אלעד עמדי, מאיר מלכה, ינון שאזו ואמיר וויט: החבר'ה הכי מוכרים בסצנת המסיבות והאירועים בעיר עוד מחכים לשוב ולשמח אתכם. השבוע הם מספרים על האכזבה והקשיים שגרמה הקורונה, אך גם על התושייה והשמירה על המורל בזמן ההמתנה בבית, וגם על נקודת אור אחת בכל התקופה הזאת - חגיגות יום העצמאות על המשאיות.
אלעד עמדי | DJ ושדרן רדיו
את אלעד עמדי אין צורך להציג: מנחה של 'התוכנית של עמדינה' ברדיו ירושלים ואת ציפורי לילה מוזיקליות בגלי צה"ל, כשבכובעו הנוסף הוא מתקלט כדי־ג'יי שמרקיד את העיר יותר משני עשורים.
עמדי: "וירוס הקורונה תפס אותי ממש בתחילת העונה החדשה של האירועים, כשעוד רק דיברו על איזה וירוס או שפעת מוזרה שנמצאת אי שם בסין ועושה נזק גדול לבני אדם.
בפורים היתה אמורה להתקיים מסיבת ניינטיז ב'עין חמד' וכבר אז היינו בלחץ אדיר, מה יהיה, והאם ייתנו אור ירוק. בסוף המסיבה הזו התקיימה והצליחה מאוד, רק שלא עברה יממה והחליטו שהכל נסגר. חטפנו מכה גדולה בענף הדי־ג'יי וחיי הלילה. לטעמי, עד שלא יהיה חיסון תהיה בעיה גדולה לתחום כי לאנשים לא יהיה כסף להוציא על חתונות ואירועים.
הההפקות היפות שהיו בסוף 2019 לא יחזרו, גם מבחינת ההשקעה וגם מבחינת כמות המוזמנים. בעבודה של די־ג'יי ואנשי חיי הלילה, ינואר-פברואר אלה חודשי חורף שאתה לא עובד, ומרץ אמור היה לתת לכולנו את האוויר לנשימה, וזה נעלם. זה חודש שבו אנחנו מרוויחים גם את הכסף שאמור לשמש אותנו בחודשים שאחריו, כי באפריל ומאי יש פסח וספירת העומר. אז זו סטירה רצינית לענף הזה.
מה שכן, עוד לפני שהתחילה הקורונה ישבתי עם ראש העירייה משה ליאון והצגתי לו רעיון, לקחת משאית ענקית, ליצור קשר עם די־ג'יי גם מחו"ל ולקיים מסיבות גדולות בכיכר ציון או בספרא בערבי חמישי. כבר גלגלנו את העניין, וכשיום העצמאות בקורונה כבר התקרב, 'מיזערנו' את הרעיון ל'מיני משאיות' שמסתובבות עם האומנים בין השכונות ועשו שמח ברחבי כל העיר.
זו היתה חוויה שאני לא אשכח כשראיתי את השמחה הגדולה בכל שכונה. הגענו עד מעלה אדומים ושם היתה קבלת פנים מטורפת. אני מבטיח לכל מי שקורא את זה שאמשיך לעשות שמח גם אחרי המשבר".
אמיר וויט | DJ ומבעלי חברת ההגברה והתאורה 'בת־מור'
אמיר וויט הוא אחד ה־DJ הוותיקים בבירה ומזוהה עם דור חיי הלילה הטובים ביותר שהיו פה, בתקופת האומן 17, הפיתגורס, ה'דפרדייה', ה'קמפוס' ואחרים. הוא היה אחד מאלה שהרקידו אז את כולם. את זה הוא ממשיך לעשות גם כיום, כשבמקביל הוא עוסק בתחום גם מהצד ההפקתי והלוגיסטי.
וויט: "60 יום מאז התפרצות הקורונה, ואני עדיין סופר. זה התחיל כשהיינו בהכנות למסיבות ואירועי פורים - אני, הבעלים של חברת הגברה ותאורה, יחד עם אחי ששי, שבבעלותו גם חברת הפקות מוזיקה לאירועים. מערך הצוותים והציוד היה מוכן ליריית הפתיחה לחגיגות, שכה חיכינו להן אחרי חורף כל כך ארוך.
