הגימנסיה העברית היא מוסד שהפך לסמל. מוסד שצמיחתו וגידולו שזורים באופן עמוק בהיסטוריה של המאבק להקמת מדינת ישראל. מוסד שידע את ימי האימפריה העות'מאנית, את ימי המנדט הבריטי, ואת כל מלחמות ישראל.
במבנה של הגימנסיה הסתתרו תושבי השכונה מפני הפורעים במאורעות תרפ"ט, ושם שכנו משרדי 'ההגנה' בימי מלחמת השחרור. צוות המורות והמורים של בית הספר, כמו גם תלמידיו, התגייסו לשורות המחתרות ומאוחר יותר לצה"ל, והשתתפו בבניין המדינה ובעיצוב פניה - דרך הפוליטיקה, המשפט, התרבות.
בין כותלי הגימנסיה למדתי, לצידם של עמוס עוז ז"ל וא.ב. יהושע, שיבדל"א, ספרות, מתמטיקה ואנגלית, אבל למדתי גם איך לפתוח דף גמרא ואיך לקרוא עיתון בערבית. צללנו אל עולם הרוח העשיר והעמוק של עמנו ולמדנו על האחריות שיש לנו על הארץ והמדינה הנפלאה והאהובה הזאת, ועל כל העם היושב כאן - יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים.
הצטערתי לשמוע על התפרצות נגיף הקורונה בקרב קהילת בית הספר - תלמידות ותלמידים, כל הצוות החינוכי והמינהלי, וכמובן המשפחות וההורים. על החשש מפני האיום שנשקף לבריאותכם ולבריאותם של יקיריכם, כמו גם על האילוץ להימצא בבידוד, שוב, בבתים.
אבל כשאני מביט בהיסטוריה של הגימנסיה העברית, שהיתה לי באמת הזכות להימנות עם בוגריה, אין לי ספק שהמוסד המפואר הזה וכל הקהילה שהתגבשה סביבו יוכלו גם לאתגר הזה.
אני יודע שאלה ימים לא פשוטים עבורכם, עבור כולנו, אבל אם נשכיל להתבונן לאחור, בפרספקטיבה של ההיסטוריה, של הזמן, ניווכח שצמחנו מאתגרים קשים מזה - וצמחנו חזקים מאי פעם.
עוד נשוב אל הגימנסיה, עוד נישא בגאון את לפיד הציונות הדינמית, הערכית והמצוינת של בית החינוך הנפלא הזה. פעם תלמיד, תמיד תלמיד.
* נשיא המדינה הוא בוגר מחזור 1956 של הגימנסיה
הביאה לדפוס אלינור פבריקר