המחאות מתחילות: מי ששוכר דירה בבירה - יודע שגל ההתייקרויות סוחף איתו גם את ירושלים, וכל אלה שאיתרע מזלם שלא להתגורר בבית בבעלותם, מרגישים אותו היטב. יותר ויותר זוגות ומשפחות צעירות, ובעיקר הסטודנטים, מדווחים על עליות חדות במחירי השכירות בעיר. הרבה נאלצים לבלוע את הצפרדע ולספוג את דרישות בעלי הנכסים. אלה שמעיזים לנסות את מזלם בשוק השכירות מסתכנים בלצאת קירחים מכאן ומכאן, שכן כמעט כל דירה מוצעת נחטפת או שמשתרך אחריה תור ארוך של מתעניינים. ויש כאלה, בעיקר בקרב רוכשי ההשכלה הגבוהה, שמוותרים על הקרב ופשוט נשארים לגור בבית ההורים - גם אם זה אומר לנסוע לירושלים הלוך וחזור באופן יומיומי.
4 צפייה בגלריה
מה התגלה בדירה?
מה התגלה בדירה?
השכירות בירושלים שוברת שיאים
(צילום: shutterstock)


רק מפה לאוזן

יובל ריבלין ובת זוגו, שניהם סטודנטים באוניברסיטה העברית, מחפשים דירה לזוג בעיר. הדירות שהם מבקשים לבדוק הן רק כאלה שמתפנים מהן חברים שכבר גרו בדירה, או חברים של חברים. הסיבה פשוטה: דירה שמתפרסמת בקבוצות הייעודיות בפייסבוק - בתוך שעה כבר לא רלוונטית.
4 צפייה בגלריה
האוהלים חוזרים? ריבלין
האוהלים חוזרים? ריבלין
האוהלים חוזרים? ריבלין
(צילום: פרטי)

"מעבר לעובדה שהדירות ממש יקרות, השוק ממש מוצף במחפשי דירות ברמה שאנחנו לא יכולים להשהות את ההחלטה שלנו ולחשוב על ההצעה כמה ימים - אנחנו חייבים לסגור במקום כי יש קופצים נוספים על כל דירה וצריך לקחת זאת בחשבון. דירה טובה שמתפרסמת בפייסבוק, הסיכוי להשיג אותה הוא אפסי. בתוך 10 דקות יש עליה המון תגובות, ובתוך שעה מתגבשת רשימת המתנה ארוכה של דורשים. כל דירה שהיינו בה, החל מהשנה הבאה השכירות מתייקרת ב־400, 500 ו־600 שקל. עלייה של יותר מ־10% בשכר הדירה. מחירי הדיור לא הגיוניים, לא משהו שאפשר לעמוד בו. היום צריך לשלם על דירה לזוג של שני חדרים, הכי סטנדרטית בלי תנאים הכי טובים ולא משופצת, 5,000 שקל מינימום. זה יותר מחצי מהמשכורת של שני סטודנטים עובדים ביחד. זה מטורף".

המחאה בדרך

ריבלין משמש בין היתר כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. המצוקה שהוא חש נוגעת לצעירים רבים כמותו, הרבה מהם אינם תושבי העיר במקור. "אני יכול להגיד לך שדיור זו הבעיה הכי גדולה היום לסטודנטים שלא יכולים לעמוד במחירי השכירויות. אנחנו נמצאים בסיטואציה שהרבה מהם נשארים לגור אצל ההורים הרחק מחוץ לעיר, פשוט כי אי אפשר - לא מבחינת כלכלית ולא מבחינת הזמינות של הדירות.
"שמעתי על הרבה בעלי דירות שדורשים ערבויות בגובה של שלוש פעמים שכר הדירה. יש כאלה שדורשים זאת גם במזומן או בצ'ק בנקאי. כשבעל דירה מבקש מסטודנט להפקיד 15 אלף שקל, מאיפה יש לו? הם מקוששים כסף מההורים שלהם, מבני המשפחה שלהם. זה פשוט מטורף. בעקבות זאת אנחנו בהחלט מתכננים מחאות הקשורות לדיור בקיץ הקרוב, כי מה שקורה בעיר הוא פשוט לא הגיוני עבורנו".

