ניסו וברברה הם דמויות מיתולוגיות בבית הספר מקיף גילה. הם מצלמים את תמונות המחזור של המוסד החינוכי כבר מהמחזור הראשון. בשבוע שעבר ניגשו צמד הצלמים אל המנהלת המיתולוגית נורית גביש, שהחליטה לאחרונה לפרוש מתפקידה אחרי 34 שנה בבית הספר, והעניקו לה מתנת פרידה מיוחדת - אלבום תמונות של כל מחזורי בית הספר והקדשה אישית. "הצמרמורת שחוויתי בגופי איננה ניתנת לתיאור. רק אז הפנמתי עד כמה עברתי כברת דרך ארוכה עם אנשים טובים לאורך השנים, ועד כמה מקיף גילה זו משפחה אחת גדולה", נזכרת גביש.
סוף שנת הלימודים זו תמיד התקופה המרגשת ביותר בעבור אנשי החינוך. בסוף השנה הנוכחית תהיה ההתרגשות של גביש כפולה - סיום שנה ופרישה מבית הספר שבו לימדה במשך שלושה עשורים וחצי. "אלה הימים המיוחדים ביותר בחיי ההוראה שלי. אינני בטוחה שאני עדיין מעכלת את גודל המעמד".
"לא מנשירים תלמידים חלשים"
למקיף גילה הגיעה גביש לפני 34 שנים. "הגעתי בשנה השנייה לקיומו של בית הספר, כשהוא עוד היה בית ספר צומח", היא נזכרת. "בשנה השנייה, נוסף על היותי מורה להיסטוריה ולאזרחות כבר ריכזתי שכבה. לפני שני עשורים התחלתי לנהל את החטיבה, וב־11 השנים האחרונות אני מנהלת את כל בית הספר".
עולם החינוך אינו זר לה. "אבי היה מנהל בית ספר לילדים מיוחדים על שם 'אליעזר בן יהודה', אימי היתה מורה בבתי ספר שונים, וכבר מילדותי רציתי להטמיע חותם משלי על מערכת החינוך", היא מספרת.
גביש צמחה עם העיר ועם בית הספר, שעבר תהפוכות תדמיתיות רבות לאורך השנים. אחד המכשולים היתה העובדה שהוא מוסד חינוכי שאינו ממיין וכולל את כל תלמידי האזור, מה שפגע בתחילה בשמו הטוב. "על אף הקושי המבני, אנחנו הגענו להחלטה שאנחנו לא מנשירים תלמידים חלשים אלא מתמודדים איתם באופן עקבי", היא מסבירה.
בשיתוף עם צוות ההנהלה גביש יצרה מתווה אישי לכל ילד. "בשלב מסוים הבנו שאנחנו חייבים להגדיל את הרזולוציה שבה אנחנו מביטים על כל תלמיד", היא מספרת. "לעיתים אנחנו דורשים מהילד דברים שבמצבו הוא איננו יכול לעשות. כצוות ניהולי אנחנו צריכים להבין שילד שיש לו עומס נפשי איננו מסוגל ללמוד, ולכן עלינו לאתר את זה, לטפל בו, ורק אז לבקש מהילד ללמוד".
התוצאות לא איחרו להגיע. שיעורי הזכאות לבגרות טיפסו בהדרגה מאזור 50 האחוזים ל־96 אחוז בשנים האחרונות. "אני מרגישה שהצלחנו למצוא מתווה שהוא נכון לילדים שלנו", היא מספרת.
הסמארטפונים ככלי חושב בהוראה
במהלך השנה האחרונה גביש הבינה כי ניצבת לפניה אפשרות נדירה ואולי אחרונה להפיץ את הבשורה שלה בכל ירושלים. במינהל החינוך הירושלמי ביקשו ממנה להעלות את שיעור הזכאים לבגרות בעיר, בדיוק כפי שעשתה במקיף גילה. "זו הצעה מחמיאה מאוד שבבסיסה עומדת ההנחה שאוכל להפוך את ההצלחה המקומית להצלחה עירונית", היא אומרת. "זה אתגר גדול מאוד, אבל אני יודעת שזו ההזדמנות שלי לממש אותו".
האתגר הניצב לפניה קשה במיוחד: האלימות בבתי הספר גואה. תפקידו של המורה בעידן שבו כל המידע חשוף ברשת מצריך עיון מחדש, ונראה כי תפקיד ההוראה הפך להיות מאתגר מתמיד. "גם לאחר כמעט ארבעה עשורים, דעתי היא שהילדים של היום הם כמו הילדים של פעם. הם צריכים את אותם הדברים כדי להצליח, אבל צריך להשתמש בכלים אחרים", היא אומרת.
