1. 'שבחי ירושלים'

מילים: תהילים קמ"ז 12 | לחן: אביהו מדינה | ביצוע ראשון: להקת 'צלילי הכרם'
נתחיל במחווה לחתן פרס ישראל הטרי אביהו מדינה. זה התחיל ב־1976 כשחזן ירושלמי ביקש מאביהו מדינה שיר לפסטיבל פייטנות. "אני לא כותב פיוטים", אמר אביהו מדינה וסירב. החזן לא ויתר, והיוצר נענה לבקשה וביקש שבועיים לכתוב. השיר נכתב, אך השבועיים לא נגמרו עד היום! החזן נעלם ולא שב לקחת את פיוטו.
10 צפייה בגלריה
דקלון, שימי תבורי, חיים משה ואביהו מדינה |
דקלון, שימי תבורי, חיים משה ואביהו מדינה |
דקלון, שימי תבורי, חיים משה ואביהו מדינה
(צילום: יובל חן)
עברו תשע שנים. ב־1985 עבד הזמר יוסף לוי על תקליט. אף אחד לא ידע כנראה מי זה יוסף לוי, אבל אם נאמר שהתקליט שעליו עבד היה של להקת 'צלילי הכרם' ושהכינוי שלו הוא 'דקלון', נראה שכולם יידעו מייד במי מדובר. אז דקלון עבד על תקליט והיה חסר לו שיר אחרון. הוא בא לאביהו מדינה ושאל אם יש משהו מוכן, ואביהו אמר שלא. ענה לו דקלון: "אההההה, ומה זו ערימת הקסטות בסלסילה שכאן על השולחן?" אביהו ענה שאלו הקלטות ביתיות של דברים שלא גמר, סקיצות, והוסיף: "אבל אני הולך לנוח. תסתכל שם, ואם תמצא משהו, תיקח". וזה מה שדקלון מצא בסלסילה והציל לנו את השיר.
'צלילי הכרם' עשו מהשיר להיט גדול, ורבים ביצעו אותו בעקבותיהם. אחד הביצועים האהובים על אביהו מדינה הוא של הזמרת היוונייה גליקריה. מסתבר שהשיר התקבל באהבה כל כך גדולה עד שהיא מבצעת אותו בקביעות גם בהופעותיה ביוון.

2. אהבת איתמר בן אבי

מילים: דודו ברק | לחן: נורית הירש | ביצוע ראשון: מירי אלוני
השיר מתאר סיפור אהבים שהיה יכול לפרנס סדרת טלוויזיה או אופרת סבון מרגשת, אלא שזה היה סיפור אמיתי שהתרחש בירושלים של תחילת המאה ה־20. את המתח בעלילה בונה פער חברתי בין ספרדים לאשכנזים. המיוחסים בסיפור הזה היו הספרדים, והנמוכים במדרג החברתי היו האשכנזים. והמעשה כך היה. משפחת אבושדיד שכרה לבתם מורה לעברית, בן למשפחה אשכנזית חסרת ייחוס. והנה התאהב המורה איתמר בתלמידתו, אך הוריה התנגדו בתוקף לשידוך.
10 צפייה בגלריה
מירי אלוני
מירי אלוני
מירי אלוני
(צילום: ריאן)
כל הארץ דיברה על האהבה הלא ממומשת הזאת, גם העיתונות כתבה על כך. אלא שהפעם העיתונות היתה חלק מהסיפור. מייסד העיתון 'הצבי' רב ההשפעה היה לא אחר מאשר אליעזר בן יהודה, אביו של הצעיר המאוהב. מסובך? הבטחנו סדרת טלוויזיה.
איתמר בן אליעזר בן יהודה, ובקיצור איתמר בן אב"י, החל מפרסם בעיתון שירי אהבה לתלמידתו. ויום אחד כתב על אקדח הממתין לו והמסר היה ברור. לתמונה נכנס המורה ענתבי והוא החל לגשר בין המשפחות. בסופו של תהליך וקפיצה מבית לבית אמרה הנערה שלא תמרה את פי אמה אך לאחר לא תינשא. אם האם תשמור על סירובה לשידוך, תוותר הנערה על אהבתה אך תישאר רווקה עד אחרון ימיה. זה היה איום נורא והאם התרצתה ובעקבותיה משפחתה, והחתונה התקיימה.
כעבור כ־60 שנה חרז דודו ברק את הסיפור ללחן שקיבל מנורית הירש, ומירי אלוני פרסמה את השיר 'אהבת איתמר בן אב"י'.

