מעט מדי במחיר יקר מדי: לאחרונה נערך ברחוב הפלמ"ח סיור בהשתתפות גורמי העירייה ונציגי שכונת קטמון, במטרה לאתר נקודות שבהן יהיה אפשר להוסיף מקומות חניה במקום אלו שבוטלו במסגרת עבודות השדרוג שנעשות שם.
המטרה אומנם מבורכת, אלא שהפתרון בשטח מצומצם מדי ו'התמורה' הציבורית עבורו כבדה למדי: במקום 30 החניות שבוטלו, לרחוב התווספו רק עשרה מקומות חניה בלבד, כשלצורך כך בוטלו מעבר חציה ומפרץ תחנת אוטובוסים, וכן יעקרו עצים קיימים ברחוב.
כעת נוצר מצב בו האוטובוס המגיע לתחנה נטולת המפרץ, חוסם את נתיב הנסיעה, ועל הנוסעים לרדת לאספלט ולחצות את קו המכוניות החונות על מנת לגשת אליו.
"אין בזה היגיון, לא כלכלי ולא תכנוני", מתרעם אלי הופמן, תושב קטמון ופעיל 'ברחובות שלנו', שחש כי העירייה פועלת על פי מה שנראה לו כגחמות. "אין כאן תוכנית רחבת היקף שתשנה את המרחב הציבורי לטובת הולכי הרגל ובעלי המכוניות. זה שירות למספר מצומצם של אנשים, במחיר של פגיעה באלפי אנשים שגרים בסביבה ומשתמשים בתחבורה הציבורית, במרחבי ההליכה ובמעברי החציה".
ביטול מעבר החציה והצרת המדרכות צורם גם לתמר מרכוס (38), שפוקדת את האזור לעיתים קרובות שכן הוריה ומשפחתה גרים בשכונה.
"מיקום החניות המיועדות הוא בסמוך לשני בתי ספר וגנים, ובצמוד לשלוחה של המינהל הקהילתי שיש בו המון פעילות של הגיל השלישי", מסבירה מרכוס, "וכשאנחנו באים לבחון היכן צריכים להשקיע את המשאב היקר הזה שנקרא 'שטח', הייתי רוצה שזה יתחלק ביחס למשתמשים הפוטנציאליים, והכי הרבה מהם משתמשים במדרכות ובמעבר החציה".
גם כאקולוגית בהכשרתה ויועצת תכנון בנושא, יש למרכוס מה לומר: "'להחליף' עץ זה לא כזה פשוט. לעץ צעיר שנשתל, דרושות לפחות עשר שנים של השקייה ותחזוק עד שיעניק צל, שלשמו הוצב".
מעיריית ירושלים נמסר: "העירייה פועלת בשיתוף עם המינהל הקהילתי להסדרת והוספת מקומות חנייה, שלא יגרעו מרוחב מדרכות תקין ולא ייגרמו להעתקת עצים המוגדרים לשימור. חשוב להדגיש כי לא חל שינוי במיקום ובמספר מפרצי האוטובוס המתוכננים ברחוב ולא נגרעים מספרי מעברי החציה".