מחאת האפודים הצהובים אינה שמורה רק למפגינים בצרפת, שיצאו לרחובות פריז בשנה החולפת על רקע יוקר המחיה. בניחוח קצת פחות אירופי, אותם אפודים חדרו בתקופה האחרונה גם אל מחנה הפליטים שועפאט. אפשר לזהות אותם בתהלוכות השישי, שהפכו לריטואל קבוע במחנה בחודש האחרון, שבמהלכן מסתובבים עשרות תושבים עם שלטי מחאה. אלא שאותם שלטים לא נושאים אופי פוליטי או התנגדות לישראל, הם גם לא מתייחסים לתוכנית המאה של הנשיא דונלד טראמפ או לסוגיית הפליטים. מה שמעניין אותם הוא דבר אחד בלבד: למגר את נגע הסמים שפשט במחנה וחושף את ילדיהם למציאות מסוכנת.
מדובר בקמפיין יוצא דופן שהשתלט בשבועות האחרונים על מחנה הפליטים, כשהוא מלווה בשלטי חוצות עם הכיתובים "לא לסמים" ו"סוחרי הסמים הם משתפי פעולה עם ישראל". "זה מאבק שהתחלנו בו כדי לנקות את המחנה מכל הסמים שיש בו - ויש עוד הרבה עבודה. אנחנו פועלים רק בדרכי שלום ובאמצעים לא אלימים", אומר נאסר חשאן, תושב המחנה ואחד הפעילים המרכזיים במאבק. "העניין של הסמים הפך להיות בלתי נסבל, ורק מי שחי פה מבין באמת כמה זה לא נורמלי".
סמים כבר מגיל 11
רחוב אלווכאלה במרכז המחנה. אדהם הינדי, מאנשי תנועת פתח, מצביע על צעיר הצועד במורד הכביש. "את רואה את הילד הזה? הוא היה מעשן סמים ואני תפסתי אותו וטיפלתי בו", הוא אומר.
"בן כמה אתה?" אנחנו שואלים. "בן 20", עונה הצעיר. "מגיל 16 התחלתי להשתמש. זה כמו להשיג מסטיק, לפעמים אפילו יותר קל מזה. כולם היו מעשנים סביבי, זה לא נראה לי משהו נורא אלא משהו רגיל. בהתחלה פשוט חילקו את זה בלי כסף, אמרו 'תיקח'. אחר כך העניינים התחילו להסתבך, כי כבר לא היו מספקים את זה בחינם, ואז אתה צריך לדאוג להביא כסף".
מאיפה הצלחת לגייס כסף?
"לפעמים הייתי עובד, לפעמים גם הייתי גונב. אבל עכשיו הפסקתי, וזה בזכות אדהם, שמצא אותי ועזר לי לצאת מזה. אבל אני מכיר עוד המון משתמשים בגיל שלי".
והמשתמשים, מסתבר, הם גם צעירים הרבה יותר. רק לפני שבועיים עבר ילד בן 11 בלבד, שטיפת קיבה אחרי שנטל סם שקיבל. "הוא בא אלי ואמר שיש לו כאב בטן", מספר מנהל בית הספר לבנים במחנה. "חשבנו שהוא סתם חולה, לקחנו אותו לקופת חולים והתברר לנו שזה היה בגלל סמים, כדור שמישהו נתן לו והוא לא ידע מה הוא לוקח. וזה לא מקרה חד־פעמי. חלק מההורים מביאים את הילדים לבית הספר בידיים שלהם רק כדי שלא ילכו לבד, כי אין לדעת במה הם ייתקלו בדרך".
בשלב זה מתערב בשיחה צעיר בן 14. "לי נתנו משהו שנראה כמו כדור בצבע חום, ומי שנתן לי אותו אמר לי: 'אתה תהיה חכם אם תיקח את זה'", הוא אומר. "האדם הזה עמד בפתח בית הספר. הייתי לבד ולא לקחתי ממנו אלא רצתי הביתה וסיפרתי לאבא שלי. אבל יש הרבה ילדים שלוקחים".
הזירה המרכזית: בית הספר
תחנת הסמים שפעלה עד לא מזמן בקרבת פתח בית הספר אומנם נסגרה, אך הנרקומנים ממשיכים לבוא. "הם באים מהגדה ומכל הסביבה, מעשנים, מזריקים, זורקים על הרצפה את מה שהם משתמשים, וזה יוצר סכנה לכל התלמידים", אומר הינדי. "ילדים קטנים לא צריכים לדעת מה זה כדורים וכל הדברים האלה, וכן - אנחנו מפחדים עליהם. לכן גם עשינו הדרכה למורים ולתלמידים".
