פורת, עובד עירייה יותר מעשר שנים, כבר ראה וחווה כמעט הכל. אבל למעקב הצמוד שהצמידה לו עיריית ירושלים, שכלל חוקרים פרטיים שהלכו אחריו לכל מקום – הוא לא ציפה. "הייתי נתון למעקב אינטנסיבי במשך למעלה משנתיים", הוא אומר בקול רועד. "זה הפך אותי לחולה, הוריד לי שנים מהחיים". אלא שפורת אינו לבד. ל-mynet ו"ידיעות ירושלים" נודע כי בשנים האחרונות מפעילה העירייה ארבעה משרדי חקירות פרטיים ומעבירה אליהם מיליוני שקלים. מייד נביא את עדויותיהם של כמה עובדים שהמשרדים הללו עקבו אחריהם. לבקשתם ומסיבות מובנות - דבריהם יובאו תוך שימוש בשמות בדויים, שכן הם עדיין עובדי עירייה.
המעקבים באים בראש ובראשונה לוודא שהמועסקים בעירייה מקדישים את זמן עבודתם לעיסוק שעליו הם מקבלים תמורה. אולם נראה כי חלק מהם זכו למעקב ארוך במיוחד, אשר, להרגשתם, הותיר אותם עם משקעים קשים.
"פחדתי לצאת לאכול"
קרן היא עובדת בכירה שנים רבות באחד האגפים בעירייה. לדבריה, במשך חודשים ארוכים היא היתה נתונה תחת מעקב של חוקר פרטי, שהיה מחכה לה מחוץ לכיכר ספרא באופן קבוע.
"בהתחלה לא שמתי לב", אומרת קרן, "אבל אני זוכרת שבמשך כל יום היה עומד אדם לבוש שחורים עם מזוודה ונשען על הקיר בכיכר ספרא. אחרי שראיתי אותו לפחות עשר פעמים התחלתי לחשוד".
לטענת קרן, באחד הימים כשהלכה לאכול במהלך הפסקת הצהריים שלה, היא קלטה שהוא עומד במרחק של מספר מטרים מחוץ למסעדה. "ואז נפל לי האסימון שהוא עוקב אחריי. בהתחלה שיחקתי אותה תמימה, אבל אחרי כמה חודשים החלטתי לצלם אותו".
במהלך החודשים הארוכים הללו, שבהם הבינה כי מתבצע עליה מעקב פרטי, היא הפסיקה לצאת מהמשרד. "הגעתי למצב שאני נשארת במשרד כל היום, לא יוצאת מהבניין בכלל. הייתי אוכלת רק במשרד כי פחדתי לצאת. זה היה הזוי".
מסמכים שהגיעו לידי "ידיעות ירושלים" מחזקים את התחושות של קרן. על פי חוזים של משרד מבקרת העירייה, בארבע השנים האחרונות שוכרת העירייה ארבעה משרדי חקירות לצורך מעקב אחר עובדיה. מדובר במשרדים בעלי רשיונות לעיסוק בחקירות מטעם משרד המשפטים, מה שאומר שיש להם רשות לעקוב פיזית אחרי אובייקט מסוים, כמובן בלי להיכנס לשטחי המחיה הפרטיים שלו, כגון דירתו.
הבכירה במכון הכושר
כאמור, המטרה הרשמית בהעסקת משרד החקירות היא לעלות על תרמיות של עובדי עירייה, ובעיקר על עובדים שמחתימים כרטיס כשבפועל הם אינם נמצאים במקום העבודה. כך לדוגמה, במהלך המעקבים נתפסה עובדת בכירה כשהיא מתעמלת במכון הכושר בשעות העבודה. עובד אחר נתפס כאשר במהלך היום היה יוצא באופן קבוע לביתו, כי הוא "עושה ספונג'ה", לטענתו.
בסוף פעולת מעקב, שכאמור עשויה להימשך חודשים, ולעיתים אף מספר שנים, מוציא משרד החקירות דוח רשמי ומעביר לגורמים הרלוונטיים בעירייה. בעקבות הדוחות עובדים רבים מזומנים לשימועים, ויש כאלה שאף עוזבים את העירייה.
