמעות והפך להיות המנצח הכי גדול בעולם הכדורגל כשזכה באליפות עם אתלטיקו מדריד. תסתכל על זינדין זידאן, שאחרי שנעלב מראשי ריאל מדריד שבר את הכלים. תחשוב על עצמך, על האפשרות לזכות שוב בגיל 32 סוף סוף בתארים. כולנו אוהבים את בית"ר, אבל יש גבול לכל תעלול".
× × ×
נקודת המפנה בעלילה של יחסי ורד ובית"ר התרחשה לפני חודשיים וחצי, ב־17 במרץ. אחרי שהודחה מגביע המדינה בידי מ.ס. אשדוד קיבל ורד, שחלם להניף את גביע המדינה כקפטן בית"ר, שיחת טלפון מהבוס משה חוגג. "אני גאה בהופעה שלך, במאמץ שלך, בהקרבה שלך. הלוואי שכולם היו מחויבים כמוך. אתה תמשיך איתנו הרבה שנים ותהיה חלק מהעתיד של המועדון".
לא זו בלבד, אלא שחוגג גם פרסם באותו שבוע פוסט ארוך בדף הפייסבוק שלו, אחרי שכעבור שלושה ימים בית"ר הפסידה לאשדוד שוב ונפלה לפלייאוף התחתון, וכתב כך: "במשחק הקודם, לא האחרון מול אשדוד, אלא בגביע, היה רגע שבגללו התקשרתי ודיברתי עם עידן ורד וביקשתי שימשיך איתנו. הרגע הזה היה כשעידן איבד כדור, קם על הרגליים, רץ, עשה גליץ', חילץ את הכדור בחזרה ומסר לירדן שועה שכבש. הרגע הזה בשבילי מסמל את מה שבית"ר צריכה להיות, לחימה ללא פשרות, להשאיר את הכל גם כשמפסידים, והפסדנו לאשדוד. הרגע הזה הוא דרמטי עבורי, ואני מקווה שהוא יהיה דרמטי עבור המועדון. הוא קפטן אמיתי. אני שמח לראות שלאחרונה הוא נראה טוב יותר מבחינה מקצועית. עברו עליו תקופות לא פשוטות, אבל הרגע הזה שילד צעיר רואה את הקפטן מאבד כדור, רץ, נלחם ולא מוותר עד שהוא לוקח אותו בחזרה, זה מה שצריך לראות בבית"ר".
כל בר דעת, וכך גם ורד עצמו, היה מבין מהפוסט המשתפך הזה שורד הוא באנקר מבחינת חוגג לעונה הבאה, שזה יהיה הוא, הקפטן, ועוד עשרה. אבל חודשיים וחצי ו־ורד לא קיבל אפילו שיחת טלפון, אפילו זימון לשיחה שבה מספרים לו על עתידו. הוא ניזון משמועות על כך שחוגג מתכוון להציע לו חוזה נמוך יחסית למה שהרוויח בשנה האחרונה, שהפיצוי יהיה חוזה ארוך טווח שיקשור את גורלו עם גורל המועדון. אבל הטלפון הזה לא הגיע. נספר אפילו שבאחד המקרים ורד קיבל טלפון ממספר מזוהה שדומה מאוד למספר של חוגג, והלב שלו קפץ מאפס למאה בכמה שניות ולהפך, כמו אצל נערה שמחכה להזמנה מבן כיתתה לנשף הסיום.
"אם היו אומרים לעידן שהמצב הכלכלי קשה והוא צריך לעשות ויתורים נרחבים כדי להישאר הוא לא היה חושב פעמיים", אומר מקורב לקפטן. "הוא מעולם לא סירב לקיצוץ או להצעה נמוכה כשהיה מדובר בבית"ר. אפילו בקיץ המסויט לפני שחוגג הגיע, כשהיו עליו הצעות מקבוצות אחרות עם שכר גבוה מזה של בית"ר הוא היה מסתובב בבית וגן ואומר: 'אני לא הולך לשום מקום, רק שלקבוצה הזו יהיו אבא ואמא'. בקיץ שעבר הוא הלך ודרש מהשחקנים יחד עם דן איינבינדר שיקצצו בגלל הקורונה". בבית וגן תמיד ידעו שורד מגיע ממשפחה אמידה, שהוא לא זה שיפוצץ משאים ומתנים בגלל עשרת אלפים דולר לכאן או לשם. בלא מעט מקרים ידעו לנצל את זה. ורד היה חוזר הביתה עם הסכם חתום, שומע מאבא שלו, איש עסקים ממולח, ש"שוב דפקו אותך" ומחייך. במקרה אחר ורד מימן מכיסו טיפולים בפציעה בכף הרגל שלו בסך כולל של 40 אלף דולר ואפילו לא העיז לבקש מבית"ר שתשתתף ולו בצורה סמלית בעלות הטיפול.