אלא שכבר אחרי החג כל העסק נפל כמגדל קלפים. מסיבות רבות בוטלו בבת אחת, כמו באיזה חלום רע. אם בהתחלה עוד היה נדמה שהמשבר לא יכה כאן בחוזקה, ככל שהזמן חלף הבנו שגם בפסח, וביום הזיכרון והעצמאות, יבוטלו אירועים ופסטיבלים. מדובר בהפסדים עצומים ובפגיעה אנושה בפרנסתם של מפיקים, עובדי הסאונד והבמות. מאז ומתמיד הדרך שלי להתמודדויות עם מצבים קשים היא מוזיקה והומור, אבל גם אני באיזה מקום נשברתי. רק כשנוכחתי לראות שכלל הציבור שרוי במועקה ובמצב רוח ירוד, אז הבנתי שזה המקום שלי, להרים את המורל, ליצור קהילה דרך המוזיקה, להעלות חיוך, לשמח, לשיר, לרקוד וליצור נוסטלגיה.
"הקמתי עמדת אולפן מהבית לשידורים בפייסבוק והעליתי תוכנית בשם 'כשהשמש שוקעת שנות השמונים והתשעים עולות'. כל יום משעה 19:00 שידרתי במשך שעה ויותר, כשלצידי חברי הטוב ג'וני רפפורט, יחצ"ן חיי לילה אגדי שהפך לרוח החיה בשידור. הצלע השלישית היתה נירה פוקס, שהפיקה את השידור. יחד חגגנו את פסח, מימונה, עצמאות, ימי הולדת לצופים, וגם את יום הולדתי.
"תוך כדי ניסינו לסייע לעסקים בעיר כמו מסעדות, קצביות, חנויות דגים ופירות שעושות משלוחים. הגענו ליותר מאלפיים צפיות ואנשים שרוקדים ורוקדות במטבח, בסלון, במרפסת, בגינה עם המשפחה הגרעינית בבית. החזרה לעבודה קרתה הודות למיזם משאיות ההופעות בערב יום העצמאות, ועל כך תודתי נתונה לראש העירייה, משה ליאון.
"מבחינה כלכלית לחברה יש הוצאות רבות ולא נשאר הרבה 'בשר', אבל בראש מעיינינו היו הדאגה לפרנסת העובדים ושימוח התושבים בשכונות. כרגע כל ענף המסיבות בסכנת קריסה בגלל הוראות משרד הבריאות. כולם יושבים על הגדר. אין מצב רוח ואנרגיה של עשייה ושינויים כי כולם חרדים לעתידם הכלכלי. אמא שלי ז"ל אמרה לי: "תשמור כסף לבן ליום שחור" ולא הבנתי את המהות עד היום. אנחנו חיים כרגע מחסכונות. אני איש אופטימי מטבעי, עם הרבה תקווה, ותמיד יש את המחר, וחשוב לשמור על סולידריות תוך כדי ערבות הדדית ועזרה לזולת. מקווה שהחיים יחזרו למסלולם במהרה בכל התחומים, וגם עד אז נמשיך לרקוד, לשמוח ולשיר".
ינון שאזו, DJ | מנחה ושחקן תיאטרון
למי שחי ונושם קהל, ובמיוחד כשמדובר בילדים, הקורונה מחקה לא רק את העבודה אלא בעיקר את החיוכים. כך קרה לינון שאזו, שבנוסף להיותו שחקן תיאטרון הוא משמש כמנחה ודי־ג'יי לאירועים למבוגרים וקטנטנים, אחד כזה שעבורו מפגש עם קהל, זה כמו אוויר לנשימה.
שאזו: "פורים 2020 היה אמור להיות רווי באירועים ומסיבות. מעבר לפן הכלכלי, זו תקופה שתמיד באה עם התרגשות ותשוקה גדולה. קצת לפני אירוע פורים בבמה המרכזית בכיכר ספרא, שהייתי אמור להנחות, כבר קניתי את כל הפרסים, הטקסטים והרעיונות היו מוכנים - ובסוף נשארנו אני ומשפחתי עם שלושה ארגזים מלאים בהפתעות וקונפטי. לפחות הן שימשו אותנו למסיבות הסגר הביתיות שלנו שקיימנו בחודשיים האחרונים.
"התקופה הזו שעברה ללא עבודה היתה לא פשוטה, ובידיעה שכל האירועים הולכים להתבטל, במיוחד אחרי שפורים ופסח עברו. כבר הכנתי את עצמי נפשית לביטול אירועי יום העצמאות, אלא שבוקר אחד התקשרו אלי מהעירייה והודיעו לי שאני מתקלט ומנחה במשאית שהולכת ומשמחת את הירושלמים יחד עם 'הדג נחש' ודנה ברגר.