"אני יכול לומר בוודאות שעקבו אחריי במשך שנתיים לפחות", אומר פורת. "אני לא יכול להגיד על מעקבים בלילות או בערבים, אבל בשעות הבוקר והצהריים זיהיתי בהזדמנויות רבות מעקב של חוקרים פרטיים".
לטענת פורת, המעקבים הללו "הורידו" לו מספר שנים מהחיים. "פשוט נהייתי פרנואיד. דמיינתי שכל אדם שני עוקב אחריי. זה הפך לי ולמשפחה שלי את החיים", הוא אומר. "זה הפך אותי לחולה, זה הפך אותי לבן אדם לא נעים. זה פשוט לא הגיוני שמקום העבודה שלי מבזבז כסף כדי לעקוב אחריי. הייתי לוקח ימי חופש ונוסע מוקדם בבוקר עם המשפחה כדי להקדים את החוקרים ולחמוק ממעקב אפשרי. הדבר הזה רדף אותי במשך שנתיים".
לפורת נודע כי הממונה עליו קיבל לפני מספר חודשים את הדוח המסכם ממשרד החקירות, ולאחר דיון פנימי בין בכירי העירייה הוחלט שלא לזמנו לשימוע. "לא מצאו עלי כמעט כלום, לא היה להם חומר. ברגע שידעתי שהגישו עלי את הדוח נשמתי לרווחה. ידעתי שירדו ממני ויכולתי לחזור לחיים שהיו לי".
לדברי העובד, הוא מכיר מועסקים נוספים בכיכר ספרא ש'זכו' גם הם למעקב. "חלק מהם היו עובדים ותיקים במיוחד שחוו מעקבים צמודים ועברו חוויות לא פשוטות".
המשימה: משיכת כסף
גם ציונה מספרת על מעקבים צמודים שארכו חודשים רבים. אחת החברות שלה באגף, שכבר הספיקה לעזוב את העירייה, סיפרה לה שהיא שמעה ששכרו נגדה חוקרים פרטיים. "קיבלתי את הידיעה הזאת בהלם מוחלט", היא מספרת. "אני נתונה למעקב? הייתי עובדת מצטיינת. למה שמישהו ירצה לעקוב אחריי?"
אדם לבוש שחורים
אלא שעל פי ציונה, גם היא הבחינה באדם לבוש שחורים וחבוש כובע שהולך אחריה במרחק של מספר מטרים ממנה. "זה הרגע שהבנתי שאני לא באה למישהו טוב בעין, שמישהו מחפש אותי. אומנם העירייה יכולה לטעון שהיא מחפשת אבטלה סמויה ועובדים שמרמים, אבל אני חושבת שנעשה לעיתים שימוש חריף מדי באותו משרד חקירות. אני יודעת בוודאות שלא עשיתי שום דבר רע, אבל כן הסתכסכתי עם מישהי מאוד בכירה בעירייה ופתאום התחיל אחריי מעקב. אני לא חושבת שמדובר בצירוף מקרים. עובדה שלא זומנתי לשימוע ולא כלום".
לטענת ציונה, אחרי שנודע לה שהיא נתונה למעקב היא שינתה באופן קיצוני את שגרת יומה. "לא הייתי מוכנה לצאת מהבניין אלא למטרות קיצוניות", היא מסבירה. "אני זוכרת שפעם בעלי התקשר אלי ביום שבו היינו צריכים ללכת לאירוע בערב וביקש ממני להוציא כסף לפני שאני מגיעה הביתה. אז בלית ברירה הייתי צריכה לצאת לכמה דקות מהבניין, ומה שעשיתי זה להחתים כרטיס כאילו סיימתי לעבוד, לצאת מהעירייה בחשאי דרך החניון ולנסות להגיע לכספומט בלי שאף אחד יעקוב אחריי. אחרי שהוצאתי כסף שוב החתמתי כרטיס כשחזרתי לעבוד, שחס וחלילה לא יגידו שאני יוצאת לסידורים בזמן שאני מקבלת כסף על עבודה".
מעיריית ירושלים נמסר: "קיימת חשיבות רבה בשמירת התנהלות תקינה של העירייה בכל הקשור להתנהלות עובדיה תוך הקפדה על טוהר המידות ואמון הציבור. ככל שמתגלים מקרים המחייבים טיפול משמעתי, העירייה נוהגת בהם כמקובל".