בבניין ברחוב שמואל הנביא 110, כבר שנים מתריעים בפני העירייה על שימושים חריגים ברכוש המשותף שלהם - המקלט של הבניין וארבע חניות פרטיות. אולם אף שהחוק לכאורה לצידם נראה שהעירייה מתמהמהת להפעיל את סמכותה ולפנות את העסקים ממקומם. כך בכניסה לבניין מתנוסס שלט המורה על משרדו של עורך הדין אליהו בראון, אלא שחלל המשרד היה עד לפני כשנתיים וחצי מקלט הבניין, שאמור לשרת את הדיירים בעתות חירום. יצויין כי על פי חוק המקרקעין במדינת ישראל, תפיסה של חלק מהרכוש המשותף לשימוש ייחודי הינה אסורה.
ייעודו של המקלט להוות אמצעי מיגון בשעת חירום מצביע כמובן על חשיבות היותו פנוי ומוכן לאכלוס דיירי הבניין כשיעלה הצורך. אבל מתברר כי בראון קיים לכאורה הסכם מול וועד הבנין (לטענת חלק מהדיירים, הם אינם מכירים בחוזה והוא אינו על דעתם- א"פ), ובו מצויין כי עורך הדין ישכיר את השטח לצרכיו, ולשם כך יבצע בו שיפוצים. יתירה מזאת, מתברר כי במסגרת אותן עבודות שיפוץ, נפרצו בו דלת וחלון שאינם תקניים למקלט, ולמעשה פוגעים בייעודו. לאחר שהוגשה תלונה הוציאה עיריית ירושלים צו הריסה מינהלי למשרד באוקטובר 2018, אך צו זה לא מומש עד כה.
בנובמבר האחרון שלחה העירייה מכתב נוסף ובו הודיעה כי למרות ההחלטה לפנות את עורך הדין מהמקלט לפני כשנתיים, "לאחר התייעצות משפטית נוספת ובחינת הסיכוי לביצוע הפינוי, נראה כי דרך זו היא 'קצרה שהיא ארוכה' ולא ניתן יהיה להשלימה". על כן, כך על פי המכתב, "בחודש הקרוב (נובמבר 2020, א"פ) יוגש כתב אישום פלילי בהליך מהיר בגין שימוש חורג במקלט". אך למרות התחייבות זו, כחודש לאחר מכן הודיעה העירייה לדיירים כי אין ביכולתה להתחייב על מועד להגשת כתבי אישום עד סוף החודש, וזאת בכדי לגבש ראיות טובות ואיכותיות כדי לעמוד בנטל הוכחת האשם מעבר לכל ספק סביר.
חנויות על חשבון חניות
בזאת לא מסתכמים המריבות והמחדלים במקום. בחזית הבניין קיימות חנויות כלי עבודה ובית, שנבנו לכאורה על ארבע חניות של דיירים ובניגוד לחוק. התלונה על כך אמנם התקבלה בעירייה כבר בשנת 1990, ולאחר שנים של דיונים בבית המשפט הוצא צו הריסה לחנויות, אלא שגם הוא טרם מומש והחנויות שם פועלות כסדרן בימים אלה. בעליהן של החנויות הוא מי שמגדיר את עצמו כיו"ר ועד הבית, אייל אשר ואותו מייצג, במקרה או שלא, עורך הדין בראון.
פניות אל העירייה בנושא מטעם הדיירים, נענות בכל פעם באותה תגובה, כמו זו מדצמבר האחרון: "לאחר שעיין התובע העירוני בראיות שבתיק, ניתנה על ידו החלטה שעניינה גיבוש כתב אישום. אשר על כן התיק הועבר למחלקת הפיקוח על הבנייה לצורך איסוף נתונים מהמערכות השונות", כך לפי נוסח המענה.
"את הראיות אני יכול לתת להם", אומר דייר בבניין. "יש להם את תשריט הבניין, שמציין שבמקומות הללו צריכים לעמוד חניות לדיירים ומקלט".
"נציגי העירייה היו במקום וצילמו את הכל. אילו עוד הוכחות צריך? איך אגף רישוי עסקים נותן לחנות לעמוד במקום כל כך הרבה שנים אם זה בניגוד לחוק? אנחנו נמצאים פה בסיכון, כי אם חס וחלילה פורצת שריפה, החומרים של חנות הטמבור דליקים, וספק גדול אם הביטוח יכסה נזק כלשהו שייגרם לדיירי הבניין כתוצאה מכך. הפולשים מאמללים אותנו, והעירייה נותנת להם גושפנקה. הבנאדם פרץ דלת וחלון שאינם תקניים בקירות החיצוניים של המקלט והוציא אותו מכלל שימוש למען הנוחות של המשרד שלו. העירייה רואה את כל זה ושותקת, ואתה לא מאמין למראה עיניך. ממש לתלוש את השערות".
