לקראת סוף הראיון המשותף אומר מנהל הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין, בציניות: "למדנו לבכות ביחד, אבל זה לא עוזר. לא הבכי המשותף ולא הבכי לחוד". פרופ' עופר מרין, מנהל שערי צדק, מהנהן בהסכמה, ועמיתו מוסיף בכעס: "אנחנו עדיין עומדים בפני אטימות. הרי בסופו של דבר אני משוכנע ששני המרכזים הרפואיים יקבלו כסף, אז למה אנחנו צריכים לעמוד ולהתחנן? למה אי אפשר לדעת בצורה מסודרת את התוכנית עד סוף השנה, שתתאים לרמת התחלואה ולהכנה לחורף?"
טראומת נטישת הרופאים הבכירים
תכירו את האנשים שמנהלים אלפי עובדים, אחראים על שניים מהמרכזים הרפואיים המובילים במדינה, ומחודש פברואר גם נלחמים בקורונה, שגבתה עד תחילת השבוע שעבר 108 קורבנות מתושבי העיר.
עוד בחדשות:
פרופ' רוטשטיין (70), שעומד בראש הדסה מאז 2016, הוא קרדיולוג, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובעבר כיהן בין היתר כמנכ"ל שיבא־תל השומר.
פרופ' מרין (59) הוא כירורג לב־חזה ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. הוא החל לנהל את שערי צדק לפני שנה וחצי, אחרי שנים שבהן כיהן שם כמנהל מערך הטראומה.
אף שבמהלך הראיון המשותף והראשון שלהם מאז שנכנסו לתפקידם השתדלו השניים להיות מנומסים זה כלפי זה, הם לא הסתירו את העובדה שהם מנסים כל העת לגייס רופאים מבית החולים המתחרה. די להזכיר את דרמת ההתפטרות של שישה רופאים בכירים מהמחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים בהדסה לפני שלוש שנים, והניסיון להקים מחלקה דומה בשערי צדק שנבלם רק על ידי בג"ץ, או את המעבר של ד"ר ז'אק בראון בתחילת השנה מהדסה לניהול המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בשערי צדק.
ולא, במקרה שתהיתם, הם ממש לא מתנצלים על כך. שנתחיל במחמאות?
פרופ' רוטשטיין: "יש לי הרבה דברים טובים שאוכל לומר על פרופ' מרין. קודם כל העובדה שהוא הסכים לנהל בית חולים עצמאי־ציבורי בישראל מצביעה על הרבה אומץ, על הרבה הקרבה ונתינה. אני מכיר אותו גם לפני תחילת ההתמחות שלו. הוא איש מצוין ומעולה וכל הכבוד על מה שהוא עושה ותורם ומפתח את שערי צדק לאחד המרכזים הרפואיים הטובים במדינה".
פרופ' מרין: "אני חושב שמה שקורה עכשיו (הראיון המשותף; א"פ) זה חלק מרוח הדברים. בהחלט יש רוח חדשה בעיר, ומצאנו את האיזון המאוד נכון בין תחרותיות בונה ונכונה שמתקיימת בין שני גופים גדולים, לבין שיתוף פעולה ואחריות ציבורית גדולה. יש לשנינו אחריות על בריאות של בערך מיליון איש בעיר הבירה. אנחנו עושים אותה ביחד עם הערכה הדדית גדולה ועם שיתוף. כשיש קשיים נעשה שיתוף פעולה, ואני חושב שזה הדבר הנכון".
מה אצל המתחרים מעורר בכם קנאה?
פרופ' מרין: "לא קיבלנו את השאלות מראש אז לא התכוננתי - אבל פה יש לי דווקא תשובה ברורה. המנהל של מחלקת עיניים שלי יכעס עלי, אבל אני חושב שמחלקת העיניים של הדסה עין כרם היא ברמה עולמית. אני אומר את זה בזהירות כי אבי ז"ל עבד שם קרוב ל־50 שנה. זה לא קשור אליו, אבל היתה לו הזכות להיות אחד הרופאים שם.
"המחלקה בעין כרם היא הרבה יותר מאשר רק מחלקת עיניים. בנוסף, אני חושב שהדסה מחזיקה מחלקות פנימיות ותת־פנימיות ברמה גבוהה, לא רק עירונית אלא גם ברמה לאומית".
פרופ' רוטשטיין: "אני מאוד מעריך את כל המכלול של שערי צדק, בלי להיכנס לפירוט מחלקתי. זה מוסד רפואי טוב שנותן שירות מצוין ומסונף לאוניברסיטה. הוא עושה עבודה טובה מאוד בהכשרת רופאים צעירים. כיף לעיר שיש לה שני בתי חולים שגם משלימים אחד את השני וגם מתחרים אחד בשני על נושא של איכות. בסך הכל לדעתי התחרות הזאת בינינו היא בונה, ולשמחתי, וגם לצערי - יש מקום לשני המרכזים האלה ולא חסרים מטופלים. המחוקק שחילק לנו את הרשיונות, איכשהו יצר מצב שבו כמעט על כל שירות אנחנו מתחרים כאילו היינו צריכים להיות אויבים בתחרות הזאת.
