"אני הוא גדליה רבע איש, אבל אני שמח, אין לי בית יש לי כביש, מעל הכביש ירח". את השיר הזה של דקלון, שי ברדה שומע בנסיעות מחולון לבית וגן כל יום. שיר מיתולוגי, שמספר על איש פשוט שחולם בגדול לכבוש את העולם, שמגיע מהשכונה אל הפסגה בטקסט שנע בין דמיון למציאות. ביום ראשון כשברדה וסלובדן דראפיץ' הגיעו לבית וגן, אלה המונחים שאיתם הם אמורים להוציא את בית"ר לדרך חדשה: שמחה, חלומות גדולים וצניעות.
דראפיץ' וברדהדראפיץ' וברדה
דראפיץ' וברדה
(צילום: אסף פרידמן )
דראפיץ' את ברדה הולכים לבצע כאן מהפכה שלמה שאמורה לשנות את בית"ר מהקצה אל הקצה. זה מתחיל בדבר הבסיסי שאותו הם יתבעו מהשחקנים שלהם בלי שום פשרות, וזה לרוץ. אין יותר שחקנים שיעשו בכאילו או יחפפו בהרמת הרגליים, או כפי שדראפיץ' הסביר להם: "אם נרוץ בין 100 ל־103 קילומטר למשחק ננצח. אם נרשה לעצמנו להתפשר בעניין הזה נקבל בראש מכל קבוצה. אין לנו ספק שאתם תעבדו חזק. אנחנו יודעים שתשקיעו, אבל אתם תצטרכו לרוץ, והרבה, תרוצו וננצח משחקים. יש כאן אווירה טובה ואנשים טובים ומועדון אחד. כשהיינו בנתניה רצינו מפה לא מעט שחקנים. עכשיו אנחנו כאן ואנחנו רוצים לראות אתכם רצים, עובדים ונהנים על המגרש. יש לנו הרבה עבודה".

משפחה גרעינית

כמו בכל הקבוצות שבהן עבדו יחד, החלוקה בין דראפיץ' לברדה היא כמו אבא ואמא במשפחה גרעינית. דראפיץ' יותר קשוח, יותר דורש, פחות מוכן להעלים עין בדברים הקטנים. ברדה יותר מחבק, יותר מכיל, עושה המון שיחות אישיות. אין כאן תעלול של השוטר הטוב והשוטר הרע אלא יותר חלוקת עבודה.
דראפיץ' עם שחקני בית"רדראפיץ' עם שחקני בית"ר
דראפיץ' עם שחקני בית"ר
(צילום: באדיבות בית"ר ירושלים )
דראפיץ' גם אמר בשיחת הפתיחה לשחקנים: "אם תפגעו לי בפרנסה אפרק אתכם". זה נעשה בחיבה, בצחוק, בניסיון לשבור את הקרח, אבל היה מי שביקר אותו על הבוטות. אבל צריך דווקא להעריך את דראפיץ' בעניין הזה כי הישירות שלו הפכה אותו לאורך השנים למאמן של שחקנים שמוכנים להקריב עבורו הרבה. יש את זן המאמנים שמספרים סיפורים וחצי מהזמן מערבבים את כל העולם, ויש את אלה שאומרים הכל בפנים. כך למשל בשיחה שהיתה לו עם אנטואן קונטה השבוע דראפיץ' נזף בצרפתי ואמר לו: "בגילך, ועם הנתונים שלך ועם הפוטנציאל שלך, לא הגיע הזמן שתתרכז בעיקר ותמנף לעצמך את הקריירה במקום להתעסק כל היום בטפל?"
דראפיץ' וברדה, ובגלל זה הם הגיעו לפה, מאמינים בכדורגל שהוא הדי־אן־איי של המועדון הזה, כלומר לחנוק את היריבה ולדחוף אותה אחורה ולהיות הקבוצה שמכתיבה את הקצב בכל מגרש מול כל יריבה, בדיוק החומרים שמהם אוהדי בית"ר מבסוטים.