3. אור וירושלים

מילים ולחן: יוסף שריג | ביצוע ראשון: הגבעטרון
משפחת וייספיש כללה את כל קצות הקשת האפשריים בירושלים. וייספיש לייבלה היה 'שר החוץ' של החרדים, ומצד אחר של המשפחה היה שבט ריבלין הידוע. בענף נוסף היו הקיבוצניקים מבית השיטה, נחום שריג מפקד חטיבת הנגב הפלמ"חאית במלחמת השחרור ומשפחתו. זה היה ב־1965, כאשר נפטרה אמו של נחום. הוא קיבל את הטנדר של הקיבוץ על מנת להביא את ארונה לקבורה בירושלים. האב סרגיי, כך גונה שריג בפלמ"ח, ישב בתא הנהג, בארגז המטען מאחור נדחקו אשתו ובנו יוסף, לצד... הארון. השיר מתאר את התגלותה של העיר ליוסף הצעיר לעת ערב, ביפי בתיה, באורותיה, בצלליה ובצלילי פעמוני מגדליה ורוכליה.
10 צפייה בגלריה
להקת הגבעטרון
להקת הגבעטרון
להקת הגבעטרון
( צילום: אלעד גרשגורן)
השיר נכתב שבע שנים מאוחר יותר. ביום ירושלים תשל"ב, 1972, שנערך בתיאטרון ירושלים, הוזמנה להופיע להקת הגבעטרון מקיבוץ גבע הסמוך לבית השיטה. לאירוע החגיגי חיפשה הלהקה שיר חדש. יוסף שריג היה כבר מוזיקאי ויוצר מוערך ומוכר והפנייה אליו היתה מתבקשת. השיר שמסר ללהקה היה השיר שכתב, מילים ולחן, על המפגש עם ירושלים בנסיעה הקשה ההיא.
כשנה לאחר ביצוע השיר פרצה מלחמת יום כיפור. ביומה הראשון נפל יוסף שריג בקרבות הבלימה ברמת הגולן. לאחר נפילתו הוענק לו עיטור המופת. השיר זכה וזוכה להצלחה רבה ומעלה את דמותה של ירושלים ואת זכרו של יוסף שריג.

4. אני וסימון ומואיז הקטן

מילים: יוסי בנאי | לחן: חנן יובל | ביצוע ראשון: יוסי בנאי
על השיר הזה נכתב רבות. אז כדי שלא לחזור על דברי האחרים, יובא כאן הפעם מילון למושגים הירושלמיים המוזכרים בשיר.
10 צפייה בגלריה
יוסי בנאי
יוסי בנאי
יוסי בנאי
(צילום: צביקה טישלר)

