"בדיעבד טעינו כשלא הגדרנו את רמות בתוכנית האב כשכונה חרדית. אנחנו יושבים על חבית של אבק שריפה מבחינת ההבדל בין התשתית במזרח העיר למערבה. חבל שבפרויקט הענק בכניסה לעיר מתכננים רק משרדים - ההיצע שם יהיה גדול מדי".
הצעדה החלופית שלא תעבור ברובע המוסלמי כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
כבר 29 שנים שאנשי מכון ירושלים לחקר ישראל מפרסמים לקראת יום ירושלים את השנתון הסטטיסטי של העיר. לרגל המאורע כינסנו השנה לשיחה את החוקרים שעומדים מאחורי הפרסום, אנשי הצוות הסטטיסטי והאשכול המחקרי שמכירים ולומדים את כל המגמות של העיר. בראשם עומדות דמויות מוכרות: ד"ר מיה חושן, שעובדת במכון מאז שנת 88', וישראל קמחי (לוליק), שרק לפני ארבע שנים קיבל את התואר 'יקיר ירושלים' בטקס חגיגי במגדל דוד. לצדם נמצא גם הדור הצעיר: מיכל קורח, דפנה שמר, יועד שחר, אסף שפירא ואלון קופרארד.
השליש הקדוש על פי השנתון החדש, שמתייחס בעיקר לנתונים מסוף 2013, בירושלים חיים כ־830 אלף איש והיחס הכמעט מיסטי ביניהם - שליש חרדים, שליש ערבים ושליש חילונים - נשמר. בסך כל 62 אחוז מהאוכלוסייה הם יהודים ו־38 אחוז פלסטינים.
מאזן ההגירה בעיר שלילי: נוספו לה עשרת אלפים תושבים מאז אשתקד ועזבו אותה 17 אלף איש. גם בשנתון הקודם מאזן ההגירה היה שלילי ועמד על מינוס 8,700 נפש, ובשנתון הנוכחי הפער התכווץ מעט ועומד על מינוס 7,400 נפש. אבל במספרים אבסולוטיים העיר דווקא גדלה. הגידול במגזר היהודי עמד על 1.4 אחוז ובמגזר הערבי על 2.5 אחוז.
הנתונים על ממדי העזיבה של העיר תמיד תפסו כותרות. האם ירושלים באמת נחלשת? נעזבת? חושן: "מה שמהותי הוא תמהיל האוכלוסייה, לא מאזן ההגירה. ההגירה עצמה לא מעידה על חולשה - זאת יותר בעיה תדמיתית וצריך לבחון אותה גם בראייה מטרופולינית. חצי מהעוזבים נשארים קשורים לעיר וגרים בסביבות ירושלים".
קמחי: "זו תופעה כלל עולמית, שמייחסים לה חשיבות גדולה מדי".
חושן: "מאזן ההגירה בירושלים עדיין שלילי, אך כאן מפריזים בחשיבותו. זו תופעה שרואים בערים גדולות בכל העולם. גם בתל אביב, בחיפה ואפילו בניו יורק המאזן שלילי. חצי מאלה שעוזבים את ירושלים עוברים בסך הכל לגור בסביבה וממשיכים לעבוד ולהיות קשורים אליה. גם החרדים עוזבים באותם אחוזים".
שפירא: "כל הערים מסביב לתל אביב נבנו מהגירה שלילית של תל אביב: ראשון לציון, רמת גן וגבעתיים. בכלל בישראל יש הגירה בין־עירונית גבוהה. בהרבה ערים המאזן שלילי. בירושלים זה הפך לנושא מהותי'".
קמחי: "זה לא עניין רק של צעירים ולא רק של חילונים. היום גם ההורים של מי שעזבו את העיר לפני כמה שנים הולכים בעקבות הילדים. גם האוכלוסייה החרדית מהגרת מהעיר באותן פרופורציות. אבל אצל החרדים מדובר בזוגות נשואים שעוברים לביתר עילית, בית שמש וקרית ספר".
שפירא: "ירושלים גדלה בכל בוקר בעוד 70 אלף איש שמגיעים לכאן, החל במערכות החינוך, דרך מי שבא לעבוד ועד אלה שמגיעים לסידורים מהיישובים בפריפריה. כמו כן, 30 אלף ירושלמים עוזבים מדי בוקר את העיר מאותן סיבות".
הטעות של רמות מה הכי ירושלמי מבחינתכם? קמחי: "המבנה השכונתי של העיר. ערכתי סקר מקיף וספרנו סדר גודל של 150 שכונות נפרדות שלכל אחת מהן יש זהות. אתה אומר היכן אתה מתגורר וזה אומר הרבה. פעם זה היה אפילו יותר חזק. גם העניין של המינהלים הקהילתיים עובד בהצלחה רק בבירה.
"מבחינה ארכיטקטונית צריך להבין שאף אחד לא יגיע לירושלים לראות את מגדלי המשרדים שהעירייה מתכננת לבנות בכניסה לעיר. לעומת זאת, נחלאות ואגן העיר העתיקה הם הייחוד של העיר ועליהם צריך לשמור". חושן: "זאת עיר מורכבת מאוד, בת 3,000 שנה, ויש כאן עניין רב בקהילתיות - יותר צניעות ופחות תחרות מוחצנת. גם הבנייה כאן יותר סולידית". שחר: "יש בירושלים ריכוז גדול של סטודנטים, לצד מגוון של מגזרים, אנגלו־סקסים, צעירים אלטרנטיביים והמון אירועים ומפגשים שמתארגנים בפייסבוק מלמטה. גם חילונים הולכים עם סירים לארוחות שבת אצל חברים ומכרים".
האופי של השכונות משתנה עם השנים. לדוגמה התחרדות של חלקן. איך אתם רואים את המגמה? קמחי: "עשינו טעות כשלא הגדרנו לפני שנים בתוכנית האב את רמות כשכונה חרדית. זה היה מונע המון בעיות. אני לא מאמין שקריית יובל תתחרד - יש שם גם מגמות אחרות של כניסת אוכלוסייה צעירה. המגזר החרדי מתפשט בהדרגה מסיבות אובייקטיביות: הילדים הצעירים רוצים לגור ליד ההורים במרחק הליכה בשבתות, וכשיש עורף חרדי כמו במקרה של רמת אשכול וסנהדריה זה עובד.
"בכל הקשור לקרית יובל, בית וגן היא לא ממש עורף. בכלל, היום הרבה יותר נוח וזול לעבור לביתר עילית. מה שמקובל בחברה החרדית זה שההורים רוכשים את הד