על פי ראות עיניה של גביש, המורה המודרני צריך לנווט את הידע שלו ולהשתמש בטכנולוגיה ככלי עזר. "אין שום סיבה שמורה יכתיב לתלמיד חומר לימוד שהוא יכול למצוא גם ברשת. אני מרגישה שהיום המורה צריך לשמש חונך ולהסביר לתלמיד סוגיות יותר מורכבות. בנוסף, אני מאמינה שהטלפונים החכמים יכולים לשמש כלי עבודה חשוב בהוראה".
"יש אלימות בכל בתי הספר"
לא פשוט להטמיע את הטכנולוגיה בקרב המורים הוותיקים, אבל עוד יותר קשה להתמודד עם הילדים של היום שיודעים לדרוש את זכויותיהם, ולעיתים עושים זאת בדרך בעייתית. "יש אלימות בכל בתי הספר, ולצערי גם בבית הספר שלנו", היא מודה. "גם האיומים של הורים לפנות לרשתות החברתיות אם בית הספר לא ייענה לדרישותיהם קיימים בכל מקום. לא פעם זו הבעיה שמטרידה מנהלים בבתי הספר יותר מכול".
כדי למנוע בעיות מן הסוג הזה, גביש הובילה שיח פתוח בין הורים לצוות החינוכי. את ההשראה היא קיבלה מבעלה ואבי שלושת ילדיה, הקרדיולוג אלכס גביש. "יום אחד התקשר אליו חולה לבית בארבע לפנות בוקר כדי להתייעץ איתו בנושא רפואי מסוים", היא נזכרת. "בהתחלה הזדעזעתי מן החוצפה, אבל לאחר מכן הבנתי כי אותו אדם ודאי נמצא במצוקה. אם הורים כבר פונים למנהלת, זהו הסימן שהם במצוקה. בשל כך אני מקפידה לחזור לכל הורה שחיפש אותי וליצור שיח פתוח. אני מרגישה שכשיש שיח פתוח מרבית הבעיות נפתרות".
בשבועות האחרונים, כל פסיעה של גביש בבית הספר מקבלת משמעות סמלית. "אני מרגישה צביטה בלב בכל פעם שאני עושה משהו בפעם האחרונה. רק לאחרונה סיימתי לבדוק את המתכונות האחרונות שלי בהיסטוריה. זה לא היה קל".
לבדיקת המתכונות והמבחנים גביש לא תתגעגע. גם לא לטיולים השנתיים שמהווים כאב ראש לכל מנהל ודמות חינוכית. "אני אתגעגע מאוד לאווירה בחדר המורים ולשיחות עם המורים, ועל אף השחיקה, אני אתגעגע למפגש האישי עם תלמידים מדי בוקר", היא מסכמת.
מאיסלנד ועד פרו: החופשות המיוחדת של המנהלת גביש
במהלך שנות ה־70 של המאה הקודמת כל אימא איחלה לילדיה לקבל שכר של חבר באגד, מעמד של רופא וחופשות של מורה. מאז שכרם של חברי אגד נשחק, מעמדם של הרופאים נפגע, אך חופשותיהם של המורים נותרו על כנן. במשפחת גביש החליטו לנצל אותן עד הסוף. "במהלך חודש בשנה אנחנו לוקחים את התיק ויוצאים לטייל ברחבי העולם", אומרת נורית גביש.
היעדים של משפחת גביש אינם מדלגים על שום יעד. הם הספיקו לבקר בסין ובפנמה, באיסלנד ובקרמלין, בקובה ובכל יבשת בעולם. "אנחנו נוסעים עם עוד זוג חברים ומנסים להתנתק. זו האהבה שלנו. אני מרגישה שאני מצליחה להתנתק פיזית, אבל המחשבות תמיד נמצאות שם בגילה", היא מסבירה.
בעקבות התפקיד החדש זו תהיה השנה האחרונה שהיא תוכל להרשות לעצמה חופשה ארוכה ברחבי העולם. מספטמבר ימי החופשה שלה יהיו בהתאם למשק העברי. "אני אתגעגע מאוד לחופשות של מורים. מצד שני, בפעם הראשונה מזה 34 שנים אני גם אוכל לקחת ימי חופש באמצע השנה בלי לדפוק חשבון".