מהעירייה נמסר בתגובה: "גורמי האכיפה העירוניים פעלו באמצעים העומדים לרשותם כדי לאכוף את התקנות במקום, ובכלל זה מימוש צו הריסה מינהלי, באמצעות אטימה, לחנות חומרי הבניין. ככל שהעבירה תחזור על עצמה - תבוצע נגדה אכיפה נוספת. בנוגע לעבירה של שימוש לא חוקי כמשרד, בוצעה חקירה נרחבת בשנה האחרונה ויוגש כתב אישום פלילי על ידי התביעה העירונית, אשר במסגרתו, בנוסף לבקשה להטיל קנס גבוה, תבקש התביעה העירונית גם את החזרת המצב לקדמותו על ידי הריסה".
"זה לא שימש מקלט"
תגובת עו"ד בראון: "המעמד שלי בבניין הינו שוכר, והסכם השכירות חתום עם ועד הבניין על פי החוק. אני יודע בוודאות שהחלל הזה מעולם לא שימש כמקלט מעל ל־50 שנים, בעצם מאז בניית הבניין. חלל זה לא נבנה כמקלט בין היתר על פי חוות דעת מומחים, ולא יכל לשמש כמקלט, והוא לא רשום כמקלט במחלקת הביטחון בעיריית ירושלים וכן אצל האחראים על המקלטים על פי חוק בפיקוד העורף (הג"א). כך שהרישום בשרטוטים מעולם לא בוצע, ולא היה לדיירי הבניין מקלט בשעת המלחמות החל משנות ה־60.
"כל מגמת הכתבה הזו הינה להשתמש בכם על מנת להפעיל לחץ מיותר על העירייה. בשלב מסוים נרכשה אחת הדירות על ידי משפחה שהחליטה לנצל את השלום והשלווה על מנת להשתלט על הבניין ועל השטחים המשותפים, וזאת באמצעות שלל פעולות שחלקן הגדול בלתי חוקיות ואף החלה לנהל הליכים משפטיים רבים בערכאות שונות תוך כדי מסע איומים והפחדה כנגד דיירי הבניין.
"אותה משפחה החלה לפעול כנגד החלטות ועד הבניין בהחלטות שהתקבלו כחוק, ונמצאת בסכסוך משפטי עם ועד הבניין ועוד דיירים מהבניין תוך שאינם בוחלים בשום אמצעי חוקי ו/או לא חוקי כפי שנפסק בבית המשפט. משראתה משפחה זו שדלתות רשויות החוק נסגרות בפניהם, פנו אליכם כחלק מתוכנית עבודה המשקפת את האיומים של משפחה זו על דיירי הבניין. צר לי שבחרתם להיות שופר של משפחה שמתנהלת בניגוד לחוק ובכוח הזרוע".
עוד מסר עו"ד בראון מטעם אייל אשר המציג עצמו כיו"ר ועד הבית: "העירייה הפקיעה את החניות לטובת התשתית לבניית נת"צ באיזור ב־1994, ולא ברור על איזה התראות מדובר. כל הדיירים חתומים על הסכם שכירות מול בעל החנות מזה כ-21 שנים. משפחה זו קיבלה דמי שכירות מאז שרכשה את הדירה בשנת 2015.
"הסכסוך החל בגין התנגדות נציגות הבניין להשתלטות משפחה זו על שטחים משותפים ועל מחסן שאותו הפכו לדירה שלא כדין, ואף ניתנו פסקי דין כנגדם בעניין זה. כמפלט אחרון משפחה זו פונה אליכם כיחידה מתוך 10 דיירים ודי בכך לחשוף את כוונותיהם.
לצערנו משפחה זו לא מקבלת על עצמה את הכרעות נציגות ועד הבניין ונמצאת מולה בסכסוך אזרחי. מן הראוי היה שתמתינו עם כתבה זו עד להכרעת בתי המשפט. אנו מצטערים שמשפחה זו משתמשת בעיתונכם לנגח את נציגות הבניין".
עורך הדין ג'ומעה חלאילה מסר מטעם המשפחה אליה מתייחס עו"ד בראון בתגובתו: "מדובר במשפחה שרכשה דירה בבניין ב־2015. כאשר הבינו שיש שם אנשים שעושים ככל העולה על רוחם ברכוש המשותף, פתחו חלון ודלת פלדלת במקלט, ביצעו שינויים בחזית הבניין, הפכו את החניות לחנויות פרטיות, השתלטו על החצרות המשותפות - ניסתה המשפחה להביא את הפולשים לפני מכובדים בקהילה אשר ניסו להגיע עימם לפשרה אך הדבר לא צלח. גם הניסיון לפתור את העניין בבית דין רבני כשל, ועקב כך התקבל אישור בכתב מבית הדין לפנות לבית המשפט. אותם אנשים לא בוחלים בשום אמצעי על מנת להשתלט על השטחים המשותפים הרבים, וצר לנו מאוד שזה מגיע לכדי מאבק דרך העיתונות".
