למרות שהוא משרת כבר 23 שנה כלוחם אש בירושלים, תת־טפסר אייל כהן תמיד נכנס לדריכות בתקופה הזו של השנה. הסיבה לכך פשוטה: ל"ג בעומר בעיר הוא תמיד מסוכן. "זה מתחיל מיד אחרי יום העצמאות", מסביר מי שרק בשבוע שעבר התמנה לסגן מפקד הכבאות של המחוז. "מדובר באחד האירועים הנפיצים ביותר, בעיקר בגלל שיש כאן קהילה חרדית גדולה ואצלם נהוג לבנות מדורות ענקיות בסביבות אזורי מגורים".
הבעיות שיש רק בירושלים
כמי שמופקד על מערך הכבאות וההצלה של ירושלים, אחד הדברים החשובים ביותר לתת־טפסר כהן הוא להרגיש את הדופק של העיר בכל רגע נתון. זאת אמורה להיות משימה די קלה עבור מי שהיה ונשאר ירושלמי כל חייו והעביר את כל השירות שלו בעיר. אבל כהן (45) מדגיש שלפקד על ירושלים זה הכל חוץ מקל. "יש בעיר שלנו קרוב ל־9,000 שריפות בשנה, כמעט כפול מתל אביב" הוא מסביר, "זאת עיר מאוד מורכבת מבחינת מערך הכבאות. ראשית, יש הרבה יערות ואזורים עם צמחייה גבוהה. שנית, והכי חשוב - מדובר בעיר מורכבת מבחינת אוכלוסייה. שליש משתייכים למגזר החרדי ושליש למגזר הערבי, ואלו אוכלוסיות שבה המודעות לבטיחות באש נמוכה משמעותית מאוכלוסיות אחרות".
במגזר החרדי לדוגמא ישנה בעיה גדולה של תנורי ספירלות שמהווים לא פעם גורם לשריפות. "ספירלות נחשבים לגורם אדום אצלנו, אפילו הייתה תקופה שניסינו להוציא אותם מחוץ לחוק אך ללא הצלחה", הוא מספר. "באוכלוסייה החרדית, שהיא בעלת מאפיינים סוציו־אקונומיים נמוכים, המודעות באופן מסורתי נמוכה מאוד. זה כולל שריפות חמץ, מדורות בל"ג בעומר ואמצעי חימום זולים וישנים. אנחנו שמים דגש על ההסברה במגזר הזה. לפני מספר שבועות נפגשתי עם הרבנים הראשיים של ירושלים והסברתי להם את החשיבות והם הוציאו קול קורא לשריפת החמץ. יש לנו אפילו הסברה ביידיש".
במגזר הערבי הוא מצביע על בנייה בלתי חוקית כגורם הבעייתי ביותר. "בתחום האחריות שלנו נמצאים מחנות הפליטים במזרח העיר, וכל מי שנוסע במחנה שועפט יכול לראות בנייה בלתי חוקית לגובה. כשיש שריפה אנחנו מגיעים ואי אפשר להשתמש במנוף שמשמש במקרים רבים להצלת חיי אדם. קשה מאוד לעבוד בתנאים כאלה".
אתם נתקלים בעוינות כשאתם מגיעים למקומות כמו מחנה הפליטים שועפאט ומאה שערים?
"בוודאי. אנחנו חייבים להיכנס עם ליווי של כוחות הביטחון לשכונות כאלה כי פשוט זורקים עלינו אבנים. רק בפורים האחרון נכנסנו להוריד בובה של חייל תלוי במאה שערים ונתקלנו בהתנגדות עזה מצד חלק מהתושבים במקום".
הנשק: רועי צאן וקבוצות ווטסאפ
האתגר הגדול ביותר של מערך הכבאות וההצלה בישראל בכלל ובירושלים בפרט הוא הקיץ. ירושלים מאופיינת בשטחי טבע גדולים, שבהם גדלה צמחייה שבמקרים רבים גורמת לאש להתפשט בתוך שניות. מזג האוויר הירושלמי, שמאופיין באוויר יבש ורוחות חזקות, מהווה גם הוא זרז לשריפות ענק. "הקיץ הזה הולך להיות בעייתי במיוחד", מזהיר תת־טפסר כהן, "עונת החורף האחרונה הייתה ברוכה בגשמים. אמנם גשמים זה דבר מבורך בארץ שלנו, אבל הם גם מביאים לצמיחה מאסיבית של עשבים שכאמור מהווים זרז לשריפות. השנה ראיתי צמחייה שהגיעה לגבהים שלא ראיתי בחיי".
