הדרך לרכבת רצופה תקלות: בשנה וחצי האחרונות תושבי גילה אינם מוצאים מנוחה. התחושה היא, לטענתם, כי מקבלי ההחלטות שכחו מהם לגמרי בדרך להקמת הרכבת הקלה. המפגעים מקיפים אותם מכל עבר, החל בפקקי הענק בכל יום בכניסה או ביציאה מהשכונה וכלה בצרכים בסיסיים כגון אספקת חשמל ומים.
מכת חשמל
"זה קורה ללא התראה מראש", מספרת פרלה אפלבון (54) בייאוש. "יום אחד את יכולה לקום בבוקר ונפגע כבל חשמל כתוצאה מעבודות הרכבת הקלה בשכונה. אז נפגע - חכי כמה שעות עד שיסודר. כל המוצרים במקרר בסכנת קלקול, את לא תוכלי לעבוד כי אין לך תאורה בבית או אפשרות לפתוח את המחשב, את לא תוכלי לחמם בקבוק מטרנה לתינוק או לבשל עד שמישהו יצליח לסדר את זה מחדש".
"זה גם גורם לסיכון רפואי ומוציא מכלל שימוש כפתורי מצוקה", אומרת ריקי פישל, חברת הנהלה במינהל הקהילתי גילה. "כאן בגילה אנשים מחוברים לכפתורי מצוקה, ואם נופלים כבלי החשמל, אותם כפתורים מתנתקים. בנוסף יכולים ליפול גם תשתיות כבלים, ובשכונה המאופיינת באוכלוסייה גדולה של מבוגרים, הם יכולים להיפגע מזה קשות: הן ברמה הרפואית, כי כל המפגשים עם הרופאים כיום הם בעיקר בטלפון או בזום, והן ברמה הנפשית – יש המון בודדים בגילה שמפיגים את הבדידות שלהם בעזרת הטלוויזיה או שיחות הטלפון והאינטרנט".
מים במכלית
"בתקלת המים הראשונה חשבתי שהבעיה היא אצלי", מגוללת אפלבון. "הייתי באמצע מקלחת ולא היו לי מים. עם הסבון על הראש יצאתי מהמקלחת אל הקור של החורף הירושלמי, וגיליתי שגם ההסקה שלי לא פועלת, כי אין מים. עכשיו, עד שמתקנים את זה יכולות לעבור שעות ארוכות. נאלצתי להוציא בקבוקים מהמקרר, לחמם אותם איכשהו ולגמור להתקלח. זה לא נורמלי. שלא לדבר על זה שאחר כך לא יכולתי לבשל כי לא היו לי מים או אפילו ללכת לשירותים. זו קטסטרופה. הם פוגעים בצרכים בסיסיים ובאיכות החיים. עכשיו מילא אם אנשים היו עובדים מחוץ לבית, הילדים היו במסגרות וזה היה רק בשעות היום, אז זה לא כל כך מורגש, אבל זה יכול לקרות בכל שעה ויכול להימשך שעות".
כדי למצוא פתרון לתקלה של שיבושי המים, שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות מדי, התערב עופר איובי לטובת התושבים, וכפתרון הציב בנקודות שונות בשכונה 'עוקבי מים' – מכלים של מאגרי מים ענקיים. "אנחנו עושים בהם שימוש כאשר עבודות הרכבת פוגעות שוב במפתיע בצינורות המים. נאלצנו לפתור בעיות של מחסור במים בצורה הזאת", מספרת פישל. "הצינורות הראשיים מתפוצצים אחת לכמה ימים. זה לא נדיר, זה תדיר. עצם הצבת עוקבי המים מצביעה על המצוקה הגדולה שבה נמצאים תושבי גילה, על העובדה שפיצוץ נוסף בצינור מים ראשי יכול לקרות בכל רגע בלי שאף אחד יצפה את זה. העניקו לנו את עוקבי המים כמעין 'באר' מודרנית. צריך לזכור שגילה מתאפיינת באוכלוסייה מבוגרת מצד אחד, ובתינוקות רכים מצד שני. להישאר בלי מים ובלי חשמל מחזיר אותנו לימים אפלים, ואנחנו מרגישים שיש כאן חוסר התחשבות אמיתית במצוקת התושבים. אנחנו מבינים שצריך לעבוד כאן, אבל אפשר עם אצבע קצת יותר קלה על הברקס".
מכשולים בכבישים
את דן קפלנסקי, תושב ותיק בשכונה שמתגורר בה כבר 31 שנה, מטרידות דווקא תשתיות התנועה. "הבעיה העיקרית בעיניי היא הפקקים בתוך השכונה – זה נורא ואיום. מכל שכונת גילה יש רק שתי יציאות, אבל כדי להגיע אל אחת מהן חייבים לעבור דרך צומת דב יוסף, ומתוך שלושה נתיבים זה הצטמצם לאחד, וגם בו עובדים הרבה פעמים. כל האזור הזה פקוק כבר הרבה זמן מתחילת העבודות.