  • סְמֶל – משחק ילדים מוכר שבו ילד אחד מתכופף וכולם קופצים מעליו וצועקים "סמל". הוא מתרחק כל פעם עד שמישהו לא מצליח לקפוץ ונעשה בעצמו ה'חמור' שקופצים מעליו.
  • סוס ארוך – משחק בקבוצות. קבוצה אחת נעמדת בשורה כשכל ילד מכופף ראשו אל בין רגלי העומד לפניו (כבר מצחיק, לא?) והקבוצה השנייה קופצת על ה'סוס' במטרה להפילו.
  • אקדח פקקים – לפני היות הקפצונים היו הפקקים (ההדגשה על ה־ק' הראשונה). זה היה ממש מסוכן. הקפצונים בטוחים יותר, אבל אין מקום להשוואה ברעש והשמחה שהפקקים מעוררים.
  • עץ התות – נכון, היו הרבה. יש המסמנים את התות שבשיר כעץ שברחוב כרמל בשכונת נחלאות. נו, שיהיה.
  • קולנוע רקס – בית קולנוע ירושלמי מפורסם שאליו היו באים ערבים, בריטים וגם יהודים. היזם היה ג'וזף אלבינה, איש עסקים ערבי־נוצרי שבמהלך ההקמה צירף אליו כשותף את קבלן הבנייה היהודי יונה פרידמן. הקולנוע שכן במקום שבו היום רחוב שלומציון המלכה, והיו בו, לא להאמין, 1,300 מקומות. הוא נפתח ב־1938, וניתן לומר שסימל אפשרות לדו־קיום, למרות שהותקף פעמיים על ידי... אחינו בני ישראל. כן, לאחר פרסום הספר הלבן (1939) הותקף המקום על ידי אנשי אצ"ל.
  • ארול פלין – שחקן קולנוע הוליוודי שהיה נערץ בשנות ה־30 וה־40.
  • גונגה דין – דמות של נער הודי מסרט משנת 1939 בכיכובו של קרי גרנט, שנכתב על פי הסיפור 'נער המים' של רודיארד קיפלינג.
  • סימון ומואיז – שני האחים שמעון ומשה יאיר, שהבדל של שנה ביניהם, שהיו מילדי השכונה. שמעון יאיר עבד במרכז הדמוגרפי במשרד ראש הממשלה, ומשה יאיר עורך דין. שניהם (שלא כמו יוסי בנאי) נשארו ירושלמים.

5. גבעת התחמושת

מילים: יורם טהרלב | לחן: יאיר רוזנבלום | ביצוע: להקת פיקוד המרכז
"מה עוד אפשר לחדש על צנחנים?" אמר לעצמו יורם טהרלב, כשקיבל מדני ליטאי, במאי להקת פיקוד המרכז, הזמנה לשיר על מעללי הצנחנים במלחמת ששת הימים. והנה, באוקטובר 67, יצא גיליון חגיגי של העיתון 'במחנה' לסיכום המלחמה, וזה בדיוק מה שהצית בטהרלב את הדמיון. בגיליון היו עדויות של 51 מקבלי הצל"שים במלחמה. "גם אני אתן לגיבורים לדבר בעצמם". מ־51 הסיפורים בחר את אלה הקשורים לגזרת פיקוד המרכז, ובהם היו גם שלושה של לוחמים מהקרב על גבעת התחמושת.
10 צפייה בגלריה
יורם טהרלב
יורם טהרלב
יורם טהרלב
(צילום: דנה קופל)

גבעת התחמושת היא הכינוי שניתן בצה"ל למוצב ירדני בצפון ירושלים ששימש כמצבור תחמושת עוד מימי הבריטים (הוא נבנה בשנות ה־30 של המאה ה־20). המוצב נכבש בלילה שבין 5 ביוני ל־6 ביוני 1967.
אנשי להקת פיקוד המרכז זוכרים את יורם טהרלב נכנס באמצע חזרה ומוסר את התמליל ליאיר רוזנבלום. הם גם זוכרים איך חצי שעה אחר כך החל יאיר רוזנבלום... ללמדם את השיר.
השיר היה אחד הגורמים להעצמת מיקומו של הקרב בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. על שרידי המוצב הוקם אתר הנצחה ממלכתי, ובמקום נערכים טקסי ההשבעה לצה"ל של טירוני הצנחנים. מוטה גור, שהיה בעת מלחמת ששת הימים מח"ט הצנחנים ואחר כך רמטכ"ל צה"ל, אמר שבלי השיר ייתכן שהצנחנים היו נשבעים באתר אחר.
בין השאר מובאים דבריהם של סגן ניר ניצן, סגן מפקד פלוגה ב' בגדוד 66, המתאר את נפילתם של איתן נאווה ושל דוד שלום מאותה הפלוגה, שאמר בין השאר את מה שיהפוך לאחת הסיסמאות של המלחמה, ואחר כך יצוטט באינספור מאמרים, נאומים (וכן... גם במערכונים ובדיחות): "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש. בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום".