בשביל שזה יקרה, צמד המאמנים, אחרי שנים של 4-5-1, שנפתח ל־4-3-3 עם שחקני כנף לעייפה, ואינספור שחקנים שהם חצי קשרים חצי חלוצים אבל שום דבר שלם שנותן מענה, יהפכו את שיטת המשחק של בית"ר ליהלום - 4:4:2, עם רביעיית הגנה, שני שחקני קישור אחורי זרגרי ומוחמד, שני קשרים קדמיים (ורד ורוטמן או ורד ואוחנה) ושני חלוצים. במציאות שבה לקבוצה הזו אין באמת מהירות והיא לא מסוגלת לייצר רעיונות כשהיריבה מסתגרת, זה הפתרון היחיד שיכול לפתוח את הפקק של סגל שסיים פעמיים בתיקו אפס בגביע הטוטו, הובך נגד יריבה אלבנית באירופה וירק דם במחזור הראשון של הליגה מול הפועל חיפה עד שמצא את הרשת.
ברדה. טיפול אישי לשחקנים ברדה. טיפול אישי לשחקנים
ברדה. טיפול אישי לשחקנים
(צילום: באדיבות בית"ר ירושלים )
דראפיץ' וברדה מסבירים לשחקנים שהם יקומו וייפלו בעונה הזו על שלושה פרמטרים: כמות הקילומטראז' שיגמעו במשחק כאמור, איך הם מחזיקים את הכדור ונמנעים מאיבודים מיותרים, והפרמטר השלישי והכי חשוב: להתנפל על היריב בחלק המגרש שלו. כדוגמאות, המאמנים מספרים לשחקנים על שני משחקים מהתקופה שלהם בבית"ר.
הראשון: בטדי מול סכנין, בדקה ה־16, כשהקבוצה של יוסי אבוקסיס, המאמן דאז, התחילה, בגלל שהלחץ של בית"ר התיש אותה, להעיף כדורים ליציע.
השני: מול באר שבע, האלופה באותה עונה, עם ברק בכר על הקווים, כשהמאמן הבאר שבעי צורח לעבר ההגנה שלו: "הם חונקים אותנו, אל תתמסרו ליד רחבת ה־16, תעיפו את הכדורים למעלה". "כדורגלנים אוהבים לזייף במשחק הלחץ", אמרו דראפיץ' וברדה לשחקנים. "ללחוץ, אבל בכאילו, להיצמד לשחקן אבל לא לקחת את הכדור. זה לא מעניין אותנו. אל תרוצו ליד כדי לעשות טובה, תרוויחו את הכדור. זה מבחן התוצאה שלכם. אל תהיו בינוניים, כי בינוניות זה לא מונח שמתאים לבית"ר. מי שבינוני שיבוא לשבת לידנו על הספסל".

מנג'ר 2020

דראפיץ' וברדה קיבלו במהלך המשא ומתן עם חוגג סקירה מבעל הבית מה הוא חושב על השחקנים שיש לו במועדון. בסך הכל הכללי חוגג היה די אוהד באבחנות שלו, לא הקטין את השחקנים אבל גם לא הסתיר שהוא מאוכזב מהתפוקה שהוא מקבל מהם. חוגג הוא סיפור בפני עצמו בשבוע האחרון. ליד רוני לוי ויוסי בניון, בגלל מבנה היררכי שהוא, בעל הבית, יצר, גם אם היו לו תובנות מקצועיות אף אחד לא באמת לקח אותו ברצינות. העזיבה של בניון ולוי גרמה לו, כמו לכל בעל בית מצוי בכדורגל הישראלי, לתת דרור לדעות המקצועיות שלו, לנסות להיות יותר מעורב, לחרוש את התוכנות שמעניקות מדדים וערכים מקצועיים לשחקנים הקיימים ולשחקני רכש פוטנציאליים.
דראפיץ' וברדה לשחקני בית"ר: "כדורגלנים אוהבים לזייף במשחק הלחץ. ללחוץ, אבל בכאילו, להיצמד לשחקן אבל לא לקחת את הכדור. זה לא מעניין אותנו. אל תרוצו ליד כדי לעשות טובה, תרוויחו את הכדור"
בניגוד גמור לדעה הרווחת גם של חוגג, דראפיץ' וברדה לא ממש ששים להחתים כאן קשר אחורי קלאסי אלא מעדיפים חלוץ זר. הם מאמינים שאפשר ללטש את אביאל זרגרי ולהפוך אותו לתגלית העונה בדומה להברקה שלהם עם דוד קלטינס בקדנציה הקודמת שלהם בבית וגן, שצריך לתת צ'אנס לאופיר קריאף ולבדוק תוך כדי תנועה אם הם מקבלים את התפוקה משני שחקנים תוצרת בית בקישור האחורי. אפרופו זרגרי, אולי בתוך שנה־שנתיים צמד מאמני בית"ר יצליח גם לדאוג שזרגרי יכניס ממכירה שלו מזומנים לקופה של בעל הבית.
