"בחרנו לחזור": צוות שחקני ההצגה 'העיר הזאת' הרגישו הפעם אחרת. על אף שסטירת הלחי שחטפו לפני שלוש שנים עדיין הדהדה על לחיים, הצליחה קבלת הפנים בפסטיבל השלום באדינבורו לטשטש את העלבון ההוא. פסטיבל השלום, שהוא חלק מפסטיבל אדפרינג'ל הגדול, המתקיים מדי שנה בבירת סקוטלנד, הזמין אותם להיות אורחיו, ולהראות מה יודע 'תיאטרון האינקובטור' לעשות. התחושה הראשונה הייתה שלשוב לאדינבורו זה סוג של מזוכיזם. הזיכרון, איך גורשו משם בבושת פנים בשנת 2014, רק משום שהם ישראלים, עוד חי ופועם, "אבל בחרנו לחזור", הם אומרים, "והפעם התחושה לגמרי אחרת".
חרם מול האולם
המחזה 'העיר הזאת' הוא אחד המצליחים ברפרטואר של תיאטרון האינקובטור הירושלמי. מדובר במחזמר שעלילתו הבלשית נכתבה ומשוחקת בחריזה, בראפ ובהומור, מעין שילוב בין האמפרי בוגארט לג'יי־זי. המחזה נודד יותר משלוש שנים ברחבי הארץ והעולם ועשרות אלפי אנשים כבר צפו בו. ואכן, לפני שלוש שנים הגיעו השחקנים להציגו בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו. 29 הצגות נקבעו להם, יום אחר יום, באולם המרכזי של הפסטיבל, שמושך אליו קהל מרחבי בריטניה והעולם.
"מבחינתנו זה היה מקום מצוין להופיע בו", אומר עמית אולמן, שמשחק את הדמות הראשית בהצגה, הבלש ג'ו, "זה פסטיבל הפרינג' הכי גדול בעולם, זו חוויה תרבותית משמעותית ולהופיע שם יכול גם לפתוח דלתות לעתיד".
אבל דווקא כשהכל נראה טוב, משהו השתבש. בערב ההצגה הראשונה נערכה מול האולם הפגנה גדולה של פרו־פלסטינים, תומכי הבי.די.אס, שקראו לחרם על ישראל. ההפגנה התעצמה למחרת והפרה את שלוות הפסטיבל. בצעד חסר תקדים החליטה ההנהלה לבטל את יתר ההצגות של 'האינקובטור' ולמחוק אותן מלו"ז הפסטיבל. "כוחות הביטחון אמרו שזה מפריע, ובתואנה הזאת בוטלו ההצגות", אומר אולמן."הרגשנו שמפלים אותנו. המשטרה הסקוטית יכלה להתמודד עם זה אילו רצתה. בדיעבד שמענו שמפכ"ל המשטרה הסקוטית באותה תקופה ידוע בדעותיו האנטישמיות".
"השקענו המון משאבים בפרסום כדי למכור את עצמנו לעולם כולו", אומר מנהל תיאטרון האינקובטור, אריק עשת. "כשזה נקטע הרגשנו מאוד בודדים. הרגשנו שכולם נגדנו. גם אנשי הפסטיבל נלחצו מהנזק שההפגנות גורמות להם".
"בנוסף להפגנות, הייתה תחושה של עוינות מהרחוב כשהבינו שאנחנו מישראל", אומר אולמן. "זה שילוב של אנטישמיות ובורות. אצל חלק גדול מהמפגינים ראינו ממש שנאה בעיניים. אנשים מוצתים שמוזנים משקרים".
ההתרחשויות של אוגוסט 2014 בפסטיבל אדפרינג' לא נעלמו מעיניו של מורה סקוטי בשם נייג'ל גודריץ' ותחושת בושה גדולה עלתה בו למשמע הדברים. שנה לאחר מכן, כשפתח את תוכניית פסטיבל אדפרינג' וגילה שאף אמן ישראלי לא הוזמן להופיע, הפכה הבושה לכעס. הוא החליט לעשות מעשה, ובשנת 2016 ייסד את 'פסטיבל השלום' באדינבורו, שנערך במקביל לפסטיבל אדפרינג'. לפסטיבל הוא הזמין רק אמנים מישראל, ביניהם האמנית הדר גלרון, למופע סטנדאפ בנושא שלום ודו־קיום.
