יוסף ג'רדאת חיכה ליום הזה הרבה זמן. אחרי פגיעת ראש מורכבת בעקבות נפילה לפיר של מעלית ושיקום של חודשיים בבית החולים אלי"ן, הוא שוחרר השבוע לביתו בכפר עקב לאשפוז יום.
"אני רוצה לחזור לחברים שלי ולבית. אני מתגעגע גם לבית הספר", הוא אומר השבוע בשיחה ראשונה מאז אושפז, נותח ועבר שיקום. "הראש שלי היה פתוח. עשו לי ניתוחים, הצילו אותי, ועכשיו יותר טוב".
המעלית נפתחה ויוסף נפל לפיר
התאונה הקשה של יוסף קרתה באמצע דצמבר, כאשר הילד לחץ על כפתור המעלית בבניין בן 12 הקומות שבו גר, אך כאשר הדלתות נפתחו המעלית לא היתה שם. יוסף נפל אל הפיר ונפצע בצורה קשה בפניו. "היה יום גשום וסוער, שעת ערב. הוא צנח על ברזל למטה בחושך, כמו בסרט", משחזר אביו כאזם.
"שכנה אחת אמרה שיש ילד שנפל במעלית ממשפחת ג'רדאת", מספר האב. "ירדתי מהר והבנו שזה יוסף. הרופאים אמרו לי שהם לא מאמינים שהוא חי אחרי מה שקרה. ראו את המוח שלו נשפך החוצה".
יוסף פונה באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם, עם שבר גדול שחצה את פניו לשניים. בהדסה ביצעו את הלא ייאמן - וחיברו את ראשו בניתוח מסובך. בהמשך הוא הועבר לשיקום בבית החולים אלי"ן, כשמשפחתו מלווה אותו לכל אורך התהליך.
"כשיוסף בא לאלי"ן הוא לא היה יכול לעמוד", מספר האב. "הוא עבר במקביל עוד שלושה ניתוחים ועבדו איתו על ההליכה. פעמיים ביום עשו לו פיזיותרפיה. הוא קיבל גם טיפול נפשי והרבה עידוד מהצוות. מכיוון שהראש נפגע קשה זה השפיע על כל הפנים שלו".
"הרגשתי שאין טעם לכלום"
הפציעה הקשה שינתה את חייו של יוסף, אך לא רק אותם – גם את חייהם של בני משפחתו. "הוא הבן הקטן שלי", מספר האב בכאב, "וכשאני ראיתי אותו ככה הרגשתי שאין לי טעם לכלום. הפסקתי ללכת לעבודה, ומאז אני ואשתי צמודים אליו. רק לפני שבוע הוא נכנס לעוד ניתוח בהדסה כדי לתקן את הצלקת בראש".
אימו לינה מקפידה להיות לצידו בכל רגע ומציינת כי היא מעודדת מהדרך הארוכה שעבר בנה. "ידענו מהתחלה שיהיה קשה מאוד ליוסף לצאת מזה, כי הראש שלו היה חצוי וחיכינו לנס", היא מספרת. "פה, השבח לאל, המצב השתפר. הרופאים טיפלו בו טוב מאוד וגם מצב הרוח שלו יותר טוב".
והאב מוסיף: "החיים של כולנו השתנו בגלל מה שקרה. אשתי אפילו לא יכולה ללכת לרופא בגלל שיוסף לא מסכים לעזוב אותה. האחים שלו הגדולים הולכים לבקר אותו מיד כשהם חוזרים מהעבודה. כולם מפנקים אותו. ארבעת החודשים האלה נראים לנו כמו עשר שנים".
ההתאוששות המהירה
יוסף עבר טיפול שיקומי, שבמהלכו שב לעמוד על הרגליים וללכת. "אנחנו עזרנו לו לחזור להליכה רגילה כי היה לו שבר מאוד מסובך ברגל. היה לו גם קושי בדיבור בגלל השבר בלסת וסייענו לו גם בזה, בפיזיותרפיה, בריפוי בעיסוק. הוא קיבל עזרה כדי שיהיה עצמאי גם באכילה", אומר ד"ר פרד קרול, הרופא המלווה של יוסף במחלקת השיקום של אלי"ן. "פגיעת הראש שלו היתה משמעותית, אבל המזל הוא שלא היתה פגיעה מוחית. היו לו גם שברים בגולגולת, וזה מאוד נדיר שמישהו שחווה אירוע מסוג זה מתאושש מהר יחסית. הוא התקדם מאוד יפה בשיקום, ואני יכול לומר שהוא גם ילד מבריק.
"הוא יצטרך לעבור בהמשך טיפול ממושך בצלקות בפנים, אבל אין ספק שהשיקום שלו מדהים".
"זאת הקלה גדולה"
בתקופה האחרונה, כשהליך השיקום התקדם וחל שיפור במצבו, החל יוסף ללכת לבית הספר שהוקם בתוך בית החולים אלי"ן ולמד שם עברית ואנגלית.
את שנת הלימודים שנקטעה הוא כבר לא יוכל להשלים בבית ספרו שבכפר עקב, אך השיפור במצבו נוטע בו תקווה כי יוכל להצטרף לחבריו לספסל הלימודים ולעלות יחד איתם בשנה הבאה לכיתה ד' – ובעיקר לשוב לסביבה הטבעית והמוכרת שלו בכפר.
הוא אומנם יצטרך להגיע שלוש פעמים בשבוע לטיפולים תומכים ולמעקב, אבל בשביל יוסף והוריו מדובר בבשורות מעולות.
"בטח שאנחנו שמחים", אומר עכשיו האב. "בחודשים האחרונים לא עזבתי את יוסף כמעט לרגע, כל הזמן הייתי לידו והמצב שלו השתפר לאט לאט. עכשיו הוא יוכל לחזור אלינו למשפחה. בתקופה האחרונה הוא היה יוצא לכפר רק בסופי שבוע, אבל עכשיו הוא יוכל סוף סוף לישון בבית כל יום, וזאת הקלה גדולה".
"מי שאחראי - שייתן את הדין בבית המשפט"
כאזם ג'רדאת, אביו של יוסף, מכין את עצמו למסע נוסף – נגד אלה שאחראים למה שקרה לבנו. "אנחנו גרים בבניין הזה שבע שנים וכבר מהיום הראשון היו בעיות עם המעלית", מספר האב. "כל חודש היא היתה מתקלקלת כמה פעמים. המעלית תמיד היתה גרועה ולא מתאימה לבניין של 12 קומות".
לטענתו של האב, עורך הדין שלו עורך בימים אלה בדיקות ובירורים לגבי האישורים ונושא הבטיחות של המעלית כדי להגיש תביעה בבית משפט. "הכסף לא חשוב לי, אני יכול למכור את עצמי בשביל שהבן שלי יחיה", מסביר כאזם, "אבל אני רוצה שמי שאחראי למה שקרה ייתן את הדין בבית המשפט".
כשיוסף מגיע הביתה, הוא יסכים לדעתך להיכנס למעלית?
"הוא עולה במעלית אבל רק עם עוד אנשים, לא לבד. בחודש הראשון אחרי מה שקרה ליוסף דיירים בבניין פחדו לעלות במעלית, אבל זה עבר".