כן עוזבים את העיר

נטע ונתנאלה צחור הם זוג בשנות השלושים לחייהם שגרו במשך שנים רבות בירושלים והחליטו לעזוב אותה לטובת החיים בפריפריה. "מאוד קשה לסגור את החודש. זו היתה אחת הסיבות שעברנו. הרגשנו שאנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו", מספר נטע (37). "השכירות היתה חלק משמעותי מההוצאות שלנו, והתמורה בעדה גם ככה לא סבירה. כשבתנו הבכורה נולדה, היינו צריכים לעבור לבית יותר גדול - לפני כן גרנו בדירה פצפונת, 49 מ"ר. היה לנו ברור שאי אפשר להישאר בבית הכרם, השכונה שבה גרנו, במחיר שפוי. שכר הדירה עולה כל שנה, ואם עוברים לדירה גדולה יותר בכלל המחירים קופצים. חוץ מזה שפשוט אפשר להעלות לנו את המחיר, לא היתה סיבה אמיתית להעלאת שכר הדירה - לא שיפצו את הדירה, היא היתה מאוד קטנה וישנה ולא בנויה טוב. יש כאן רכיבה על הגל של רוב בעלי הדירות. זה מעצבן כי זה שוק שפועל בלי שום היגיון. המדינה גם לא מגינה על שוכרי דירות, והתופעה לא פוסחת על ירושלים. בשביל דירה במחיר שפוי אתה צריך להרחיק לפסגת זאב או לגילה, וגם שם המחירים מאוד עלו".
4 צפייה בגלריה
יוצאים ממעגל השכירות. נטע ונתנאלה צחור
יוצאים ממעגל השכירות. נטע ונתנאלה צחור
יוצאים ממעגל השכירות. נטע ונתנאלה צחור
(צילום: פרטי)

משפחת צחור הצעירה מתגוררת כעת בקיבוץ רביבים בדרום. שם הם משלמים אלף שקל פחות לחודש, רק שבמקום דירת חדר וחצי הם חיים בבית עם ארבעה חדרים ומטבח. "כרגע אנחנו עוד במעמד תושבים, אבל באנו לקיבוץ במטרה להיקלט לחברות בו. אחת הסיבות שהחלטנו לעבור הנה היא בשביל להשתחרר מעול יוקר המחיה. אז נכון שאנחנו נוותר על המשכורת שלנו (המשכורות שלהם יועברו לקיבוץ במידה שייקלטו בו כ'חברים'; א"פ), אבל בתמורה נרוויח איזשהו חופש - שחרור מלנהל את כל המעגל הזה של הלוואות, שכר דירה וחובות, שלא נעים לחיות בו".
"בירושלים לא הרגשנו אווירה שמזמינה זוגות צעירים להישאר", מוסיפה נתנאלה (33). "שנינו השלמנו את התארים שלנו בירושלים, ולצערנו אין תמריץ או עידוד לצעירים שמסיימים את לימודיהם להמשיך לחיות בעיר, ולכן הם עוזבים. אגב, גם כשהיינו סטודנטים ניסינו להשיג הנחה בארנונה. פניתי לעירייה, ושם נאמר לנו שאין הנחה על סטטוס סטודנט אלא לפי מבחן הכנסה. זה אבסורד, כי דווקא אנחנו, סטודנטים שעבדו תוך כדי התואר, לא עמדנו במבחן ההכנסה. בפועל מההנחה נהנים סטודנטים שאינם עובדים וכנראה חיים על חשבון ההורים - וככה הם מרוויחים את ההנחה בנוסף ליותר זמן פנוי ללימודים. נוצר מצב שלא מעודדים אותך לצאת לעבוד, וזה מגוחך, כי ההיגיון אומר שיש כל כך הרבה סטודנטים בירושלים שישתלבו גם בשוק התעסוקה ואולי יישארו בעיר. אבל ככה הם לומדים את השלוש-חמש שנים שלהם ועוזבים, מנותקים לגמרי מכל תעסוקה בעיר. כתבתי מכתבים לעירייה וניסיתי להסביר זאת, אך כמובן זה לא נפל על אוזניים קשובות".

