הרבה לפני שפורסמו ההנחיות החדשות מטעם משרד הבריאות, השלימו הרווקים והרווקות בירושלים עם העובדה שאת ליל הסדר הם לא יוכלו לקיים כבכל שנה עם המשפחה המורחבת שלהם. בתחילה הם עוד ניסו לחשוב על פתרונות יצירתיים שיקלו עליהם את רוע הגזירה, אולם מתוך אחריות חברתית הם פשוט הניחו להתחכמויות וקיבלו עליהם את המציאות שנכפתה עליהם - להישאר לבד בחג הכי משפחתי שיש.
לא לסכן את ההורים
"אני מנסה להתכחש לזה, לכן אומר שאני עדיין מתלבט, למרות שרוב הסיכויים הם שאשאר כאן בליל הסדר", אומר י' (29), שמתגורר בשכונת קטמון. "ההורים שלי נושקים ל־70, אומנם בריאים, אבל בקבוצת סיכון. אני עובד בהוסטל של מתמודדי נפש, שבעצם זה לעבוד עם מבוגרים והרבה תרופות. הסיכוי להידבק בקורונה בעבודה שלי הוא קטן, אבל בדרך אליה אני נמצא באינטרקציה עם כל מיני אנשים ונוגע במשטחים ציבוריים. אני לא רוצה להעמיס על המצפון שלי שלמרות הסיכוי הקטן הזה סיכנתי את ההורים שלי, לכן אני מוותר מראש ומתכונן לליל סדר הרחק ממשפחתי".
למרות האדישות שבה אומר י' את הדברים, ניכר שההחלטה משפיעה עליו מאוד. "מצד אחד מאוד התלבטתי ושאלתי את עצמי אם בעובדה שאני ממשיך לעבוד אני לא הורס לעצמי את הסיכויים להגיע אל ההורים, ומצד שני אם לא אגיע אל ההורים אולי כדאי לקבוע עוד משמרות עבודה - גם לליל הסדר. אם כבר אין תחושת חג משפחתית, אז אני כבר מעדיף להעביר את ליל הסדר בעבודה כערב רגיל ולהכחיש אותו, כאילו לא היה פסח השנה. פשוט לדלג על החג הזה".
"פעם ראשונה לבד"
עמנואל מילר (32) דווקא מתכוון לחגוג את ליל הסדר ומתכונן מראש כדי שיוכל להעסיק את עצמו בערב הזה. "זו תהיה הפעם הראשונה שאחגוג את ליל הסדר לגמרי לבדי", הוא משתף. "אני מתכוון לקחת כמה הגדות שיש ברשותי ובהן פרשנויות שונות וללמוד הרבה מהן באופן יסודי. אני אקח את הזמן כדי להכיר את המנהג של ליל הסדר יותר טוב ולקרוא על מנהגים של עדות שונות. זה יהיה עבורי מסע תרבותי. אולי דווקא ייצא משהו חיובי מכל הסיפור הזה של להישאר לבד".
מילר, שעלה לארץ מאנגליה ללא הוריו, כבר קיים כמה לילות סדר עם חברים והשנה תכנן לחגוג עם חברתו איילת. "התכנון הראשוני היה שגם הסבתא תגיע, וגם אם בסוף יוחלט שלא, אני לא יכול להרשות לעצמי שעל חשבון הנוחות הפרטית שלי אעשה משהו שיסכן אחרים", הוא אומר. "אומנם לא נעים כי מדובר בחג משפחתי, אבל אני מבין שאנחנו נמצאים בשעת חירום".
גם חן רוברכטס (28) נערכת לקיום סדר בנוכחות מצומצמת. "בעקרון הייתי אמורה לטוס להורים לצרפת לחודש ולחגוג איתם את החג", היא משתפת. "ברגע שדברים התחילו להתפתח הבנו שזה לא ריאלי, וביטלתי. סבתא שלי הציעה לי להגיע לחולון לעשות איתה את החג, וכך גם הבוסית שלי, שהיא סוג של משפחה מאמצת עבורי מהיום שעליתי לארץ. תחושת האחריות שלי לא מאפשרת לי להיענות להצעות אלה כיוון שמדובר באנשים שנמצאים בקבוצת סיכון. ככל הנראה אשאר כאן בדירה לליל סדר מצומצם עם השותפות שלי".
כדי להתמודד עם הרעיון של חג מצומצם רוברכטס מנסה לעשות תרגיל מחשבתי שיסייע לה. "אני מנסה לנתק את הרגשות מהחג, מכל ההילה שעוטפת אותו - שזה ליל הסדר המשפחתי, החג שחיכינו לו כל השנה וציפינו להיות עם הקרובים שלנו", היא מסכמת. "אני מסתכלת על זה כעל סוג של ארוחת שבת סטנדרטית עם השותפות ומנמיכה ציפיות".