"המצב גרוע מאוד", ממשיך יאסר, בעל סופרמרקט שנמצא ליד אחד מבתי הספר במחנה. "לומדים פה 1,500 תלמידים, וחלקם הגדול למדו כבר מגיל צעיר מה זה סמים. הם גם רואים את המעשנים מול העיניים שלהם וזו דוגמה רעה מאוד".
בשלב זה מצטרף לשיחה יוסף, בן 14. "אני מכיר חברים ששמו להם את הסם בסיגריה ונתנו להם לעשן בלי שהם יודעים שזה סמים והם הגיעו ככה לבית חולים", הוא מספר.
וזו רק דוגמה אחת לניצול הנוראי של הצעירים במחנה. סוחרי הסמים מנצלים את בתי הספר כדי להפיץ את החומרים, אבל גם כדי להפוך חלק מהצעירים לבלדרים. "המצב היום יותר גרוע מבעבר", אומר מוחמד אלמלחי, תושב המחנה. "לא סתם התחלנו לפעול. לכולנו יש ילדים ואם אנחנו נשתוק - זה בסוף יגיע גם לבית שלנו".
אנחנו עוברים למקום אחר במחנה וחשאן מצביע: "הנה פה, גם ליד בית הספר הזה היתה חממה גדולה של סמים". בתוך הכיתות, כך הוא מספר, הוא עצמו איתר 72 שקיות של סם מסוג נייס. "למה זורקים את זה בתוך בית ספר?" הוא שואל.
גם היהודים קונים
לא קשה לאתר מכורים לסמים במחנה, גם לא צריך לשאול יותר מדי שאלות, מספיק מבט אחד חטוף בעיניים. כמו למשל עיניו של מ', בן 28, שמסגירות הכל. "אני מקורבנות הסמים במחנה", הוא מצהיר. "בגיל 18 התחלתי לקחת סמים ועכשיו אני נגמל. אני תומך בקמפיין נגד הסמים ושאלוהים יעזור להם ולכל הצעירים לצאת מזה".
מ' שופך אור נוסף על התופעה. "את הסמים מביאים גם מחוץ למחנה. יש כאלה שאומרים שהם באים מהגדה, אבל אני יודע שהסמים נכנסים לפה גם מישראל עצמה", הוא אומר. "וזה אומר שאם ישראל תרצה להפסיק את התופעה - היא תוכל לעשות את זה".
"גם יהודים ויהודיות נכנסים לפה בשביל לקנות סמים. שוב כי פה זה פשוט קל להשיג את זה", מוסיף הינדי.
תושבים מספרים כי מעבר להברחת סמים לתוך המחנה יש גם מעבדות ביתיות לייצור עצמי. "אלה מקומות קטנים שבהם מגדלים ומכינים את החומר", הם מספרים. "לא מזמן גם היתה פשיטה על מעבדה גדולה לייצור סמים פה ליד, בענאתא".
התושבים החליטו: מלחמת חורמה
עבור תושבי המחנה המאבק בסמים הוא מלחמה קיומית. מלבד המחאה הם גם מנסים להילחם בתופעה בכוחות עצמם. "רק אתמול קיבלתי שיחה ממישהו על זה שיש בנאדם שקונה כמות גדולה של סמים", מספר חשאן. "באתי עם שלושה חבר'ה, ביצענו אחריו מרדף, הוא נכנס בנו ברכב, אבל הצלחנו לתפוס אותו בסוף. החרמנו ממנו שק גדול של סמים".
בחודש האחרון הצליח חשאן לתפוס יותר מקילו וחצי של סמים מסוגים שונים. לדבריו, במחנה יש הכל מהכל - חשיש, מריחואנה, נייס, קוקאין, קריסטל וחומרים נוספים שמוכרים פחות. לפתע הוא שולף שקית ובה כמה כדורים של סמי אונס שהגיעו לידיו. "זה חדש במחנה", הוא אומר. "כדור אחד עולה 150 שקל".
במהלך החודש החולף איתרו פעילי המאבק 12 מכורים לסמים ולקחו אותם לגמילה. "כשאני חוזר כל יום מהעבודה מתחילה העבודה שלי במחנה", אומר חשאן. "אני עושה סיבובים כדי לנקות את הרחובות מהסמים ורק בלילה חוזר הביתה למשפחה".
"אנחנו עושים את הכל בצורה יפה של שכנוע", מוסיף הינדי. "אני מכיר פה את הסוחרים. אני יושב איתם ומסביר להם את המשמעות של מה שהם עושים. יש ארבעה סוחרים שבעקבות השיחות שלנו הסכימו להפסיק. אנחנו רוצים שהמשפחות והמכובדים יחתמו על הסכם שאומר שהם מתנערים מסוחרי הסמים, וזו גם היתה הקריאה שלנו בהפגנות האחרונות שעשינו".
