המתחם הרגיש, הבנייה החדשה והשחזור ההיסטורי: עמק רפאים ידוע כציר עסקים ומגורים שלאורכו ניצבים מבנים היסטוריים בני כמאה שנה. מטבע הדברים קיימת רגישות רבה לבתים ולמבני המסחר בשדרה, שרובם ככולם מיועדים לשימור מחמיר. לכן בכל פעם שמגיע לאזור יזם עם תוכנית יוקרתית, מיד עולה החשש שהמבנים ההיסטוריים והאלמנטים הייחודיים הקיימים בו יינזקו או יבוטלו לטובת מפלצת נדל"נית שלא בהכרח משתלבת בנוף.
אלא שליזם הפרויקט הנוכחי, אבי רואימי, יש פינה חמה בלב לרחוב עצמו, שבו נולד וגדל. חברת 'בלו מרבל' בבעלותו מתמחה בהשבחת נכסים והפיכתם למתחמי יוקרה. במראה הזה החליטו בחברה לשמור במיוחד על מה שניתן לכנות 'נאמנות למקור'.
מדובר בתוספות בנייה למבנים הקיימים בחצר המתחם, כאשר מעל אחד מהם, בעל חזית מסחרית לעמק רפאים - נבנו שתי דירות של שלושה חדרים. יחידה אחת בשטח של 130 מ"ר, ומעליה דירה שנייה בשטח של 165 מ"ר, כשלכל אחת מהן מרפסת בגודל של 20 מ"ר.
הבניין האחורי החד־קומתי שודרג לידי וילה של ארבעה מפלסים, בשטח כולל של 570 מ"ר, ומוצמדת לה גינה שגודלה כחצי דונם. כמו כן קיימים במתחם מחסנים לדירות ומכפילי חניה סמוים שמסוגלים להכיל שישה רכבים.
העלות: מעל 50 מיליון שקל
בעוד פנים הנכסים עוצב ורוהט בסגנון עכשווי, המראה החיצוני הוא טמפלרי. החומות, המדרגות והדלתות נשמרו ושוחזרו, וההשתלבות בנוף נראית די טבעית.
מנהלת הפרויקט, ובתו של רואימי, אריאל כהן: "הלכנו יד ביד עם מחלקת השימור בעירייה, שכיום קיימת אצלם משנה סדורה בנוגע לשימור, בניגוד לעבר, אז ההתנהלות היתה קשה יותר". היא מציינת כי מלאכת השימור גבתה מהפרויקט סכומים ופרקי וזמן לא מבוטלים. "את אבני קומות הקרקע הקיימות נדרשנו לסתת כדי לשמר את הקירות המקוריים. זה האריך את הבנייה בחודשים. גם היינו צריכים לייצב את החומה הפונה לעמק רפאים, וזה היה כרוך בפירוק והקמה מחודשת ומחוזקת. וגם פה מדובר בתהליך שלוקח זמן לביצוע ומייקר את העלויות. צריך לזכור שמעבר לעבודה בשטח יש גם התנהלות בירוקרטית בין המחלקות, ולפעמים הפער שבין קבלת תשובות והחלטות לבין ביצוע בפועל – עשוי להתארך לכמה חודשים עד שנה".
כהן חושפת שמלבד העלות הישירה של הבניה המוערכת ביותר מ־30 מיליון שקל, כשמוסיפים על כך את התכנון והיועצים והארכת משך ביצוע, ההשקעה מטפסת למעלה מ־50 מיליון שקל.
גלגולו של מגרש
מתחם עמק רפאים 19 עבר מהפכים רבים: תחילתו ב־1930, אז הוקמו בו שני מבנים של קומה אחת בידי משפחה ערבית אמידה. המבנה הקדמי שניצב בפינת הרחובות עמק רפאים ורחוב אמיל זולה שימש לחנויות ומסחר, בעוד המבנה האחורי בעל החצר הענקית שימש את המשפחה.
לימים הושכרו המבנים למשטרה הבריטית והיא הפכה את המקום למגורים עבור שוטריה הרווקים. לאחר מלחמת העצמאות הוסב המתחם לתחנת כיבוי אש, כאשר המבנה המסחרי תפקד כהאנגר לכבאיות והבית האחורי שימש למשרדים.
בשנות ה־50 וה־60 שימש המתחם את בית הספר אדם (אז 'כרמלי'), ובהמשך הפך המקום למשכנו של בית הספר אלין לילדים עם צרכים מיוחדים. בגלל ששכנו בו מבני ציבור ידועי, כגון תחנת כיבוי ובתי ספר - המגרש היה מוכר היטב לירושלמים רבים מאותה תקופה.
לפני כ־17 שנים, נכנסה למקום רשת חנויות הפרחים 'זר פור יו', שהתמקמה בבית האחורי. במבנה שבחזית פעלו סניפים של הביג אפל פיצה ומאפיית תופיני.
המתחם שתכנן האדריכל אמציה אהרונסון, קיבל טופס 4 (אישור אכלוס) והוא יוצא כעת לשיווק.
בנוסף מספרים בחברה כי הם רכשו עוד מספר שטחים בשדרת עמק רפאים שבכוונתם לפתח, ובהם מיזם מלונאות מול מלון האוריינט בתחילת הרחוב, וכן מתחם בעמק רפאים 70.