מקורב לורד: "אם היו אומרים לעידן שהמצב הכלכלי קשה והוא צריך לעשות ויתורים נרחבים כדי להישאר הוא לא היה חושב פעמיים. עידן מעולם לא סירב לקיצוץ או להצעה נמוכה כשהיה מדובר בבית"ר"
הפעם ורד היה בטוח שחוגג מתכוון להציע לו שכר סטנדרטי של קצת יותר ממאה אלף דולר לעונה (אחרי שבשנים האחרונות שכרו נע בין 150 ל־180 אלף דולר לעונה) בחוזה ארוך טווח שבסופו תפקיד מקצועי במועדון. אלה הדברים שהם שוחחו עליהם אחרי 'שבוע אשדוד', כשחוגג נותן כאמור גושפנקה לדברים באמצעות הפוסט שפרסם. אלא שמאז חוגג נעלם לורד. בשיחות סגורות, כשמנסים להסביר לקפטן בית"ר שזו התנהגות פוגענית הוא מסרב לשתף פעולה. "מכבי חיפה הראתה לסמל שלה יניב קטן את הדרך החוצה למרות שהיה לו חוזה לעוד שנתיים. אוהדי בית"ר לא היססו לקלל את אלי אוחנה ואורי מלמיליאן. אני לא מצפה לכלום אז אני לא נפגע מכלום".
× × ×
ובכן, זה לא מדויק בעליל. היה שלב שורד, כמעט בצורה אגבית, לא יכול היה להתאפק, ובמסדרונות בית וגן אמר לאלי אוחנה ולמוני ברוש: "אני היחיד בקבוצה הזו שיש לו ביקוש ואם אני יוצא לשוק יש לי לפחות שתי הצעות. שחקנים אחרים פה, אף אחד לא רוצה לגעת בהם, ודווקא אליי, שעשיתי כמה דברים בחיים שלי עבור בית"ר ירושלים, בעל הבית לא מתקשר". ורד ידע מצוין על מה הוא מדבר. הוא מחזיק כבר למעלה משבוע ימים בטיוטות חוזה מהפועל באר שבע והפועל תל אביב. הוא צריך רק לשלוף עט ולחתום. הוא כבר לא מאמין שחוגג יפנה אליו, ויש מי שטוען שברגע שבית"ר תחתים מאמן ורד יבין שהסיפור נגמר ויודיע לרוני לוי או לניר קלינגר, שני מאמנים שיש לו איתם יחסים נהדרים, במי הוא בחר.
הסיפור הזה עצוב לא בגלל שורד הוא איזה כוכב כדורגל שטרם נראה במחזותינו. ממש לא. הוא עצוב בגלל שהוא היחיד מכל הערב רב שיש בבית"ר ירושלים שאפשר להזדהות איתו ולראות בו אחד משלנו (זרגרי, עם כל הכבוד, עדיין צריך לגדול וקריאף להטביע חותם). זה סיפור עצוב בגלל שמתברר שבית"ר ירושלים זקוקה לעידן ורד יותר מכפי שהוא זקוק לה. לא רק מקצועית אלא גם מנהיגותית. היה מי שאמר לורד השבוע שהוא הולך לזכות בכל הקופה. גם לקבל חוזה שיהלום את רצונותיו, גם לשחק בקבוצה (אם וכאשר זו תהיה באר שבע) שמתכוונת להתמודד על כל התארים, וגם להתחיל לעסוק בכדורגל בראש שקט ופחות בבתי מלון, ארוחות צהריים ושאר המטלות של קפטן. כל זה אחרי ששימש במשך שנה כסוג של גננת בחדר ההלבשה המפורק ביותר שהיה בבית וגן מאז ימי אלי גוטמן וג'ובאני רוסו. אך מה שהכי עצוב זה שמשנה לשנה, בעוד חוגג שורף כסף על חתולים בשק ומברבר את עצמו לדעת, דווקא כמה פינות חמד נדירות שצריך לשמר במה שנשאר מבית"ר, מוצאים את הדרך להקיא אותם החוצה.