המאבק האמיתי של נאסר וחבריו אינו במכורים לסמים אלא בסוחרים עצמם. לפי הערכות יש יותר מ־40 סוחרים במחנה, רובם בסביבות גיל 30. בשל כך עיקר הקמפיין מכוון נגד הסוחרים. "מה שמעניין אותם זה איך לעשות כסף קל", אומר מוחמד אלמלחי. "יש כאלה שמספרים שהיו עושים עשרת אלפים שקלים ביום. לכל סוחר יש חיילים שעובדים בשבילו, מוכרים ומסתובבים על אופנועים. הסוחרים גם אוספים ילדים והופכים אותם לשליחים. יש כאלה שמזמינים סמים בטלפון כמו שמזמינים מגש פיצה - וזה מגיע אליך עד הבית. הסוחרים גם עושים ביניהם תחרות מי ייתן שירות יותר טוב".
מחירון הסמים של מחנה הפליטים:
סיגריית נייס 5-3 שקלים
קילו נייס 2,500 שקלים
גרם קריסטל 600 שקלים
גרם קוקאין לבן 860 שקלים
כדור 'סם אונס' 150 שקלים
"סוחרי הסמים במחנה חזקים יותר ממה שאת יכולה לתאר", אומר חשאן, ומספר כי מאז שהחל בפעילותו במסגרת קמפיין המאבק בסמים קיבל מסרים מאיימים מהסוחרים. רבים במחנה מכנים אותם 'מרגלים ומשתפי פעולה עם ישראל'. "אף אחד בכפר לא מבין למה הם ממשיכים לצבור כל כך הרבה כוח וממשיכים לפעול חופשי", אומר תושב המחנה. "ישראל לא באמת פועלת כאן והרשות לא יכולה להיכנס, אז יש ואקום, לכן אנשים עושים מה שהם רוצים".
הפתרון לא נראה באופק
ואיך שמים קץ לתופעה? תושבים במחנה טוענים כי גופי האכיפה של ישראל אינם פועלים מספיק בנחרצות. "העירייה לא עושה כלום בנושא הזה", אומר אלמלחי. "גם המשטרה לא נלחמת בזה כמו שצריך. הם רק יודעים לבוא ולתת דו"חות".
הינדי מצטרף לתלונות: "זה לא התפקיד שלנו. זו עבודה של המשטרה. אנחנו החלטנו להיות מעורבים ולפעול בנושא כי בסוף אנחנו אלה שגרים פה ואם אנחנו לא נעשה את זה - מי יעשה את זה?"
לטענת התושבים, במשטרה לא אוהבים את הפעילות שלהם. "אומרים לנו: 'אל תתערבו, זה לא עניין שלכם'", אומר אחד התושבים. "אולי הם חושבים שאם היום אנחנו מתארגנים בשביל המאבק הזה של הסמים אז זה יכול לגרום לכך שמחר תהיה פה התארגנות בנושא אחר. אבל כל מה שאנחנו רוצים זה רק להילחם בסמים ובסוחרים".
במחנה קיים מרכז גמילה אחד שיעילותו מוטלת בספק, וגם יכולתו לקלוט לטיפול מספר רב של מכורים לסמים מוגבלת. "אין בו את כל מה שצריך - גם מבחינת אמצעי הטיפול וגם משום שאי אפשר לטפל ביותר מ־25 בני אדם", אומר חשאן. "פגשתי ילד בן 15 במצב באמת גרוע. לא יודע איזה סוג של סמים נתנו לו, ולא יודעים מה לעשות איתו פה ואיך לטפל בנזק שנגרם לו. רק לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מעוד מכור שביקש ממני עזרה. יש עלייה במספר המכורים שרוצים להיגמל וחייבים לעשות משהו כדי לעצור את זה".
"מפעילים סוכנים ועוצרים עשרות סוחרים"
מהמשטרה נמסר: "עשרות סוחרי סמים נעצרו במזרח ירושלים מתחילת השנה, אותם עבריינים שטעו לחשוב כי הנם נסתרים מידה הארוכה של המשטרה. השבוע נעצרו ארבעה חשודים נוספים בסחר בסמים מסוכנים בשועפאט.
"מינואר 2019 ועד היום, איתרה ותפסה המשטרה למעלה מ- 4,200 פריטי אמל״ח, בהם: למעלה מאלף רובים ונשקים מסוגים שונים, 275 רימונים מסוגים שונים, תחמושת, מטענים, חלקי נשק חומרי חבלה ועוד - מרביתם נתפסו ביישובי החברה הערבית".
העירייה: "אנו לא הגורם הממונה על אכיפת החוק הפלילי. במקרים כאלו יש לפנות למשטרה, שאמונה על הנושא ועושה את עבודתה נאמנה".