במערך הכבאות, בשיתוף עם העירייה, מצאו דרכים יצירתיות להילחם בעשבים הרבים שצמחו באזור, בין היתר על ידי כבשים. "אנחנו שוכרים רועי צאן שיביאו את העדרים שלהם ויאכלו את הצמחייה. זה מדהים, בתוך זמן קצר הן אוכלות הכל".
אבל זה לא הנשק היחיד כנגד שריפות הקיץ: תת־טפסר כהן הקים בשבועות האחרונים שתי קבוצות ווטסאפ ששמן "היערכות לקיץ 2019" - האחת של מערך הכבאות בלבד והשניה בשיתוף גורמים בכירים בעירייה. "בקבוצה אחת פושטים לוחמי האש על העיר ומאתרים נקודות מועדות לפורענות, בעיקר אזורים אורבניים עם צמחיה מרובה ושולחים בקבוצה הפרטית שלנו. אני בוחן את הדברים ומעביר את התמונות הרלוונטיות לקבוצה עם בכירי העירייה, והם כבר מגיעים ומטפלים בבעיה".
דרך פעולה נוספת שחושף תת־טפסר כהן היא שריפות יזומות שמבצע מערך הכבאות. "אנחנו מגיעים לאזורים בעיתיים ומציתים שריפה, כמובן שבפיקוח שלנו. השריפה היזומה שורפת את הצמחייה ובכך בעצם אנחנו מטפלים בבעיה. הרבה פעמים אזרחים רואים אש ומתקשרים לדווח לנו, ואנחנו מחייכים ואומרים שזה בטיפול. בשנה שעברה שרפנו את האזור שמסביב להדסה עין כרם, וכנראה שגם השנה נגיע לשם".
טיפולים פסיכולוגיים אישיים לכבאים
לוחמי האש לא רק מסכנים את החיים שלהם במטרה להציל אחרים, הם גם נחשפים לא פעם למראות קשים ביותר. כך היה באסון הגז בגילה או באירוע הקשה בו אם הרגה את בנותיה והציתה את הדירה. "אנחנו מגיעים לתאונות דרכים הכי קשות, שבהן צריך לחלץ נפגעים ולפעמים מוצאים גופות. זה לא קל", מודה תת־טפסר כהן.
איך מתמודדים עם ההשלכות הנפשיות של אירועים כאלו?
"ראשית, אני נפגש עם הלוחמים אחרי כל אירוע. אני מדבר איתם, שומע מה יש להם לומר וגם לפעמים מקיים פגישות אישיות. כל מי שצריך, באופן מיידי וללא יוצא מן הכלל, מופנה לטיפול ולגורם המתאים. בנוסף, לאחרונה החלו במערך הכבאות להעביר את כל מפקדי הצוותים הכשרה רפואית שכוללת גם עזרה נפשית והם מיומנים לזהות סימנים של מצוקה נפשית. אין משחקים בנושא הזה".
בעבר נשמעו טענות חוזרות על חוסר בציוד. תת־טפסר כהן טוען כי מאז הקמת רשות הכבאות והוצאתם מהרשויות המקומיות, הבעיות נפתרו. "יש תקציבים, יש ציוד חדיש וכל מה שאנחנו צריכים אנחנו מקבלים", הוא אומר.
ציוד אולי יש – אבל תחנות לא תמיד יש מספיק. "במערב העיר חסרה תחנה", הוא אומר, "התחנה שנותנת מענה לאזורים כמו גבעת משואה והדסה עין כרם זאת התחנה בגבעת מרדכי. זמני התגובה שלנו ארוכים, כי כל ירושלמי יודע כמה זמן לוקח להגיע מצומת פת לאזור עין כרם, במיוחד בשעות הפקוקות של הצהריים - השעות שבהן מתרחשות רוב השריפות".
הוא מגלה כי תחנה חדשה עתידה לקום ברכס לבן, שרק לאחרונה אושר לבנייה בוועדה המחוזית אחרי מאבק של ארגוני הסביבה. "העירייה עכשיו מוצאת לנו שטח שיתאים לתחנת כיבוי מתאימה וראויה לתושבי מערב העיר, ובכך נוכל לשמור על בטחון תושבי מערב העיר בצורה מיטבית".
לסיום תת־טפסר כהן מציין את הנקודות המסוכנות בעיר בקיץ הקרוב. "אנחנו מכנים אותם האזורים האדומים של ירושלים", הוא אומר. "מדובר במאה שערים, ליפתא, מחנה עופרית, יער השלום ורמות. אני רוצה להרגיע את תושבי ירושלים ולהגיד שלוחמי האש, הקצינים והמתנדבים בעיר נותנים את כל כולם כדי לשמור על העיר".