פסטיבל השלום הבינלאומי
"אחרי הפסטיבל גודריץ' פנה אליי וביקש שאהיה המנהלת האמנותית בפסטיבל של 2017", מספרת גלרון, ילידת בריטניה, שעלתה לארץ בגיל 13. "הסכמתי, אבל אמרתי לו שהוא צריך להיות הרבה פחות נאיבי, ושהפסטיבל במתכונת כזאת לא יכול לעבוד לאורך זמן, כי המציאות הרבה יותר מורכבת. הצעתי לו להביא את כל הצבעים והגוונים של החברה הישראלית לפסטיבל, ולייצג הידברות אמיתית ודו־קיום שקיימים בתוכה, וגם להחזיר לכאן שוב את תיאטרון האינקובטור. הוא כמובן הסכים והגיע לישראל כמה פעמים, הכיר את ההוויה הישראלית וגם נפגש עם איהאב ואורה בלחה, זוג מעורב (מוסלמי ויהודייה) מיפו. הם מפעילים את עמותת 'בוסתן בני אברהם', ואפשר לומר שהם ממש מיסיונרים של שלום. הם מאוד הרשימו אותו והוא הזמין אותם להשתתף בפסטיבל".
"זה פיצוי די קטן והיו לנו לא מעט לבטים. מצד אחד יש לנו מינימום של כבוד עצמי, שלא לחזור למקום שלא היית רצוי בו. מצד שני, מאחורי הפסטיבל הזה עומדים המון אנשים עם כוונות טובות"
גודריץ', שהיה נחוש ליצור שינוי באקלים הסקוטי בכל הקשור ליחס לישראל, פתח בפעילות הסברה אינטנסיבית. מטרתו הייתה לגייס פוליטיקאים סקוטים להביע תמיכה ברעיון. התוצאות המרשימות הושגו כשהצליח לגייס תמיכה רשמית של מנהיגי המפלגות הגדולות בסקוטלנד ולהעלות את פסטיבל השלום כיתה. "הפסטיבל מדגים לסקוטים את האמונה בגשרים תרבותיים ולא בחרמות", אומר גודריץ', "זה פסטיבל שמראה שסקוטלנד תומכת בדרך השלום ודוחה גילויים של שנאה והרס".
לחזור כדי להילחם
פסטיבל השלום שנערך החודש כבר לא היה בגדר יוזמה עצמאית אלא יצא לדרך תחת דגלו של פסטיבל אדפרינג', שממנו גורשו שחקני האינקובטור לפני שלוש שנים. לפסטיבל הוזמנו אמנים ומיצגים שונים, שרובם ככולם עוסקים בדו־קיום. בין השאר הוצגה תערוכה של קהילת האחמדים מחיפה, המשתייכים לזרם באיסלאם שמטיף לשלום ואהבה בין העמים, תערוכה של מגן דוד אדום, שמציגה כיצד מתנדבים להציל את חייהם של אנשים מכל המגזרים בישראל, תערוכה על החברה הבדואית בישראל, תערוכת 'טילים הופכים לפרחים' של האמן ירון בוב, שמפסל בשאריות טילי קסאם ועוד.
"זה ניצחון חמוץ מתוק", אומר אולמן, "פיצוי די קטן לחזור בנסיבות כאלה. היו לנו לא מעט לבטים. מצד אחד יש לנו מינימום של כבוד עצמי, שלא לחזור למקום שלא היית רצוי בו. מצד שני, מאחורי הפסטיבל הזה עומדים המון אנשים עם כוונות טובות".
"החלטנו שאנחנו חוזרים כישראלים", אומר עשת, "רצינו להיאבק על תדמית מדינת ישראל ולתת פייט לבורות".
אוולמן: "לפני שלוש שנים הרגשנו שלא באנו מוכנים להסביר את עצמנו ושתקנו מול השקרים שהופצו שם. הפעם באנו יותר מוכנים. גם ארגון 'מילואימניקים בחזית' עזר לנו".
ואכן, גם השנה נערכה הפגנת בי.די.אס מול בית הספר שבו התקיים פסטיבל השלום, הממוקם כשני קילומטרים ממרכז הפסטיבל. "היה פחד לקיים את הפסטיבל במרכז העיר", אומרת גלרון, "ובכל זאת, מדובר בניצחון גדול".
אולמן: "דיברנו עם המפגינים כדי להבין מה הם חושבים. במקרים רבים הצלחנו להוציא לאור את הבורות שלהם וגם את האנטישמיות".