זו היתה בשורה משמחת, לא רק בגלל שסוף סוף נכנסו קצת אקשן ועשייה אלא בעיקר בשל העובדה שלא הקלו ראש והביאו למיזם הזה אומנים מהשורה הראשונה.
"צריך להבין, אנחנו הדי־ג'ייס, יש לנו קוצים במקום שבו אמורים לשבת, ולהשאיר אותנו בבית בזמן שתאריכי מסיבות חולפים זה הטריף את השכל. ואז כשאירוע המשאיות הגיע, כל ההתרגשות והתשוקה, להתקלח, להתארגן, ולצאת להרים לעיר שלי, ועוד עם הדג נחש - את כל זה אין לתאר.
"כבר בבדיקות הסאונד ההתרגשות של כולם קפצה החוצה ולא יכולנו שלא לזוז במקום. כל הדיירים בשכונת בית הכרם הצטרפו מרחוק, והיה ברור שאנחנו כאן בשליחות השמחה והגרוביות.
"הקורונה הזו רעה וקשה, אבל אני חייב להגיד שבזכות היומיים שבהם תקלטתי, הנחיתי והופעתי - החזרה לשגרה לא היתה נחיתה רכה אלא חזרה בתרועה. מבחינתי זה היה חמצן. מקווה שנמשיך לחגוג את החיים במסיבות ואירועים, ומאחל בריאות ופרנסה לכל עם ישראל".
מאיר מלכה | DJ אירועים ומסיבות
כל מה שדי־ג'יי מאיר מלכה יודע לעשות זה להרקיד אנשים. כבר שני עשורים שהוא מרים אנשים ממצב "ישיבה - לרחבה", בשמחות וכמובן במסיבות של מועדוני העיר. אף אחד לא הכין אותו לגלביטולים שכפו עליו לשבת בעצמו בבית. מי שבכל זאת כן הרוויחה מהתקופה הזאת היא מיה, בתו הפעוטה.
מלכה: "כל די־ג'יי ששורד את החורף מחכה לימי האביב של חודש מרץ ולפריחה שמגיעה לפני פסח. כמו שהשיר אומר: "שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא". אלא שהשנה, במקום הגל שלפני פסח קיבלנו קורונה מלאה בחוסר ודאות, לחץ ופחד. כל האירועים מ־12 במרץ בוטלו והתחלתי לקבל טלפונים רבים על החזרת מקדמות. כעבור שבועיים כבר התחלתי לקבל ביטולים גם על חודש מאי. אני תקווה ששם זה ייגמר ושביוני הכל כבר יוכל לחזור לקדמותו. המצב מצער במיוחד כי אהבת הקהל חסרה לי, להרקיד קהל עם החום והאנרגיות והאדרנלין שנשאר לי אחרי אירוע מוצלח. במקום לשמח זוגות אתה עסוק בלדון איתם על כסף, שזה נושא שהכי לא כיף לדבר עליו בנסיבות אלה.
"המצב מאוד קשה, אבל אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה. ויש כמה נקודות אור, כמו למשל שלמדתי לבשל, וגם גיליתי שאני מפתח את בתי ומחליף את הגן בצורה מושלמת. כיוון שנשארתי בבית עם הילדה שלי מיה, כל בוקר ניסיתי להתחקות אחרי הגננות וניסיתי להמשיך לה את סדר היום שהיא הורגלה בו: ארוחות בוקר וצהריים; פעילויות מוזיקליות שכללו הרקדה, תיפוף ונשיפה; עבדתי איתה על יציבות, עמידה והליכה - ובקיצור, נהייתי מועמד ל -'אב השנה'.
"בתקופה הזאת למדתי שלא לקחת כמובן מאליו כלום, וברמה הכלכלית לא לבנות על שום הכנסה כל עוד האירוע לא מתרחש והוא מאחוריי. עבדתי על מוזיקה ורמיקסים חדשים, והודות להשקעה בעודף הזמן הפנוי הם הולכים להיות הרבה יותר מקפיצים ורקידים מהרגיל, ראו הוזהרתם. גם ארגנתי מחדש את ציוד העבודה ועכשיו הוא מסודר ונגיש יותר. את שאר ההפתעות שהכנתי אני שומר לקהל, ב'לייב' ברחבות, ואני הכי ערוך ומוכן לרגע שבו אחזור להתפרנס בכבוד מהמקצוע שאני והוא הפכנו להיות אחד - די־ג'יי. מקווה לימים שמחים וטובים יותר בעזרת ה'".