במקביל, דראפיץ' וברדה היו מעוניינים לפתור את הפלונטר עם דן איינבינדר ולהפוך אותו, אחרי תקופה ארוכה שבה חוגג שם עליו איקס, לחלק בלתי נפרד מהסגל ומההרכב. חוגג הסביר שאין לו שום התנגדות עקרונית לשילובו של איינבינדר מצד אחד אבל שהמועדון קיבל החלטה אסטרטגית שלפיה על מספר 9 למצוא קבוצה ולהשלים לו את השכר.
דראפיץ' וברדה הגיעו עם טיעון מנצח: "לא מעניין אותנו איך קוראים לשחקן, מי הוא ומה הוא. הדבר היחיד שעומד לנגד עינינו זה אם אפשר להפיק ממנו תועלת. גם ככה איינבינדר לא מוכן ללכת לשום מקום אז למה שלא נשתמש בו?" עכשיו יהיה מעניין לראות אם חוגג זורם עם האג'נדה הזו או מטיל וטו על כל חזרה אפשרית של איינבינדר לעניינים. מן הסתם, בסוגיית הקישור עלי מוחמד אמור להרוויח מההגעה של דראפיץ' וברדה, השניים שגילו אותו והשביחו אותו. איינבינדר אגב, שיחק מחצית במשחק האימון מול ראשון לציון ביום שלישי (3:0 לבית"ר, צמד של האסלבנק ושער של עטר) ומספר 9, מכורח הנסיבות היה נראה חלוד. אגב, מיכאל אוחנה שותף לעשרים דקות וזו בשורה משמחת עבור כולם בבית וגן.
איש המפתח של דראפיץ' וברדה הוא אלירן עטר. צמד מאמני בית"ר שמע לא מעט ביקורות על ההתנהלות של עטר בתקופה שלו במכבי תל אביב וקיבל את הרושם שמספר 16 סובל מחוסר רצון מופגן בגלל כמה דברים שמציקים לו. העזיבה של בניון ורוני לוי שזכו ממנו להמון קרדיט, נגיף הקורונה שהציק לו אחרי שנדבק בו, והעובדה שבבית"ר האיצו בו לחזור לעניינים למרות שעדיין סבל מתסמיני הנגיף, וכמובן הכישלון המקצועי באירופה הפכו את עטר למדוכדך. דראפיץ' וברדה לקחו אותו השבוע מספר פעמים הצידה.
"לא באנו ללמד אותך לשחק כדורגל כי יש לך את כל החבילה", אמרו לו. "כל מה שאנחנו מבקשים זה שכשאתה מאבד כדור תרוויח אותו בחזרה וכשאנחנו עושים משחק לחץ תתנפל על הבלמים של היריבה. את כל השאר אלוהים נתן לך ביג טיים".
עטר לא פראייר. הוא עבר כבר הכל בכדורגל, מכיר את כל הקלישאות ואת כל התרגילים הפסיכולוגיים האפשריים של אנשי מקצוע. אבל באימון של יום שני, כשבית"ר תרגלה מצבי התקפה והוא ראה איך פתאום כל הקבוצה שלו משתתפת במאמץ הקבוצתי, איך פתאום אנשים פותחים את המשחק ואיך בית"ר כמקשה אחת מנסה לייצר רעיונות כדי לשבור בונקר, משהו בו נפתח.
אלירן עטראלירן עטר
אלירן עטר
(צילום: הרצל יוסף)
יהיה זה עוול נוראי להגיד שבית"ר לא עבדה קשה וטוב תחת רוני לוי. אך לוי, בניגוד לדראפיץ' וברדה, מאמין שהסיסטמה צריכה לעבוד בהגנה ובקישור ובחלק הקדמי צריך סבלנות ומשחק עומק כדי להגיע לשער. דראפיץ' וברדה חותרים למגע בחלק הקדמי. בהשאלה מאגרוף, הם מאמינים שכמה שיותר אגרופים מולידים נוקאאוט. מאמנים אחרים דוגלים בשיטה שבה אפשר להתיש את היריב, לנצל את העובדה שהוא לא עומד יותר על הרגליים ואז להוריד אותו. עטר מבסוט, לפחות כרגע, כי הוא מבין שכמה שיותר שחקנים בחלק המגרש של היריבה ומשחק לחץ יהפכו את החיים שלו להרבה יותר קלים.