"אבל מעבר לזה כל הכביש הוא מסלול מכשולים עם בורות וגבשושיות ומכוניות פשוט נהרסות. יש לי מכונית חדשה שכבר נהיה לה פנצ'ר אחד בגלל בורות כאלה. כל זה בגלל שאחרי שהם מסיימים חפירה הם לא מסדרים ועוברים על זה עם מכבש כמו שצריך. הם משאירים את זה ככה מלא הרים וגבעות. כשהם בכל זאת כן מחליטים לסדר את זה, הם עושים את זה במהלך שעות היום בלי להתחשב בזה שיש כאן 40 אלף תושבים עם מכוניות וחיים שצריך להמשיך לחיות".
לא מרגישים בטוחים
י' הוא פעיל בולט בשכונה מתריע גם הוא רבות על עבודות הרכבת באיזור שעלולות לסכן את העוברים ושבים. "הדוגמה הכי פשוטה - 'מעבר בטוח להולכי רגל' ", הוא מסביר, "בזמן עבודות הרכבת, המעבר הזה ממש לא בטוח. לא יכול להיות שכמה פעמים ביום אני שולח הודעות על מפגעים שיש במעבר הזה: מכשולים, פסולת בנייה שזרוקה במעבר, אבל הן לא מטופלות. יש אפילו מפגעים שלא נבדקו בכלל או שתוקנו בשיטה של טלאי על טלאי שיוצרת בעיות חדשות. כך לדוגמה – לפעמים לא מגדרים כמו שצריך את אתרי העבודה, רק מסמנים בסימון מינורי שכל ילד יכול לעבור וליפול לבור שנמצא בצד השני.
"יש עוד תופעה שערורייתית – פעמים רבות משאירים את השערים של העבודות פתוחים כשמאחוריהם חפירה עמוקה של כמה מטרים. לא ייתכן שתהיה פרצה בגדר או שהשער של הגדר יישאר פתוח. זה נמצא ממש על המדרכה של הולכי הרגל וזו הזמנה לאסון. אני נלחם על הדבר הזה כבר שבועות. אני שולח לפקח תמונה ומראה לו את הבעיה ושולחים לי 'טיפלתי'. מה פירוש? הרי זה חוזר על עצמו שוב ושוב. כנראה הטיפול שלך לא מספיק מרתיע.
"יש קטע ברחוב שמיר עם כל כך הרבה בעיות, אבל הפקח לא מצליח להגיע לזה. יכול להיות שהוא מתקן, אבל אולי הוא לא מצליח לעמוד בקצב של הקבלנים שיוצרים מפגעים חדשים, כי עד שהוא מתקן שני מפגעים צצים ארבעה חדשים. הם לא מצליחים לעמוד בקצב".
חברת ההנהלה של המינהל הקהילתי מוסיפה: "יש כאן בורות באמצע המרכזים המסחריים, יש כאן מכונות ענק שנכנסות לחצרות הבתים של האנשים. יש כאן באמת שיבוש חיים מאוד קשה. אין חשמל, אין מים. אנחנו מצליחים למצוא את העזרה ברמת הקהילה, אבל יש פגיעה ושיבוש אמיתי בחייהם של אזרחים, בעיקר בתקופה של הקורונה שבה אנשים תלויים בחשמל, בכבלים, בשיחות הטלפון עם הרופאים, במים. צריך לתת את הדעת איך עובדים ברחובות הראשיים בגילה בלי לפגוע בתושבים".
מהעירייה נמסר: "עבודות הרכבת הקלה בגילה מבוצעות תוך הקפדה על נהלי העבודה והבטיחות. הן כוללות, בין היתר, הקמת תשתית חדשה ושדרוג תשתית קיימת לרווחת תושבי השכונה. במהלכן דווח על מספר תקלות נקודתיות בתשתיות, במסגרת ביצוע עבודות של חברת הגיחון. תקלות אלו טופלו ותוקנו על ידי הצוותים בשטח".
מהגיחון נמסר: "המקרים שלפנינו התרחשו בשל עבודות תשתית הנרחבות שאינם בשליטתנו. לצערנו קבלני הרכבת פגעו מספר פעמים ברשת המים, ולאור המצב מצאה לנכון חברת הגיחון להחמיר את הסנקציות מול הקבלנים ולהגדיל משמעותית את הקנסות שעליהם לשלם במקרים אלו. חברת הגיחון עושה כל שביכולתה על מנת לסייע לתושבים בטיפול מהיר ומיידי בתקלות ובנוסף בחלוקת שישיות מים והצבת עוקבים על פי הצורך".
