העירייה חייבת לכם כסף? אם לא תדרשו בכתב לקבלו הוא יישאר בחזקתה במשך שנים: כך עולה מסיפורה של רות גליה בן שמעון, לשעבר גלינה מלאכי, תושבת ההתנחלות עלי שבשומרון, אם חד הורית לשלושה, קשת יום, ועד לפני שנתיים חסרת מעמד בישראל. לפני כחמש שנים שילמה בן שמעון בטעות 800 שקלים לעיריית ירושלים, סכום גדול מאוד מבחינתה. העירייה מצידה, לא טרחה לעדכן את בן שמעון על הטעות, לא באותו זמן, ולא במהלך השנים שעברו מאז. לאחרונה, גילתה בעצמה על הטעות וכשהתקשרה לדרוש שהכסף יוחזר לה, נענתה כי למרות שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, עליה להעביר מכתב בו היא דורשת שכספה יוחזר לה. בנוסף לעיריית ירושלים, מקרה דומה קרה לה גם עם עיריית תל אביב-יפו.
אין מכתב - אין כסף
תחילתו של הסיפור בסוף שנת 2012, אז עוד היתה בן שמעון נשואה. בעלה לשעבר, השתמש בכלי רכב שהיה רשום על שמה, וחנה שלא כחוק מספר פעמים באותה התקופה בירושלים ובתל אביב. לדבריה של בן שמעון, בכוונתו היה לנסות ולבטל את דו"חות החניה בתואנות שונות ולכן לא שילם אותם. בין לבין נפרדו בני הזוג וחדלו להיות בקשר, וזמן קצר לאחר מכן עוקל חשבון הבנק של בן שמעון על ידי עיריית ירושלים. כעת הבינה בן שמעון כי מבן זוגה לשעבר לא תבוא הישועה, ומיהרה לשלם את כלל הקנסות לעיריית ירושלים ולעיריית תל אביב-יפו, על מנת שלא לצבור פיגורים וריביות. מה שהיא לא ידעה, כי באותו הזמן גם בעלה לשעבר החליט להפסיק ולנסות לבטל את הדו"חות, ושילם אותם אף הוא, ימים ספורים לפניה. בהמשך אף התגרשו בני הזוג רשמית.
בן שמעון מספרת כי לאחרונה, חזרו היא ובעלה לשעבר להיות בקשר, וכך נודע לה על כפילות התשלומים ועל כך ששתי העיריות חייבות לה כספים; עיריית ירושלים 847 שקלים ועיריית תל אביב-יפו 390 שקלים. לאחר שפנתה לעיריית ירושלים, נאמר לה כי יש לה זיכוי על סך 800 שקל, וזאת למרות ששילמה 847 שקלים, וכדי לקבלו עליה לפנות בפקס למחלקת חובות חניה, לה אין מענה טלפוני, למרות שהצהירה כי אינה יכולה לקרוא או לכתוב עברית. "היית צריכה להתקשר מייד, את מתקשרת אחרי חמש שנים", אמרה לה פקידת מחלקת הגבייה של עיריית ירושלים.
כשפנתה בן שמעון לעיריית תל אביב בעניין 390 השקלים אותם חייבת לה העירייה, אמרה לה בטלפון הפקידה, שלא כל כך מתמצאת בעולם התאריכים: "היום את נזכרת? אחרי שבע שנים?, אין לנו חומר מ-2012, כבר עברו יותר משבע שנים". גם בעיריית תל אביב-יפו לא וויתרו על מכתב מסודר מבן שמעון ואף הוסיפו את התנאי הבא: "תשלחי אישור מהגרוש שלך שהוא מסכים שיעבירו לך כסף ויועבר לטיפול".
בתל אביב מתנצלים, בירושלים מתעקשים
עד תחילת שנת 2016 נחשבה בן שמעון לחסרת מעמד בישראל, והתקשתה למצוא עבודות שיפרנסו אותה ואת שלושת ילדיה. לאחר מכן עברו היא וילדיה גיור וקיבלו אזרחות. "כשנפרדתי מבעלי לשעבר, היה לי אולי מאתיים שקל בכיס", היא מספרת בבכי. "הייתי אז חסרת מעמד ואסור היה לי לעבוד. הייתי חייבת לקחת לחם מתוך הפה של הילדים ולשלם את הקנסות. הייתי כבר מוכנה לגמור את חיי בגלל זה. הם שואלים למה אני לא פניתי אליהם במשך חמש שנים? זו ממש חוצפה. איך חמש שנים לא שולחים מכתב שיש זיכוי? הם סופרים כל שנה את הכסף שלהם, הם באמת לא רואים שיש להם עודפים?".
בעיריית ירושלים סירבו להסביר מדוע הם אינם טורחים לידע את בעלי הזיכויים על כך שהעירייה חייבת להם כסף ומסרו בתגובה את הדברים הבאים: "מדובר בחוב בגין דו"ח חניה שניתן ב04/01/11 בשל חניה אסורה בסכום שעמד על סך 825 ש"ח, אותו הגב' בן שמעון לא שילמה. בשל אי תשלום החוב נשלחה התראה באוקטובר 2012. מאחר וגם לאחר התראה לא שולם החוב הוטל עיקול ב-30/12/2012. ב-03/03/13 התקבל תשלום ע"ס 800 ₪, כאשר כמעט במקביל ב-08/03/13 העביר הבנק תשלום ע"ס 825 ש"ח בגין העיקול".
יתרת הזכות מוצמדת למדד מיום התשלום (התשלום של הגב' בן שמעון והעברה מהבנק). פנייה בכתב לקבלת החזר מחויבת על מנת לוודא אכן אותו פונה זכאי להחזר ואין מדובר בטעות, וכן יש צורך באישור וחתימה של בעל הזכות הכספית לביצוע העברת הכספים. עם העברת הבקשה להחזר בצירוף חשבון בנק מתאים, תועבר יתרת הזכות צמודה למדד לחשבונה".
בניגוד לעיריית ירושלים, בעיריית תל אביב הבינו ככל הנראה את חומרת הדברים, ומסרו בתגובה את הדברים הבאים: "מבדיקת פרטי המקרה עולה כי לגב' מלאכי אכן קיימת יתרת זכות בסך 390 ש"ח, וזאת בשל תשלום כפול של החוב בשנת 2013".
בימים אלה, נמצאת העירייה לקראת סיום תהליך להחזר כספי יזום, במסגרתו תיעשה פניה לכל בעלי הרכבים שלזכותם יתרה וניידע אותם בדבר, וכך ייעשה גם מול גב' מלאכי. ההחזר יתבצע ללא צורך בפנייה ממשלם החוב ואנו מתנצלים שביקשנו מגב' מלאכי להעביר אלינו אישור בכתב מהמשלם הנוסף, לצורך ביצוע ההחזר".