6. יא ליל

מילים ולחן: קובי לוריא | ביצוע ראשון: להקת פיקוד המרכז
השנה היתה 1984. הבמאי גדי ענבר נקרא לביים תוכנית ללהקת פיקוד המרכז והציע לצוות ההפקה ללכת על משהו מוזר ונועז, שיר בסגנון מזרחי. עד אז כמעט שלא נשמעו צלילי המזרח בלהקות הצבאיות. צוות המופע הסכים, וגדי ענבר פנה לידידו הפזמונאי-מלחין קובי לוריא וביקש משהו מזרחי. אצל קובי ישב במגירה לחן שהתאים לאווירה ועל גבו הוא כתב את המילים.
10 צפייה בגלריה
?
?
להקת פיקוד מרכז 1984
(צילום: מתוך יוטיוב)

שם התוכנית שתכנן גדי ענבר יישמע היום מוזר למדי: 'בשערייך... יריחו'. יש לזכור שב־1984 היינו עוד קונים בשוק של שכם ועזה ובעיר העתיקה. רק בעוד שלוש שנים תפרוץ האינתיפאדה הראשונה, והתוכנית של להקת פיקוד המרכז עסקה בדו־קיום. היתה שם הצגה קטנה עם שירים ומערכונים שבהם ערבים ויהודים נפגשים, קונים, אוכלים ביחד, ועל זה השיר. המואזין קורא בעיר העתיקה ומתערב בשירת בתי הכנסת, "ג'ומעה כאן זה יום שישי, ושאבעס זה שבת".
מי שנתן לשיר את הצבע המזרחי שלו היה גם הוא מוזיקאי מערבי לגמרי, אורי קריב. הוא המשיך את המאבק על מקומו של הזמר המזרחי בצבא ועיבד את 'יא ליל' ברוח הזאת, והשיר היה הצלחה כבירה.

7. רוח צפונית רוח דרומית

מילים: אהוד מנור | לחן: נורית הירש | ביצוע ראשון: עפרה חזה
הנה שיר על ירושלים שהמילה 'ירושלים' לא מופיעה בו. "מתישהו בשנות ה־80 - סיפר אהוד מנור - "הזמינו אצלי מרשת גימל שיר לצעדה לירושלים. אז הלכתי אל המקורות". עכשיו, ראו לכמה כיוונים שלח מנור את חיציו בשיר. השיר עוסק בעלייה לרגל לירושלים, הוא מבוסס על מדרש תלמודי מרתק, וככה מהצד שזר בו אהוד מנור את כל שבעת המינים.
10 צפייה בגלריה
עפרה חזה
עפרה חזה
עפרה חזה
( צילום: מיכאל קרמר)

המדרש מגיע מהתלמוד הבבלי, מסכת יומא, עמוד כ"א, דף ב' (ומופיע גם בבבא בתרא, קמ"ז, ע"א). והוא נוגע במאבק בין בעלי השדות לבעלי המטעים. באביב למשל, מה יותר טוב, עוד קצת גשם? או מה שיותר מהר שמש? ובכן, תלוי את מי שואלים. בעונה שבין פסח לשבועות, רוח צפונית שמביאה גשם מביאה תועלת מרובה לחיטים, שטרם הבשילו ויכולים עוד קצת להתנפח. אולם רוח כזאת תביא נזק ניכר לזיתים, כי פרחי הזית (והתמר והגפן ועוד כמותן) זקוקים לימים רצופים אחדים של חום ויובש להתעוררות ניצניהם, ואת זאת תביא דווקא רוח דרומית. ועל זה נכתב: "רוח צפונית יפה לחיטים, אך קשה לזיתים עת ינצו. רוח דרומית קשה לעיתים, אך יפה לגפנים עת יקיצו".
הוסיף עוד אהוד מנור על כתיבת השיר: "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד חיפשתי הוכחות בתנ"ך למקום שבו אני נמצא. כשאמרו לנו פה אשתאול, פה שמשון נאבק עם האריה, זה זרק אותי. עוד מצאתי במקורות ש'קרת הסלע' זה עוד שם של ירושלים, אז גם על זה כתבתי". וכך זה נכנס לשיר: "היום אני אראה את קרת הסלע, ממש כמו אבותיי לפני ימים רבים".
השיר הולחן על ידי נורית הירש והוקלט על ידי עפרה חזה בשנת 1983. שנתיים אחר כך הוא נכלל בתקליטה 'אדמה'.