השפיץ של הנעל

בנוגע לחלק ההתקפי של בית"ר, אז דראפיץ' וברדה מתכננים לשחק כאמור עם שני חלוצים, אלירן עטר ולוי גארסיה. סוגיית גארסיה מסובכת. מצד אחד, המאמנים החדשים של בית"ר מתלהבים ממנו ובטוחים שיוכלו להפוך אותו בעונה השנייה שלו בבית וגן לאחד משחקני ההתקפה הקטלניים בארץ. מצד שני, חוגג עדיין מעוניין למכור אותו. בחודש האחרון הדף חוגג כל ניסיון לרכוש את השחקן משום שהאמין שהוא יוכל להוציא עליו כמה מיליוני יורו. כרגע יש על מספר 14 של בית"ר הצעות, אבל רק להשאלה או קנייה בסכומים נמוכים. דראפיץ' וברדה תלויים כרגע בטלפון הסלולרי של חוגג. אם יצלצל ועל הקו תהיה הצעה שלא ניתן יהיה לסרב לה, הוא יעזוב. הם מקווים שהוא יתופקד כחלוץ שני לצד עטר, כשמאחוריהם מיכאל אוחנה ו/או עידן ורד. גארסיה אגב, אמור להיות כשיר ל־20 דקות או חצי שעה במשחק הבא מול קרית שמונה אחרי חדרה.
בצד האווירה המחויכת משהו בבית וגן, האיש הכי עצוב במתחם האימונים של בית"ר הוא שלומי אזולאי. מספר 18 פשוט לא רוצה להיות בו, ולא חסרות לו סיבות. העזיבה של רוני לוי, שהוא היה הפייבוריט שלו, האנטי הבלתי נגמר מצד אוהדי בית"ר, שסימנו אותו עוד בתחילת העונה שעברה, ובכלל האפשרות להסתדר כלכלית בחוזה משודרג באירופה, טורקיה, יוון או קפריסין מפתה אותו. חוגג, שמבין שאזולאי לא רוצה להיות פה, דורש עבורו דמי העברה שהם בין חמישים לשמונים אלף יורו. הסוכן של אזולאי מנסה למלט אותו מבית וגן בחינם. בקרוב מאוד אזולאי ייקרא לחדר של ברדה ודראפיץ'. הם יבהירו לו שכל זמן שהוא כאן, שימחק את הפרצוף החמוץ.
שי קונסטנטין הסתובב בשבוע האחרון בבית וגן כשהוא מבואס. הוא לא הבין איך אחרי שהבקיע פעמיים מול הפועל חיפה (שער אחד נפסל, שער אחד אושר) מנסים להנחית לו על הראש את דור מלול או מגן זר. גם את השריפה הזו דראפיץ' וברדה כיבו באלגנטיות והסבירו למספר 77 שקבוצה בריאה צריכה שני שחקנים על כל עמדה ושהוא יקבל הזדמנות הוגנת להוכיח שהוא המגן הימני מספר 1 בבית"ר.
במקביל, בית"ר החתימה השבוע את המגן הימני מפרגוואי, סנטיאגו אוקמפוס בן ה־18, שחקן קבוצת הנוער של יובנטוס. אוקמפוס, קפטן נבחרת פרגוואי הצעירה, ששיחק במונדיאליטו האחרון שהוא גביע העולם לנבחרות צעירות, נבחר ל־11 המצטיינים של הטורניר. הוא שחקן עם יכולות התקפיות בלתי רגילות מצד אחד, פחות הגנתי מצד שני. החיסרון הגדול שלו הוא שהוא טרם שיחק ולו דקה אחת בקבוצת בוגרים, אבל מדובר כאן בהשקעה לעתיד עם חוזה לשלוש שנים ואפשרות של חוגג לבצע אקזיט. מדובר בסיפור דומה לאיגביני יעקובו ושוער מכבי תל אביב לפני שנתיים ראיקוביץ', שהגיעו לישראל כתחנת מעבר בדרך לקריירה גדולה.