"לשמחתי הרבה לא עופר ולא אני מרגישים כאויבים וכל אחד מקדם את בית החולים שעליו הוא מופקד. בסך הכל בירושלים רבתי, שעומדת למנות בקרוב מיליון ושלוש מאות אלף תושבים, יש מקום גם לשערי צדק וגם להדסה, ואפילו להתפתח יותר ולתת שירותים כך שלא ישכבו מטופלים במסדרונות ולא יהיו חולים בחדרי מיון ששוכבים בהם 40-30 שעות עד שמוצאים להם מיטה במחלקה. המציאות היא שאנחנו נאבקים על תקציבים שמגיעים לנו, וזה הורג אותנו ומוציא לנו ולצוות הרפואי את תשומת הלב מהטיפול במאושפזים. בטח היום אנחנו לא צריכים לעמוד במצב של חוסר אמצעים".
אז התחושה שיש תחרותיות יתר מוגזמת?
רוטשטיין: "אני חושב שלא כל השנים היינו יכולים להתייחס לזה כמו היום. אנחנו לא צריכים להיות כמו גלדיאטורים בזירה על מנת שמישהו יישב ביציע וימחא כפיים. אנחנו יכולים לשתף פעולה ולא לריב אחד עם השני".
מרין: "אני מברך על כך שיש הדסה חזקה. אני אומר את זה בפה מלא ובצורה ברורה. אין סיכוי ששערי צדק היה יכול לעמוד לבדו. אף אחד מבתי החולים לא יכול היה להתקרב לתת שירות לתושבים של העיר לבדו. אנחנו ניגשים לזה ביחד. אבל בתוך התחרות, צריך שתהיה תחרות הוגנת, כלומר - אני לא אצור קשר עם איזה רופא של הדסה ואגיד לו: 'תבוא אלי ותקבל משכורת כפולה'. תחרות הוגנת זה שרופא שרוצה להתקדם ורוצה לעלות מדרגה מניהול של יחידה או ניהול מחלקה יעבור ממוסד רפואי אחד לשני. לא הולכים להעביר יחידות או מחלקות שלמות. תמיד יש מעבר, ובכל שנה יש מספר מצומצם של רופאים שעברו. אני מצטער על כל אחד. זאב העביר אליו רופאים מצוינים שלנו".
רוטשטיין (מתפרץ): "אנחנו העברנו אליך רופאים לא פחות טובים. וחוץ מזה, אף אחד לא שואל אותנו. רופאים רוצים לעבור וזאת מדינה חופשית וזכותם לעבור, והם עוברים".
מרין: "יעברו לא בגלל שהצעתי להם זהב. זה לא איזה מגמות שלמות של נטישה של מחלקות. אנחנו חייבים אחד את השני, שלא יהיה ספק, ונעשה גם תחרות. אחרי שנסיים את השיחה אגיד מעל כל במה שאני יותר טוב, וזאב יגיד שהוא יותר טוב, אבל מעל הכל נישאר עם אחריות משותפת מלאה לכאוס הנוכחי. אם אנחנו לא נשתף פעולה ונחשוב כל הזמן על הרופא הזה או האחר שעבר, זה יהיה אסון. המצב הכלכלי מכה בנו, וגם הקורונה. אין לנו שום זמן לחפש תחרויות פה".
אתם נאלצים לשלם שכר גבוה מדי לרופאים בגלל התחרות ביניכם?
מרין: "לא. אני חושב שרופאים באזור המרכז למרות הכל מרוויחים שכר יותר גבוה מאשר אצלנו. בכל אחד מבתי החולים אפשר לספור על יד אחת או שתיים רופאים שהם בולטים ומשתכרים משכורות גבוהות יותר מאשר השכר הרגיל של הרופאים, וזה טבעי. בירושלים, העיר מאוד צנועה, ויש עשרה בכל אחד מהמרכזים שמרוויחים משכורות גבוהות".
רוטשטיין: "אני חושב שהתשובה על השאלה היא חיובית. לטעמי חלק מהתחרות בינינו גורמת גם לעליית שכר. מוצאים כל מיני דרכים לשכנע רופאים טובים לבוא, לעבור או להישאר, וזה בסופו של דבר עולה כסף, וזה בסדר. התנועה הזאת של הרופאים לא צריכה להפחיד למרות שיש לה מחירים וצריך להכיר בזה. יש מחיר לחופש של הרופאים לבחור איפה הם רוצים לעבוד".