8. 'שומר החומות'

מילים: דן אלמגור | לחן: בני נגרי | ביצוע ראשון: להקת פיקוד המרכז
החייל הצעיר שהוצב בתפקיד שמירה בירושלים נזכר בפסוק שלמד בבית הספר: "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים", (ישעיהו, ס"ב, ו'). השיר מצטייר כאילו נכתב בתקופה שבה עבר גבול בירושלים, או בזמן פיגועים קשים כששוב הצבנו שומרים על החומות. אולם הוא פורסם ממש בין לבין, עשר שנים לאחר מלחמת ששת הימים ועשר שנים לפני האינתיפאדה הראשונה. השנה היתה 1977, תוכניתה האחרונה של להקת פיקוד המרכז (בגלגולה הראשון). אחרי התוכנית הזאת פורקה הלהקה, כמו כל הלהקות הצבאיות בתקופת שירותו של רפאל איתן כרמטכ"ל.
10 צפייה בגלריה
דן אלמגור
דן אלמגור
דן אלמגור
(צילום: טל שחר)

ביום ירושלים תשפ"ב, 10 במאי 2021, החל החמאס תוקף את ערי ישראל בטילים ופצצות, מה שהביא למבצע צבאי ישראלי נרחב, שבהשראת השיר זכה לשם 'שומר החומות'. ביומו השני של המבצע פנתה מערכת התוכנית 'נכון להבוקר' של גלי צה"ל אל מחבר השיר דן אלמגור וביקשה אותו לכתוב בית חדש. הבית נכתב ברוח החדרים האטומים שרבים מתושבי המדינה שהו בהם במהלך ימי המבצע. הנה הבית החדש:
‏״אני כבר בן שמונים ושש
ישן בחדר האטום, ולעצמי אני לוחש
זה לא רשעות, זה לא טמטום
זה רק הלב הוא שסתום
× × ×

כן, כן, מי חלם אז בנעוריי
כשזימרנו על שלום עם כל שכנינו
שיום יגיע ואכתוב כזה משפט
על המזרן, בתוך מקלט״

9. 'ירושלים של זהב ושל ברזל'

מילים: מאיר אריאל, על פי נעמי שמר | לחן: נעמי שמר
"הכל היה במקרה", סיפר מאיר אריאל לעיתון 'לאישה', כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים (דצמבר 1967).בקיבוץ משמרות, כמו בעצם בכל קיבוץ (וגם במסיבות סיום התיכון או סיום קורס בצבא), החבר'ה היו כותבים מילים חדשות לשירים מוכרים. "כשיצאנו מירושלים נותר לי זמן למחשבות. הוסענו באוטובוסים, ובזמן הנסיעה כתבתי את 'ירושלים של ברזל'". וכמו בכל שיריו, גם כאן היה למאיר אריאל מה לומר. הוא רצה להראות את הפנים הנוספות של המלחמה. השיר לא נכתב כנגד ירושלים של זהב אלא כהשלמה עם השיר הקאנוני ההוא.
10 צפייה בגלריה
מאיר אריאל
מאיר אריאל
מאיר אריאל
(צילום: שמואל יערי)