הנשק: שיימינג

אך בזמן שמסביב נשמעות תלונות על המצב, יש ירושלמים שמנסים לחולל בו שינוי. ארד שפיצר הוא תושב העיר שפתח בספטמבר האחרון קבוצת וואטסאפ שמטרתה להילחם בדרישות המוגזמות לטענתו של בעלי דירות ובחוסר השקיפות שלהם כלפי השוכרים הפוטנציאליים.
4 צפייה בגלריה
שפיצר. "השינוי מתחיל מלמטה".
שפיצר. "השינוי מתחיל מלמטה".
שפיצר. "השינוי מתחיל מלמטה".
(צילום: פרטי)

בתיאור קבוצת 'מחאת שוכרי דירות ירושלים' כתב: "בכל פעם שתראו דירה יקרה בהגזמה, דירה מוזנחת או פרסום בלי מחיר - תשלחו לקבוצה ויחד נגיב ונבהיר לבעלי הדירות והמשכירים: 'לא נסבול בשקט את התמחור הגבוה, הרמה הירודה והזלזול בשוכרים'".
שפיצר: "פתחתי את הקבוצה מתוך התפיסה שבה אני מחזיק: אני לא מאמין ברגולציה על מחירי דיור, למרות שיש קריאות מצד הרבה צעירים ושוכרי דירות להגביל את שכר הדירה. אני חושב שזה גורם יותר נזק מתועלת. בסופו של דבר, כמו שראינו במס על דירה שלישית, בפועל כשמנסים לחוקק חוקים לטובת השוכרים, בעלי הדירות מוצאים דרכים לעקוף את הרגולציה או לגלגל את זה על השוכרים. אני מאמין שהדרך הנכונה להיאבק בעליית מחירי הדיור היא באמצעות הכלים של השוק החופשי, עידוד צרכנות נבונה ותודעת צרכנים, כלומר השוכרים עצמם יקבעו נורמות מלמטה למעלה.
"הרעיון מאחורי הקבוצה הזאת פשוט ביותר: כל מודעה שחורגת מכללים שמבחינתנו הם הוגנים, נפרסם כאן וכל חברי הקבוצה יחדיו יגיבו בפייסבוק. המטרה היא ליצור אחדות בין השוכרים, שבכל פעם שיש בעיה כזאת, כולם יתריעו עליה בגלוי כיוון שהיא לא מכבדת את השוכרים. התקווה היא שעם הזמן יתפתחו נורמות יותר תקינות והוגנות בכל הנוגע להשכרת דירות. כיום הרבה שוכרים נכנעים לתנאים של מחירים כיוון שהם לא מבינים שלהם כצרכנים גם יש כוח. נכון שהם סטודנטים ואין להם הרבה כסף, אבל זה לא רק חומרי, זה גם עניין של יחסי כוחות. משכירי הדירות והמתווכים תלויים בשוכרים. מספיק שהדירה תעמוד ריקה חודש-חודשיים ועבורם זה אסון לשלם את הארנונה ולהפסיד את הכסף שהם השקיעו בדירה מלכתחילה. המטרה שלי היא לגרום לשוכרים להבין שהם לא צריכים את נבחרי הציבור וחוקים כדי להפעיל לחצים כאלה. מספיק שהם כשוכרים ינצלו את הכוח והשליטה שלהם כמו שצריך".
שפיצר מצביע גם על השקפה מוטעית, לטענתו, שמנחה את מקבלי ההחלטות בעיר וגורמת לתופעה להחמיר: "יש מגמה של הרבה צעירים שנשארים אצל ההורים ולא יוצאים מהבית. זו תופעה קיימת שנובעת בין היתר מכך שהעירייה פועלת לטווח הקצר. היא רואה לנגד עיניה את האינטרסים הפוליטיים של לבנות דירות למשפחות ודירות יוקרה שיהפכו לדירות רפאים ומעדיפה אותם על פני בניית דירות קטנות של חדר אחד, שניים או שלושה לסטודנטים וצעירים שיבטיחו בטווח הארוך עתיד של פיתוח אוכלוסייה עובדת בירושלים".