שערי צדק
שנת הקמה: 1902
מספר עובדים: 5,000
תקציב שנתי: 2 מיליארד שקלים
מספר מיטות: 1,000
עין כרם
שנת הקמה: 1918
מספר עובדים: 5,000
תקציב שנתי: 2.6 מיליארד שקלים
מספר מיטות: 1,189
"יכולתי לסגור את המיון"
גם אחרי שהגדילו את מספר המיטות של חולים, בתחילת השבוע הצפיפות במחלקת הקורונה בהדסה עמדה על מאה אחוז ובשערי צדק הגיעה ל־108%. היו גם עשרות אנשי צוות בבידוד. לפחות בנושא הזה, גם מרין וגם רוטשטיין מסכימים לגמרי ומפנים אצבע מאשימה אל המדינה בכלל, ואל משרד האוצר בפרט.
מרין: "אני חושב שהמדינה לא ידעה לתת תמיכה מספקת לבית החולים, בייחוד לאלה העצמאיים. העובדה שהמדינה באופן כללי לא ידעה להשקיע משאבי רפואה נכונים הובילה את שנינו למצב של אי ספיקה מתמדת מבחינת חדרי המיון והמחלקות. אנחנו מלאים מדי. קול הצעקה שעכשיו אנחנו משמיעים לא היה בעבר קול צעקה ברורה, ולכן זה תפס אותנו מראש במצב של רוויה, וזה פוגע ביכולות שלנו היום לתת טיפול. אם המדינה היתה מתעוררת הדבר הזה היה נפתר כבר לפני עשור".
רוטשטיין: "אני פשוט לא מאמין שבצורה שאנחנו נמצאים בה היום אפשר גם לעבור את המשבר, ועוד יותר את מה שאמור להגיע אלינו בחורף. בתי החולים הציבוריים נוהגים על פי כללי המדינה. בעוד בממשלתיים יש סבסוד ישיר של יותר משניים וחצי מיליארד שקלים לשנה, בהדסה ושערי צדק צריכים להיאבק על השקל הראשון, וכל יום של תשלום שכר זה מאבק עצום בשאלה אם יהיה לנו הכסף הזה או לא. כל איחור בתשלום לקופת חולים מכניס אותנו לצרות.
"בתי החולים שלנו, אין להם זכות קיום בצורה שהמדינה היום מכתיבה. כדי לשנות את המצב יכולתי להיכנס למחאות, לשביתות, לסגור בתי חולים, לסגור את המיונים, ואני לא יכול לעשות את זה. לא מצפונית, לא אתית, וגם לא מנהיגותית. אנחנו נמשיך לעבוד עד השקל האחרון, אבל זה לא תענוג גדול להילחם ביד אחת בקורונה בירושלים, שבה יש שכונות אדומות וריבוי של תחלואה.
"את כוח האדם שלנו בטיפול בחולים האלה של הקורונה אנחנו לוקחים מתוך כוח האדם הרגיל שלנו. המצוקה שלנו היא עצומה, ואנחנו, בבתי החולים בירושלים, לא יכולים לפתוח קבלה של רופאים חדשים, אחיות חדשות, להחליף את אלו שנופלות מהרגליים, וכל זה באווירה של חוסר ידיעה של מה יהיה מחר".
אתה מצטער שאתם לא שובתים?
"מצד אחד מאוד, מצד שני אני לא יכול, כי יש לי מחויבות לתושבי ירושלים, וזה מנוצל לרעה. יש לי מחויבות לחולים שמטופלים על ידינו וגם לצוותים הרפואיים שעיניהם נשואות אלי. אני לא יכול לזגזג כמו הממשלה. מה שהכי גרוע בסיפור הזה הוא שאין בעיה כספית, כי הופרשו למעלה מעשרה מיליארד שקלים למערכת הבריאות, ואנחנו אפילו לא 'הרחנו' את הכסף".
"שנוכל לישון בשקט לילה אחרי לילה"
מה תאחלו לכבוד השנה החדשה?
רוטשטיין: "אני הייתי רוצה להתפלל שהצרות הכלכליות של שערי צדק ייעלמו לקראת השנה החדשה. תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. אני מאחל לשני בתי החולים לעבוד במשותף למען החולים והזקוקים לטיפולים שלנו באוכלוסיית ירושלים רבתי. שנמשיך להתפתח גם טכנולוגית, גם אישית וגם מקצועית, ושמערכת היחסים הטובה ששוררת היום בין שני המנהלים תהיה גם מערכת היחסים בין כל הצוותים בבתי החולים האלה".
מרין: "שהרוח המצוינת הזאת והנעימה והמשמחת תימשך לגמרי. ועוד איחול אחד, אני חושב שזר לא יבין זאת, אבל שנינו נבין זאת היטב: אני מאחל לשנינו שנוכל לישון בשקט לילה אחרי לילה למרות כובד האחריות העצומה שיש על כתפינו והבעיות שאנחנו מתמודדים איתן ומדירות שינה מעינינו. הכלכליות, החולים, היכולת לשמר צוותים לנוכח הקושי שלנו. אני מאחל שנה טובה ורגועה ושגל הקורונה העצום הזה ילך וייחלש".
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