מאיר אריאל, חייל מילואים צעיר וכותב בראשית דרכו, השתתף בכיבוש ירושלים. הוא ביקש להראות צדדים נוספים של המלחמה וכתב ללחן המקורי מילים כואבות. כשהוזמנו החיילים לאמפיתאטרון הר הצופים, לערב האומנים הראשון, מצא את הרגע המתאים וקפץ לבמה: "איש לא קרא לי לעלות. נחמה הנדל פרטה באותה שעה על הגיטרה ואני מצטער שהפרעתי לה... רבקה מיכאלי, שהנחתה את הערב, ניגשה אליי בסיום והקליטה אותו מפי בליווי נגינתה של נחמה. כבר למחרת הושמע השיר בקול ישראל. השתחררתי, לא הקדשתי אף מחשבה לעניין... עד שיום אחד שמעתי את עצמי שר באיזו תוכנית רדיו".
השיר נתן את הדחיפה התקשורתית למאיר אריאל. אף שלא אהב זאת, כינו אותו 'הצנחן המזמר'. שנים ייקח לו עד שישתחרר מהדימוי ההוא. ומן הצד השני, גם נעמי שמר לא אהבה את השיר. היא ראתה בו התרסה ואף נזפה בפזמונאי הצעיר.

10. ניצני שלום

(יצמח שלום) | מילים: יצחק אליה נבון | לחן עממי: יהודי ספרדי | ביצוע מוכר: הצמד רן ונמה
ולסיום: שיר חזון אחרית הימים. ב־2 בנובמבר 1917 נתן שר החוץ הבריטי הלורד בלפור את הצהרתו הידועה, בשם ממשלת בריטניה, על מתן בית לאומי ליהודים. כעבור 5 שבועות כבר נכנס הגנרל אלנבי לירושלים וסיים 400 שנות שלטון עות'מאני בארץ ישראל. כניסת הבריטים לארץ על חשבון הטורקים השנואים הביאה משב רוח של תקווה, של פעמי משיח. עד כדי כך.
10 צפייה בגלריה
האוניברסיטה העברית בירושלים
האוניברסיטה העברית בירושלים
האוניברסיטה העברית בירושלים
(צילום: שלומי כהן)

ההתלהבות הציתה את כל העולם היהודי, החלה העלייה השלישית, הוקמו יישובים, ובירושלים, בט"ו באב תרע"ח, 1918, הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה שעל הר הצופים. את כל אלה ליווה גם גל של שירי גאולה ותקווה.
אחד השירים האלה נשלח הנה מהגולה, מטורקיה. כתב אותו משורר שהיה גם עיתונאי, סופר ומוזיקאי, יצחק אליה נבון. חוקר הזמר אליהו הכהן הגדיר אותו "אוצר בלום של מנגינות עממיות יהודיות מספרד, מארצות הבלקן ומארצות המזרח". המשורר כבר ביקר בארץ כ־20 שנה קודם לכן, חזר לקושטא, ובשנת 1929, והוא בן 70, עלה ארצה.
השיר שכתב יצחק אליה נבון מדבר על חזון אחרית הימים, כיצד במקום להילחם יתחרו העמים בידיעותיהם במדע (והרי אנו בחנוכת אוניברסיטה, נכון?), ובהזדמנות זו גם יכירו כל העמים בצדקת עמנו. האם רמז כבר אז, 30 שנה לפני הכרזת העצמאות, על אפשרות שמשפחת העמים תקבל מדינה יהודית צעירה אל חיקה?
  • המקורות לכתבה זו הם ראיונות שערך הכותב עם יוצרים ומבצעים של השירים, כתבות בעיתונות ואתרי אינטרנט. בשל המסגרת הנתונה לא היה אפשר לציין בכתבה את כל המקורות המצוטטים.
  • עפר גביש הוא חוקר זמר ומנחה אירועי סיפור ושיר וטיולים מזמרים בארץ ובעולם. הוא מגיש פינות של סיפורי שיר בטלוויזיה, בגלי צה"ל וברשת ב', בעיתונות ובספרים שכתב. האתר של עפר גביש: www.gavisho.com