עשת: "יש בחזרה שלנו סוג של פיצוי ותיקון, כי הפעם באמת חיבקו אותנו. הפסטיבל האיר פנים חיוביות ומגוונות של ישראל. הוא מייצג נוצרים, ערבים, יהודים, דרוזים והרבה מיעוטים שחיים בה ואוהבים אותה. זה באמת דבר גדול ואני מקווה שזה ימשיך ככה. מבחינת תדמית ישראל זה פרויקט מדהים. בשנה האחרונה עבר בסקוטלנד חוק נגד אמירות גזעניות ואפילו אדם אחד נאסר. בשבוע של הפסטיבל היו כתבות במספר עיתונים בסקוטלנד נגד הבי.די.אס. אנשים לא מבינים שכשהם מזדהים איתם הם מזדהים עם גזענות ושנאה לשמה, והחשיפה הזאת מאוד עוזרת".
האם קיבלתם כתף תומכת מממשלת ישראל?
"פנינו לפני הנסיעה למשרד התרבות ולמשרד לעניינים אסטרטגיים, אבל היו עיכובים ביורוקרטיים. משרד החוץ עזר לנו בכרטיסי טיסה, אבל באיזשהו מקום ציפינו ליותר. בסך הכל יצאנו לנהל גם את המאבק של המדינה, אז תנו לנו ייעוץ, הכוונה, איך לנהוג כשיש מפגש לא סימפטי עם גורמים כאלה. גם ייעוץ משפטי לא היה מזיק לנו, בעיקר כשביטלו לנו לפני שלוש שנים 29 הצגות. הרגשנו די לבד בסיפור הזה, בלי גב".
במקביל לאירועים המשיכו השחקנים לעסוק באמנות. אולמן הוציא השנה תחת שם הבמה שלו, 'פדרו גראס', את אלבום הספוקן וורד הראשון בישראל. "היום אני מודע יותר לבעייתיות ולכוחות הגדולים שפועלים נגד ישראל, אבל הדעות שלי לא השתנו", הוא אומר, "אני מגדיר את עצמי כליברל, והשבוע הופעתי עם שלושה ראפרים ערבים (ראאדג'אביר, מוזיראפט ומוחמד ג'אביר) בכיכר המוריסטאן בעיר העתיקה, אבל הייתי עושה את זה ממילא".
"הרגשנו שכולם נגדנו. אנשי הפסטיבל נלחצו מהנזק שההפגנות גורמות להם, וגם הייתה תחושה של עוינות מהרחוב. אצל חלק גדול מהמפגינים ראינו ממש שנאה בעיניים. אנשים מוצתים שמוזנים בשקרים"
מיד כששבה ארצה התפנתה גלרון לחזרות בבית לסין למחזה שכתבה, המבוסס על סרטו של אבי נשר, 'הסודות'. בקרוב תעלה סדרה שכתבה עם גדי טאוב וענת ברזילי, 'ההרמון', העוסקת בגבר המנהל כת של נשים, בהשראת פרשת גואל רצון. בנוסף היא מעלה בקאמרי גרסה חדשה של המופע 'פולסא 2017', העוסק במעמד האישה ביהדות. "אני מקווה שגם בשנה הבאה נגיע לפסטיבל", היא אומרת, "כי אין ספק שהפעילות של נייג'ל הוציאה לפעילי הבי.די.אס את הרוח מהמפרשים".
'העיר הזאת' מוצגת בישראל בעברית, אך עבור ההופעות בחו"ל תרגמו אנשי האינקובטור את המופע לאנגלית. "זה מחזמר מאוד ישראלי עם הווי ישראלי והתרגום נהדר", אומר עשת, "למשל, יש שיר אחד בהצגה שמורכב כולו ממשפטים מתוך שירים ישראלים מוכרים. בגרסה האנגלית זה הפך לשיר שמורכב כולו ממשפטים מלהיטים בינלאומיים".
רפרטואר תיאטרון האינקובטור כלל העונה, בנוסף ל'העיר הזאת', הצגות נוספות, ערבי 'סטנגה' ותחרויות ספוקן וורד. בספטמבר הם יעלו הפקה מוזיקלית חדשה בבימויו של יונתן הרינגמן, 'מעבר חצייה' (שם זמני), המחזה הראשון אותו כתב. מה שבטוח, מחוץ לאולם בבית מזיא בירושלים, לא תהיה שום הפגנה.